גלאדיס אמרסון
 | |
| לידה |
1 ביולי 1903 קולדוול, קנזס, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
18 בינואר 1984 (בגיל 80) סנטה מוניקה, קליפורניה, ארצות הברית |
| ענף מדעי | ביוכימיה ותזונה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
UCLA School of Public Health  |
| פרסים והוקרה |
מדליית גרוון-אולין (1952) |
  | |
גלאדיס לודווינה אנדרסון אמרסון (באנגלית: Gladys Ludwina Anderson Emerson; 1 ביולי 1903 – 18 בינואר 1984) הייתה חוקרת אמריקאית בתחומי הביוכימיה והתזונה וכן למדה היסטוריה, אנגלית, כימיה, פיזיקה וכלכלה.
היא עסקה בחקר השפעת הוויטמינים על הגוף והייתה הראשונה לבודד את ויטמין E.
אחד מהישגיה הגדולים ביותר היה הזכייה במדליית גרוון-אולין בשנת 1952.[1]
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמרסון נולדה ב-1903 בקולדוול, קנזס, והייתה בתם היחידה של אוטיס ולואיז (ויליאמס) אנדרסון.[2]
היא למדה בבתי ספר בטקסס ובאוקלהומה, השלימה לימודי תואר ראשון בהיסטוריה, אנגלית, כימיה ופיזיקה בקולג' לנשים באוניברסיטה למדע ואומנויות באוקלהומה בשנת 1925, תואר שני בהיסטוריה וכלכלה בסטנפורד בשנת 1926, ודוקטורט בתזונה וביוכימיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי בשנת 1932.[1][3]
בשנת 1932 היא נישאה לאוליבר אמרסון, אך הם התגרשו בשנת 1940. היא מעולם לא נישאה שוב ולא היו לה ילדים.[1][4]
אמרסון נפטרה מסרטן ב-18 בינואר 1984 בסנטה מוניקה, קליפורניה.[1]
פעילותה המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1932 עברו גלאדיס ואוליבר אמרסון לגרמניה לזמן קצר, שם עבדו במעבדה של חתן פרס נובל אדולף וינדאוס יחד עם אדולף בוטנאנדט, שזכה אף הוא בפרס נובל מאוחר יותר.[1][2][5]
לאחר מכן עבר הזוג אמרסון לעבוד באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שם עבדה אמרסון בין השנים 1933–1942 כשותפה למחקר של המכון לחקר ביולוגי.[1] במהלך עבודתה במכון חקרה שמן נבט חיטה והייתה הראשונה לבודד אלפא-טוקופרול, ויטמין E בצורתו הטהורה ביותר, בשנת 1935.[2]
בשנת 1942 החלה אמרסון לעבוד במכון מרק, שם היא הובילה את מחלקת תזונת בעלי חיים וערכה ניסויים בהם בדקה את ההשפעות של מחסור בוויטמינים B ו-E.[1][2]
במהלך מלחמת העולם השנייה שירתה במשרד למחקר ולפיתוח מדעי, ולאחר המלחמה חקרה את הקשר בין דיאטה לבין מחלת הסרטן בעת שעבדה במכון סלואן קטרינג בראשית שנות ה-50.[3][2]
בשנת 1952 זכתה מטעם האגודה האמריקאית לכימיה במדליית גרוון-אולין, פרס המוענק לכימאית אמריקאית על תרומה בולטת לכימיה.[6][2][1]
בשנת 1956 החלה ללמד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ובהמשך הובילה את המחלקה לתזונה ולכלכלת בית, עד לפרישתה בשנת 1970.[2][1]
אמרסון הייתה ידועה כמומחית בתחום התזונה והרצתה רבות. היא פרסמה מאמרים ושימשה כיועצת לגופים רבים. בשנת 1969 מונתה על ידי הנשיא ניקסון לכהן בוועדה נשיאותית בנושא השפעת המזון על הצרכן, והעידה בפני מנהל המזון והתרופות בנושא תוספי מזון, מינרלים וויטמינים.[3][2]
בשנת 1972, עם הקמתו של היכל התהילה של בוגרות הקולג' באוניברסיטה למדע ואומנויות באוקלהומה, זכתה אמרסון להיות הראשונה שנבחרה אליו.[3]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Women in Medicine: An Encyclopedia, Windsor Laura Lynn, Oxford: ABC-Clio (2002), pp. 71 – 72.
- Gladys Anderson Emerson (1903-1984) A Biographical Sketch, Folkers Karl, Journal of Nutrition. American Institute of Nutrition, 1985, p. 837
- Emerson, Gladys Anderson, Oakes Elizabeth H., Encyclopedia of World Scientists (2007), pp. 211–212
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Emerson Gladys Anderson 1971, University of Science and Arts of Oklahoma
- In Memoriam, University of California (System) Academic Senate, 1989 ,Calisphere
- Garvan-Olin Award at the American Chemistry Society webpage
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Windsor Laura Lynn, Oxford, Women in Medicine: An Encyclopedia, ABC-Clio, 2002, עמ' 71 – 72
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 .Oakes Elizabeth H, Emerson, Gladys Anderson, Encyclopedia of World Scientists, 2007, עמ' 211–212
- ^ 1 2 3 4 Emerson Gladys Anderson 1971, University of Science and Arts of Oklahoma (ארכיון)
- ^ 1989, University of California: In Memoriam, University of California (System) Academic Senate, 1989
- ^ Folkers Karl, Gladys Anderson Emerson (1903-1984) A Biographical Sketch, Journal of Nutrition. American Institute of Nutrition, 1985, עמ' 837
- ^ 6. Garvan-Olin Award, the American Chemistry Society webpage