גילי בן אוזיליו
| |
| לידה |
18 בינואר 1963 ירושלים  |
|---|---|
| פטירה |
6 בינואר 2009 (בגיל 45) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1987–2009 (כ־22 שנים) |
| מקום לימודים |
בית צבי |
| בן או בת זוג |
גיל פרנק (1987–1987) אמיתי יעיש בן אוזיליו (2009) |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
גילי בן אוזיליו (18 בינואר 1963 - 6 בינואר 2009) הייתה שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילי בן אוזיליו למדה משחק בבית הספר הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי וסיימה את לימודיה בשנת 1987. בסיום לימודיה שיחקה בתיאטרון החאן עד שנת 1989, בין היתר בתפקיד ונדלה ב"האביב מתעורר", סטפני ב"נולדו אשמים"[1], שרה ב"ינתי פרזי"[2], ומרים ב"מי תהום".
לאחר שעזבה את תיאטרון החאן שיחקה בתיאטרון הבימה בהצגות רבות ובהן: "ליל העשרים" (בתפקיד שפרה)[3], "ביבר הזכוכית" (בתפקיד לורה)[4], "היפוליטוס" (בתפקיד ארטמיס) ו"שלוש אחיות" (בתפקיד אירינה).
בשנת 1995 עזבה את תיאטרון הבימה ושבה לשחק בתיאטרון החאן בין היתר בהצגות "הבתולה מלודמיר" (בתפקיד הבתולה), "אנה גלקתיה" (בתפקיד ספורטה), "הנסיכה איבון" (בתפקיד איבון). כמו כן שיחקה בהצגה "פרגודים" בתיאטרון הבימה בשנת 2003[5], בהצגה "שלומית" (בתפקיד הרודיה) בתיאטרון המעבדה בשנת 2005, ובהצגה "נתניה" (בתפקיד שולמית) בתיאטרון הקאמרי[6]. בתפקידה האחרון החל מקיץ 2008 הופיעה בתפקיד הראשי במחזה "ירמה" בתיאטרון אנסמבל הרצליה[7].
בטלוויזיה שיחקה במשך שתי עונות בסדרה "הילדים מגבעת נפוליאון" בתפקיד יעל לוין, אמא של יובל.
בן אוזיליו זכתה בפרס ידיד הבימה על תפקידה ב"ביבר הזכוכית", ובפרס ראשון בתיאטרונטו 2004 בהצגה "ככה אני פאם פאטאל"[8].
השתתפה בסרטי הקולנוע הישראליים: "עורבים"[9], "בצילו של הלם קרב"[10], "לילה לבן", "לא בלי בתי" ו"האסונות של נינה", ובתפקיד הראשי בסרט הטלוויזיה "רותי נעים". זמן קצר לפני מותה שיחקה בסרט "עמק תפארת"[11]. הופיעה בתוכניות הטלוויזיה: "שם נרדף", "מקומון", "101", "גבעת נפוליאון","גבעת הירח", "הבורר".
נפטרה ב-6 בינואר 2009 ממחלת הסרטן. נקברה בקיבוץ עינת.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בן אוזיליו הייתה נשואה ב-1987 למשך שלושה חודשים לשחקן גיל פרנק[12]. בהמשך הייתה נשואה לשחקן אמיתי יעיש עד לפטירתה, ולהם שתי בנות.
החל משנת 2011 מוענק פרס על שמה של בן אוזיליו[13].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גילי בן אוזיליו, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
גילי בן אוזיליו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- גילי בן אוזיליו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- גילי בן אוזיליו, בארכיון הבימה
- גילי, אתר אינטרנט המוקדש לזכרה, ובו יצירות פרי עטה, קטעי וידאו ועוד
- שרית ישי לוי, גילי בן אוזיליו ורוברט: רוצה לעשות עוד הרבה סרטים וילד, חדשות, 12 בינואר 1990 - ריאיון וכתבת פרופיל עם גילי בן אוזיליו
- יונתן אסתרקין, משחק החיים: ריאיון עם גילי בן אוזיליו, באתר nrg, 1 באוגוסט 2008
- מיכאל הנדלזלץ, מתה השחקנית גילי בן אוזיליו, באתר הארץ, 7 בינואר 2009
- מרב יודילוביץ', השחקנית גילי בן אוזיליו הלכה לעולמה, באתר ynet, 6 בינואר 2009
- מרב יודילוביץ', זוכרים את גילי, באתר ynet, 25 בפברואר 2009
- מרב יודילוביץ', הוענקו פרסי התיאטרון ע"ש גילי בן אוזיליו, באתר ynet, 23 בינואר 2011
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עירית לינור, תיאטרון - שיני בנים - "נולדו אשמים" - תיאטרון החאן, כותרת ראשית, 19 באוקטובר 1988
- ^ ורד לם, הורידו את עציץ המרחואנה, חדשות, 9 באוגוסט 1988
- ^ שוש אביגל, לוח תיאטרון , חדשות, 7 בספטמבר 1990
- ^ ביבר הזכוכית בהבימה, חדשות, 28 ביוני 1991
- ^ פרגודים, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2002
- ^ ציפי שוחט, "נתניה" תעלה בקאמרי - אחרי שבע שנות עיכוב, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2005
- ^ מיכאל הנדלזלץ, זעקת הנשיות, באתר הארץ, 16 ביולי 2008
מיכל בעדני בן שישו, עכבר העיר, הרחם של לורקה, באתר הארץ, 17 ביולי 2008 - ^ ציפי שוחט, הזוכים בפסטיבל התיאטרונטו: גילי בן אוזיליו ויפתח קליין, באתר הארץ, 28 במרץ 2004
- ^ מאיר שניצר, איפה שתורג'מן לא נגע, חדשות, 17 בדצמבר 1987
- ^ מאיר שניצר, הוא הלך בקוצים, חדשות, 4 באפריל 1988
- ^
אורון שמיר, עכבר העיר, "עמק תפארת": תענוג קולנועי של ממש, באתר הארץ, 19 באפריל 2013
- ^ נילי לנדסמן, שון פן מייצור מקומי תיאטרון, חדשות, 25 בדצמבר 1992
- ^ ציפי שוחט, השחקנים עירית פשטן ויואב הייט הם הזוכים בפרס חדש על שם גילי בן אוזיליו, באתר הארץ, 19 בינואר 2011
אורון שמיר,