גלונית מצויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןגלונית מצויה
גלונית מבאישה
גלונית מצויה
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: גלונית
מין: גלונית מבאישה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg .Ballota undulata Benth
נקבה של צלפונית מפוספסת אוספת צוף מגלונית מצויה, מורדות החרמון, 9 ביולי 2011

גַּלּוֹנִית מְצוּיָה (.Ballota undulata Benth, שם עברי קודם: בלוטה גלונית) - בן-שיח ים-תיכוני ממשפחת השפתניים. הוא צמח סלעים טיפוסי נמוך, ירוק במרבית עונות השנה, שעיר כולו, גובהו 50 עד 80 ס"מ, ריחו נעים ומתקתק, ופרחיו הלבנים חבויים בגביע משתייר ורחב שנשאר זמן רב לאחר הפריחה. הלבלוב בתחילת החרף הוא מבסיס הגבעולים המעוצים שנשאו פרחים ופרי בשנה הקודמת. הפריחה בחודשי האביב המאוחר ולאורך כל הקיץ, מסוף מרץ ועד תחילת נובמבר. בעת הפריחה מתייבשים רוב העלים. הפצת הרעים באמצעות רוחות של תחילת החורף בסיוע גביע משתייר ויבש.

במקורות העבריים שם הסוג היה "בלוטה" ושמו המלא היה בלוטה גלונית. השם המדעי "בלוטה" הוא שמו של אחד המינים הגדלים ביוון ואין לא משמעות בעברית. שם הסוג בָּלוֹטָה הוחלף לשם עברי על שום צורת שולי העלים האופיינית בשנת 2003.

מאפיינים של המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלונית בלוטית בן-שיח בן-שיח ים-תיכוני שגובהו 30 עד 80 ס"מ, נמוך, ירוק במרבית עונות השנה ושעיר כולו[1].

השורשים מסוג ציצת שורשים. הגבעולים מעוצים בבסיסם, רְבוּעִים ומכוסים בשערות רגילות ובשערות בלוטיות[2].

הפטוטרות קיימות. הלוואים אינם.

העלים נגדיים, פשוטים, אורכם 3 עד 6 ס"מ, רכים, עבים, מקומטים ומכוסים בשערות בלוטיות. מעיכת העלים מעלה ריח אופייני נעים ומתקתק. הטרף דמוי ביצה או עגלגל ושפתו בעלת שיניים משוננות וגלוניים. לעלי הגבעול האמצעיים בסיס מפורץ דמוי לב או כליה.

התפרחות מסוג תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת דד-בדית. והן ערוכות דורים דורים "כדוריים" על גבעול התפרחת בחיק עלים. בכל תפרחת הרבה פרחים צפופים.

הפרחים, דו-מיניים, דו-שפתניים (שתי השפתיים ברורות למדי ונראות יפה מבחוץ), שעירים עם 4 אבקנים.

הגביעים גדולים, מאוחיי עלים לגמרי, דמויי משפך רחב, קוטרם 10 עד 15 מ"מ, מכוסים בשערות בלוטיות, בעלי 10 עורקי אורך ועורק רוחב אחד. שפת הגביע, רחבה ופרושה לרווחה. היא מעט גלונית ומפורצת, ו-10 שיניה אינן ניכרות כמעט. בגלונית הסלעים יש 10 שיניים ו אילו בגלונית פלישתית ובגלונית מבאישה רק 5 שיניים. הגביע משתייר עם הפרי ומסייע בהפצת הזרעים.

הכותרת שעירה, צבעה לבן-ורוד בהיר, קוטרה 10 עד 18 מ"מ. וחבויה בתוך הגביע.

תפוצה בעולם בישראל וסביבותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתו העולמית של המין היא ים-תכונית, אירנו-טורנית וסהרו-ערבית. ים התיכון. הוא גדל בכל רחבי ארץ ישראל פרט למרומי החרמון. הוא גדל בבתי גידול שונים ושחונים, אבל טבעיים בלבד: במדבריות, בערבות, בחרמון ובבתי גידול סלעיים ובמחשופים של סלעים קשים, ובעיקר בשולי החבלים הים-תיכוניים ובבתות הספר. המין נפוץ בבקעת כנרות, בגלבוע, בבקעת בית שאן, במדבר שומרון, בהר הנגב, בשפלה, בהרי יהודה, במדבר יהודה, בעמון, במואב ובאדום; מצוי בגולן, בבקעת חולה, בגליל העליון, בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בערבות הירדן, בצפון הנגב, בדרום הנגב ובגלעד; נדיר בבקעת ים המלח, במערב הנגב, בערבה, בדרום שפלת החוף ובשומרון; ונדיר מאוד בחרמון ובכרמל.

תכונות המין כצמח מרפא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצמח ריח נעים מתקתק, מכינים מעליו תה מרגיע. מייחסים לצמח תכונות חיטוי והרגעה לעור.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החי והצומח של ארץ-ישראל: אנציקלופדיה שימושית מאויירת - כרך 11 – צמחים בעלי פרחים ב', עריכה: מיכה לבנה ודוד הלר, רעננה: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור, 1986, עמ' 68-69
  2. ^ מיכאלי זהרי, מגדיר לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, מהדורה שניה מורחבת, 1999, עמ' 388-399