גימנסיה דרור-החלוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.

פלישת הנאצים לפולין, ב-1 בספטמבר 1939, תפסה את מדריכי תנועת הנוער "דרור" בפולין בעיצומו של סמינר. הנהגת התנועה נמלטה לאזור הכיבוש הסובייטי, והתארגנה לפעילות מחתרתית. לאחר מספר חודשים החליטה הנהגת התנועה לחזור לפולין ולארגן את סניפי התנועה בשטחי הכיבוש הנאצי.

עם הגיעם לוורשה, התמקמו בקומונת "החלוץ" בדז'לנה 34 בגטו, וארגנו את תנועת הנוער במחתרת. בנוסף לפעילות החברתית והחינוכית, הפעילו גני-ילדים ומטבח ציבורי בגטו. לאחר התבססותו של המשטר הנאצי בשטחי הכיבוש הפולניים, התיר השלטון הנאצי לפולנים לפתוח את בתי הספר, אך אסר זאת על היהודים. בשנת 1940, בסמינר מדריכים שקיימה התנועה במחתרת, הוחלט להקים גימנסיה עברית-אידית בגטו.

הקמת הגימנסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקמת הגימנסיה המחתרתית בגטו היו שני מניעים מרכזיים: הצורך הדחוף בפעילות חינוכית ולימודית בגטו, המנוון מבחינה ציבורית, וכן הצורך התנועתי בכוחות חינוכיים והדרכתיים. הגימנסיה החלה לפעול ב-1940 עם 3 תלמידים ו-7 מורים, וצמחה בשיאה ל-120 תלמידים ו-13 מורים.

נאמנה לערכי התנועות המייסדות אותה, פתחה הגימנסיה את שעריה בפני כל ילד וילדה, נער ונערה, מבלי קשר ליכולתו לשלם עבור הלימודים. בתחילה מומנה הגימנסיה בעיקר מתרומות ששלחו מוסדות יהודיים וסיוע ששלחו חברי התנועה מווילנה. המזון היקר שהגיע נמכר, ובכסף קנו לחם למורים, לתלמידים ולבני-משפחותיהם הרעבים. לאחר מכן מומנה הגימנסיה מכספי "החלוץ" ומעבודתם של חברי "דרור".

בגימנסיה למדו את המקצועות המקובלים בלימודי תיכון בפולין, ובנוסף התעמקו בהיסטוריה ותרבות יהודית, סוציאליזם, תולדות תנועת הפועלים, לימודי ארץ-ישראל ועברית. מורי ותלמידי הגימנסיה אף העלו הצגות תיאטרון שהוצגו לתושבי הגיטו. דגש מרכזי ניתן לחינוך הערכי והאידאולוגי, שנעשה באמצעות חוגי פעילות המודרכים על ידי חברי התנועה.

הלימודים נתקיימו בתנאים קשים. בלי חדרי-לימוד, בלי ריהוט, בלי ספרים ומכשירי עזר. התלמידים והמורים נדדו מדירה לדירה, ולמדו בחדר אחד עם בני המשפחה המארחת. תלמידי הגימנסיה, כחניכים בתנועה, עסקו גם הם בפעילות למען תושבי הגטו, ובעיקר למען הילדים והנוער: לימדו בגני הילדים, ואף העבירו לחבריהם בגיטו שלא למדו באופן מסודר את שלמדו בגימנסיה.

ניהול בית הספר הופקד בידי ועד מצומצם: יוסף סאק, יצחק צוקרמן (מרכז תנועת "דרור" ולעתיד סגנו של מרדכי אנילביץ' במרד גטו ורשה) ומאראק פולמן – מנהל הגימנסיה. הרוח החיה בגימנסיה היה המשורר יצחק קצנלסון. כל המורים בגימנסיה היו מקורבים לתנועה, ופעילותם העמידה אותם ואת בני משפחותיהם בסכנה מתמדת. עם הקמת אי"ל (הארגון היהודי הלוחם) בגטו, שאיגד את תנועות הנוער החלוציות, ותחילתו של המרד המזוין, השתלבו רוב תלמידי הגימנסיה בפעילות המחתרת הלוחמת, והגימנסיה סיימה את פעולתה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמותת דרור בתי חינוך הפועלת למען ילדים ובני נוער נקראת ע"ש הגימנסיה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חווקה פולמן-רבן, לא נפרדתי מהם, לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגטאות ('פנקסי עדות'), 1997.