גילוי וכיסוי בלשון
גילוי וכיסוי בלשון היא מסה שכתב חיים נחמן ביאליק באוקטובר 1915, העוסקת בהבדל שבין שירה ופרוזה, ונחשבת לאחת המסות החשובות ביותר שנכתבו בנושא בעברית.
הטיעון המרכזי של המסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב"גילוי וכיסוי בלשון" טוען ביאליק כי המילים בלשון אינן קבועות ונצחיות, אלא משמעותן משתנה במשך הזמן, בין אם מסיבות של השתנות השימוש בהן בשפת היומיום, או מסיבות של התיישנות ושחיקה. ביאליק טוען, ש"בעלי הפרוזה" משתמשים ברובד השווה שבלשון, ומנסים להשתמש במילים במשמעותן המקובלת, בלי לנסות לשנות את השפה ולהעיר אותה מתרדמתה. השירה, טוען ביאליק, משתמשת במילים באופן גמיש הרבה יותר, ומנסה להניע אותן באופן דינמי, ולהשתמש במשמעויותיהן הרדומות כמו גם אלו הערות.
אופי המסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסה עוסקת בנושא תאורטי במסגרת עיסוק פורמליסטי בשפה (בשפה בכלל, ולאו דווקא בשפה העברית). עם זאת, המסה כתובה בלשון פיוטית ומציגה את טיעוניה באמצעות דימויים ובליווי רמיזות וארמזים למקורות שונים. הדימוי המרכזי במסה מופיע לקראת סופה, והוא מדמה את הפרוזאיקונים להולכים על נהר קפוא, שאינם חוששים כלל להחליק או להיפגע, והם כהולכים על קרקע מוצקה. הם מתעלמים ממשמעויות לוואי, ויוצרים רושם של שפה סדורה וקבועה, אף על פי שלמעשה המים תחתיהם גועשים וסוערים. את הפואטיקנים מדמה ביאליק להולכים על נהר קפוא שקרחוניו נשברים, והם מוכרחים לעבור ולדלג מקרחון לקרחון, והם אינם יציבים לעולם:
"וזהו סוד השפעתה הגדולה של לשון השירה. יש בה מגריַת היצר של האחריות, מן האימה המתוקה של העמידה בנסיון. ולמה הללו דומים? למי שעובר את הנהר בשעת הפשרה על פני גלידין מתנדנדים וצפים. חלילה לו להשהות את הרגל על גבי גליד אחד יותר מהרף עין, יותר מכדי קפיצת הרגל מגליד לחברו הסמוך ומחברו לחברו. בין הפרצים מהבהבת התהום, הרגל מתמוטטת, הסכנה קרובה - - - "
תקופת הכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסה נכתבת בתקופת מלחמת העולם הראשונה: ביאליק מצא לנכון לעסוק בכתיבה תאורטית על הלשון, בזמן שהעולם כולו כמרקחה. העיסוק בשפה הוא חלק מתפיסה כוללת של הוגים ציוניים באותה העת (בהם אליעזר בן-יהודה ויוסף חיים ברנר), לפיה השפה היא האלמנט החשוב ביותר באיחוד העם היהודי בתפוצות, ואולי האלמנט המשפיע ביותר בהבאת העם היהודי לארץ אחת. על חשיבה זו חלקו בתקופה מסוימת רבים מההוגים הציוניים שדבקו בעמדה המכונה "ז'רגוניסטית", שתמכה בשימוש בעברית באופן מוגבל, במקביל ליידיש ולז'רגונים עבריים נוספים כשפות מרכזיות ביצירה העברית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צבי לוז וזיוה שמיר (עורכים), על "גילוי וכיסוי בלשון" - עיונים במסתו של ביאליק, אוניברסיטת בר-אילן, 2001
- צבי לוז, "קריאה ב'גילוי וכיסוי בלשון' - פירוש צמוד למאמרו של ביאליק", מעגלי קריאה, יוני 1991
- יריב בן אהרון ועלי אלון, "מסכת 'גילוי וכיסוי בלשון'", מחברות שדמות במדרשת אורנים
- רחל אליאור, "גילוי וכיסוי בלשון ושפת האין והיש", בתוך צבי לוז וזיוה שמיר (עורכים), על "גילוי וכיסוי בלשון" - עיונים במסתו של ביאליק, אוניברסיטת בר-אילן, 2001, עמ' 113--127 http://pluto.huji.ac.il/~mselio/GILUY.pdf
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גילוי וכיסוי בלשון: הטקסט המלא של המסה, בפרויקט בן-יהודה
- גילוי וכיסוי בלשון, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני
| חיים נחמן ביאליק | ||
|---|---|---|
| שירים | אל הציפור • תחזקנה • אם יש את נפשך לדעת • עציץ פרחים • המתמיד • הכניסיני תחת כנפך • על השחיטה • בעיר ההרגה • לא זכיתי באור מן ההפקר • שיר העבודה והמלאכה • למתנדבים בעם • ביום קיץ יום חום • בגינה • שיר לחמוטל • שבת המלכה • פרש • קן ציפור • הפרח לפרפר • הפרפר לפרח • בין העצים הירקרקים • היא יושבה לחלון • נדנדה • מעבר לים • הברכה • מתי מדבר האחרונים • לכבוד החנוכה • בערוגת הגינה • מקהלת נוגנים • קומי צאי • יש לי גן • הקיץ גווע • אם יש את נפשך לדעת • אחרי מותי • לבדי | |
| סיפורים | ספר האגדה • אלוף בצלות ואלוף שום • גילוי וכיסוי בלשון • החצוצרה נתביישה • אריה "בעל גוף" • התרנגולים והשועל • שירים ופזמונות לילדים • אגדת שלושה וארבעה • ויהי היום • מסע הדג | |
| הנצחה | קריית ביאליק • בית ביאליק • גבעת ח"ן • פרס ביאליק • כפר ביאליק • שדרות ח"ן • כיכר ביאליק • מוסד ביאליק • רחוב ביאליק • קמפוס ביאליק-רוגוזין • שדרות ח"ן | |
| ערכים קשורים | מאניה ביאליק • אירה יאן • מרדכי עובדיהו • משה אונגרפלד • ראדי • אהל שם • עונג שבת | |
