גלוריה אנזלדואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלוריה אנזלדואה
לידה 26 בספטמבר 1942
עמק ריו גראנדה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במאי 2004 (בגיל 61)
סנטה קרוס, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • תיכון אדינבורג
  • אוניברסיטת טקסס פאן-אמריקן
  • אוניברסיטת טקסס ריו גרנדה ואלי עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, אוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הספר האמריקאי (1986) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גלוריה אוונגלינה אנזלדואהספרדית: Gloria Evangelina Anzaldúa,‏ 26 בספטמבר 194215 במאי 2004) הגדירה עצמה כצ'יקאנה (Chicana, אמריקאית ממוצא מקסיקני), פמיניסטית, משוררת ותאורטיקנית של התרבות. בתחילת הקריירה שלה הגדירה עצמה לסבית, אך מאוחר יותר הפסיקה להגדיר עצמה כך עקב התמקדותה באזורי גבול[דרושה הבהרה].

ספרה המפורסם משנת 1987: אזור הגבול: המסטיסה החדשה‏ (Borderlands/La Frontera: The New Mestiza), התבסס על חוויותיה כמי שגדלה על הגבול בין מקסיקו לטקסס, ובו היא טווה תאוריה של אזורי גבול, ומפתחת מתודולוגיה של כתיבה עליהם. היא גם מתארת את רגשותיה ותחושותיה בשנות התפתחותה, המאופיינים בזהות מורכבת, בתרבות רב לשונית ובתנאים של דיכוי תרבותי.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלוריה אנזלדואה נולדה ב-26 בספטמבר 1942 בעמק הריו גראנדה שבדרום טקסס, בגבול עם מקסיקו. מוצאה הוא ממשפחה אליה השתייכו רבים מהבסקים והספרדים שהגיעו לאמריקה במאות ה-16 וה-17. שם המשפחה Anzaldúa הוא ממוצא הבסקים). הוריה - אורבנו אנזלדואה ואמיליה גרסיה הועסקו בטקסס כפועלי חווה וכך הכירו. הם נישאו בגיל מאוד צעיר.

התפתחותה המינית החלה בגיל מוקדם ביותר בשל בעיות אנדוקריניות, דבר שהסב לה אי-נוחות רבה. לבסוף עברה ניתוח להוצאת כל אברי הרבייה הנשיים ואז הכריזה על עצמה: "נולדתי הומו". כשהייתה בת 11 עברה עם משפחתה לגור בעיר הרגיל שבטקסס (Hargill, Texas).

אנזלדואה הצליחה להשלים את לימודיה ולרכוש השכלה למרות האפליה שחוותה כאשה ממוצא מקסיקני, ולמרות מותו של אביה בתאונת דרכים כשהייתה בת 14 (אסון שגרם לכך שנאלצה להשתתף בפרנסת המשפחה). ב-1968 סיימה תואר ראשון באנגלית, אמנות וחינוך באוניברסיטת "פאן אמריקן" (לימים אוניברסיטת טקסס, ריו גרנדה ואלי), ותואר שני באנגלית ובחינוך באוניברסיטת טקסס באוסטין. בתקופת לימודיה באוסטין הצטרפה לפעילות פוליטית-תרבותית עם משוררים ומחזאים רדיקליים ביניהם ריקרדו סנשז והדוויג גורסקי.

קריירה וכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיה לתואר הראשון עבדה כמורה לחינוך מיוחד. ב-1977 העתיקה את מקום מגוריה לאזור מפרץ סן פרנסיסקו בקליפורניה, שם התפרנסה מכתיבה, הרצאות, מחקר והוראה של היסטוריית הגזענות נגד המהגרות המקסיקניות לדרום מערב ארצות הברית, הוראת פמיניזם, וכתיבה יוצרת כמרצה מן החוץ באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית שהזמינו אותה עקב המוניטין שצברה עבודתה, כולל אוניברסיטת סן פרנסיסקו, אוניברסיטת טקסס באוסטין, אוניברסיטת נוריץ' (אנ') בוורמונט ועוד.

אנזלדואה התפרסמה בספר שערכה יחד עם צ'רי מורגה, פמיניסטית צ'יקאנה נוספת, שיצא בשנת 1981 This Bridge Called My Back: Writings by Radical Women of Color. הספר עורר גלים ותהודה בתחום המחקר והפעילות הפמיניסטית, מכיוון שיצר קישורים בין נשים כהות-עור ממוצאים שונים, וחשף את הגזענות הנאורה והפמיניזם הלבן איתם נשים אלו נאלצו להתמודד, ועם הניכוס של החוויות שלהן על ידי התנועה הפמיניסטית ההגמונית-לבנה. הספר נחשב לאחת האנתולוגיות החשובות מבחינת יצירת קואליציות בין נשים כהות-עור מהצפון הגלובלי לדרום הגלובלי. ספר זה, כמו גם מאמרה האוטוביוגרפי מאותה שנה "la prieta” לא תורגמו עדיין לעברית. הם יצאו לאור באנגלית ובספרדית.

היא ערכה את הספר Making Face, Making Soul/Haciendo Caras: Creative and Critical Perspectives by Women of Color‏ (1990), בו מופיע מאמרה הקלאסי של פרופסור נורמה אלרקון מאוניברסיטת ברקלי, "הנושאים והסובייקטים של "הגשר הזה הנקרא גבי ופמיניזם אנגלו-אמריקאי" שעסק בגנבה הסיסטמטית של רעיונות וכתיבה של פמיניסטיות לא-לבנות הכותבות על קהילותיהן, המהווה בסיס לתאוריה פמיניסטית אליטיסטית ולבנה, המדירה, בתורה, את אותן הנשים הלא-לבנות מהאקדמיה.[1] היא גם השתתפה בעריכת הספר This Bridge We Call Home: Radical Visions for Transformation ‏(2002).

ספרה האוטוביוגרפי, "אזור הגבול: המסטיסה החדשה" (1987), משמש כאבן-דרך בהגות ובמחקר על נשים בעלות זהות חלוקה, או כזו שמפוזרת בין גאוגרפיות וזמנים ותרבויות שונות (אזורים של "בין לבין"). "המסטיסה" היא יצור כלאיים בין-תרבותי, החצויה בין תפיסות שונות של בני-אדם זה את זה: היא מסבירה את הקושי שבלהיות אשה, לסבית, בתוך תרבות שמתכחשת לקיומה, פמיניסטית שקוראת תיגר על התרבות הגברית הקולקטיבית, ויוצאת נגד התפיסה של קבלת המוסכמות הפטריארכליות הלבנות.

תפיסתה ביחס לדיכוי ולבידוד מובאת באמצעות חיבור בין הסיפור ההיסטורי לסיפור האישי שלה. בכתיבתה היא משלבת אנגלית וספרדית כשפה אחת, רעיון הנובע מהתאוריה של "אזור הגבול". התייחסות לישיבה "על הגבול" במשמעות פיזית ופסיכולוגית. היא משתמשת בשילוב מיוחד של 8 שפות, 2 וריאציות של אנגלית ו-6 של ספרדית - וכן בפרגמנטים של שפות אינדיאניות ילידיות. כתיבה זו יוצרת חוויית קריאה שונה. במובן מסוים, בכתיבתה באנגלית-ספרדית (Spanglish כשפה אחת) אנזלדואה מאתגרת את הקוראת לפענח את המשמעות הברורה והמלאה של הטקסט.

עם זאת, רוב הקוראות/ים את הטקסט יחושו תסכול משולב בגירוי ובעניין. אלה התחושות והרגשות שחוותה אנזלדואה במשך חייה, להיות מצד אחד לא מובנת ומצד שני לא מבינה עד הסוף את השפה הדומיננטית.[2] כאשר נאבקה לתקשר במדינה בה הרגישה כי משום שהאנגלית אינה שפת אם שלה היא מורחקת, נדחית ונענשת - היא חוותה תחושה של חיים במרחב שבו שולטים כעס, שנאה וניצול. וזאת, מפני שיש צ'יקאנוס ש"עוברים" במרחב הצפון אמריקאי עקב צבע עור בהיר, אך עדיין סובלים מאפליה בגין מבטא, גם אם נותרים צללים מועטים מהספרדית, ויש צ'יקאנוס עם חזות כהה, או עם פינוטיפ אינדיאני, שווים אפליה גם על התפיסה הגזעית וכן בגין השפה.

בנוסף – על ידי כתיבתה בשפה כזו היא חותרת תחת ההגמוניה הלשונית של האנגלית בארצות הברית והופכת את השפה לכלי פוליטי. שפה, מורכבותה וקשייה הם אחד מהנושאים העיקריים בכתיבתה הן בתאוריה והן בכתיבת שירה. היא מבקשת ליצור שפה חדשה שמייצגת תרבות חדשה המורכבת מאוסף של חלקים מתרבויות שונות ויוצרת זהות חדשה. העולם צריך להכיר בזהות הזאת ולא לצאת נגדה. "שם, בצומת התרבויות, שפות מפרות זו את זו ומתעוררות לחיים: הן מתות ונולדות. אף חברה לא הכירה עדיין בשפה הזאת, התינוקית, שפה ממזרית, ספרדית-צ'יקאנית.... היום אנו מבקשים כי יבואו לקראתנו ויפגשו אותנו באמצע הדרך..."[2]

בבסיסה של התאוריה מונח הניסיון להגדיר זהות לא כשייכות לקבוצה מסוימת בעלת מאפיינים ברורים של גזע, אתניות, מין ולאום אלא כמרחב כלאיים, תערובת. זו ההיברידיות[3]- מצב של הכלאה בין זנים, עירוב, בן-כלאיים. מצב של להיות בו זמנית "גם זה וגם זה" ו"לא זה ולא זה" - מצב ביניים. היא מנסה לשלב בין התרבות האמריקאית לתרבות המקסיקנית (ספרדית ואינדיאנית) כך שאפשר לקחת חלקים מכל אחת מהתרבויות וליצור בעזרתן משהו חדש. מתוך הבנת הזהות ההיברידית יכולה להתקיים זהות של צ'יקאנה רב לשונית, פמיניסטית, לסבית שפועלת בחברה הלבנה האמריקאית. מתוך הכתיבה שלה ניתן להבין זהות רבת-פנים ואף את הזהות ביחס לחברה הדומיננטית.

בספרה, אנזלדואה מציינת את המחויבות להתגאות במורשת ולראות את ממדיה הרבים של התרבות. בעוד שהבדלי מוצא יכולים להפריד בין אנשים, אנזלדואה קוראת לבני האדם ממוצא שונה להתעמת עם חששותיהם, לאמץ תפיסה המכילה את השוני בדימויים, אמונות וזהויות מתרבויות אחרות וליצור עולם שבו תהיה פחות שנאה שכן אנשים ממוצא שונה לא ייאלצו לאבד את זהותם ולאמץ את מאפייני התרבות של הלבנים. החזון הפוליטי והתרבותי שבספר יוצר מערכת תברתית, תרבותית ופוליטית אלטרנטיבית, שלא בנויה רק על התנגדות להגמון הלבן, אלא גם ליצירת תרבות כלאיים של אותם אלה, שחצו את הגבול אך לא יכולים לחזור בחזרה.

במאמרה משנת 2003: "La Conciencia de la Mestiza: Towards a New Consciousness" טוענת אנזלדואה שההפרדה וההגדרה של המקסיקנים בארצות הברית (צ'יקאנוס) לא מקדמת את חקר הגורמים להפרדה אלא גורמת להנצחת המצב. רוב כתיבתה של אנזלדואה מתעמתת עם הסטטוס קוו הקיים ביחס לנושא. היא הייתה חברה בתנועות וארגונים רבים שבהם נעשו מאמצים להביא לשינוי בתפיסת העולם ולא רק בתוך קבוצות מסוימות.

לאור הגידול במספר הנשים הסופרות והתאורטיקניות כתבה אנזלדואה נאום שנקרא: "לדבר בכמה לשונות: מכתב לכותבות מהעולם השלישי", בו התמקדה במאמץ להביא לייצוג מגדרי שווה של נשים בספרות ללא הבדלי מוצא ותרבות. היא התייחסה במאמרה גם לכוח שיש בכתיבה על מנת ליצור עולם שבו יהיה פיצוי על מה שלא קיים בעולם המציאותי.

אנזלדואה כתבה גם כמה ספרי ילדים בשנים 1991–1996, יצירות בדיוניות ופיוטיות.

תפיסתה ביחס לפמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלוריה אנזלדואה תרמה רבות לנושא הפמיניזם ולתאוריות הקוויריות, להתייחסות ולחקירת נושא המקסיקנים החיים בארצות הברית (צ'יקאנים) כמייצגים את החיים באזור הגבול.

אחת מתרומותיה העיקריות הייתה חשיפת הקהילה האקדמית בארצות הברית למונח "מסטיסה", שכוונתו להיות מעבר לחלוקה הבינארית בה יש 2 אפשרויות בלבד: "כך או כך" ולהביא את תפיסתה לדיון אקדמי.

בכתיבתה התאורטית, אנזלדואה מתייחסת ל"מסטיסה החדשה" אותה היא מתארת כאשה המודעת לקונפליקטים ולעירוב הזהויות ומשתמשת בנקודת המבט החדשה הזו כדי לאתגר את החשיבה הבינארית של העולם המערבי. צורת החשיבה של "המסטיסה החדשה" באה לידי ביטוי בתפיסת הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי שספרה מהווה בו אבן דרך משמעותית. הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי נהגה בעיקר בהודו, ואנזלדואה משכה אותו הלאה לפמיניזם דה-קולוניאלי, של שחרור מהריבון. התאוריה שלה מציעה אלטרנטיבה אוטופית להשתחררות מעולו של הריבון על ידי תהליך ריפוי אינדיבידואלי וקהילתי העוסק לא רק בתגובה לריבון הגזען, אלא גם ביצירת אלטרנטיבה שתתקיים בלעדיו.

כפי שאנזלדואה חשה שלא ניתן לאפיין אותה כחלק ממוצא כלשהו, כך גם תפסה את עצמה כבעלת מספר זהויות מיניות. אף על פי שבתחילת הקריירה שלה היא הזדהתה כלסבית, מאוחר יותר השמיטה את ההגדרה הזהותית הזו. ואף על פי שבבגרותה קיימה מערכות יחסים הן עם גברים והן עם נשים, היא סירבה להזדהות כהטרוסקסואלית או כביסקסואלית. על פי תפיסתה, קיים קשר בין שחרור מגזענות, מלאומנות ומדיכוי לשוני ותרבותי לבין שחרור מגדרי כאשה ושחרור מיני כלסבית. אנזלדואה, שראתה בזהותה תערובת של מרכיבים, טענה שפמיניזם העוסק רק במרכיב של מגדר אינו תשובה לפרויקט השחרור הכולל.

רוחניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנזלדואה תיארה את עצמה כאדם רוחני מאוד והצהירה שהיא חוותה במשך חייה ארבעה אירועים של יציאת הנשמה מהגוף:

  1. מחזור הווסת הראשון שלה בגיל 3 חודשים שאירע בשל מותה וכניסת נשמה אחרת לתוך גופה.
  2. טביעה באגם למשך זמן מה, בגיל 8 בערך, כאשר שחתה באגם ליד "South Padre Island".
  3. מוות שנמשך כ-2 דקות כאשר נפלה מגבעה ושברה את גבה.
  4. מוות שנמשך כ-20 דקות בזמן שעברה ניתוח לכריתת-רחם.

אנזלדואה חוותה גם מצבים של יציאת הנשמה מהגוף תחת השפעת סמים. אחד המקרים היה כאשר ערבבה אלכוהול עם סם הגורם לדיכאון. "בלילה ההוא, עזבה נשמתי את גופי" היא תיארה.

בכתיבתה המאוחרת היא פיתחה תאוריה של אקטיביזם רוחני כדי לתאר את הדרכים בהן פעילים חברתיים, בני דורנו, יכולים לשלב רוחניות עם פוליטיקה כדי להביא למהפכה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שנת 1986 - פרס על ספרה "This Bridge Called My Back: Writings by Radical Women of Color" מטעם הקרן Before Columbus Foundation.
  • שנת 1991 - Lambda Lesbian Small Book Press Award
  • שנת 1991 - Lesbian Rights Award
  • שנת 1991 - National Endowment for the Arts Fiction Award, פרס על תרומתה לכתיבה בתחום המדע הבדיוני
  • שנת 1992 - Sappho Award of Distinction
  • שנת 2001 - תרומתה למפעל חיים מטעם American Studies Association.

בנוסף – ספרה "אזור הגבול" הוכר כאחד הספרים הטובים של שנת 1987 על ידי המגזין Library Journal, וכאחד מ-100 הספרים הטובים של המאה על ידי Hungry Mind Review וUtne Reader.

ב-2012 נכנסה לרשימת 31 ה"גדולים" בטקס ה LGBT) lesbian, gay, bisexual and transgender) על ידי מארגני הטקס.

מותה של אנזלדואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלוריה אנזלדואה מתה ב-15 במאי 2004 בביתה בסנטה קרוז (קליפורניה) מסיבוכים של מחלת הסוכרת. בתקופה של השנים לפני מותה, השלימה את מחקר הדוקטורט בספרות באוניברסיטת קליפורניה. התואר הוענק לה לאחר מותה ב-2005. היא קבורה בקהילה הנידחת בה גדלה, הרגיל, טקסס, בעמק נהר הריו-גראנדה. למרות ריחוקו הגאוגרפי מכל עיר ראשית שהיא בטקסס, הקבר הפך למוקד עלייה לרגל של חוקרים/ות ופעילים/ות של תרבות הצ'יקאנאס/וס ויש אף המשווים אותו לקברו של ג'ים מוריסון בבית הקברות פר לאשז בפריז. אחת לשנה נערך באתר הקבר טקס זיכרון לאנזלדואה, הכולל המחזה של ריטואלים אנימיסטים אינדיאניים וקתולים-מקסיקניים. הטקס מתחיל בתהלוכה ממגרש החניה, בה מצטטים המשתתפים את שירה "העולם על צד שמאל" (El Mundo Zurdo). הטקס מאורגן על ידי אוניברסיטת טקסס ריו גרנדה ואלי, וע"י פרופ' נורמה קנטו ופרופ' סוניה סאלדיבר-הול מאוניברסיטת טקסס, סן אנטוניו. שתי הפרופסוריות היו אלה שהקימו את "החברה לחקר גלוריה אנזלדואה".[4]

מלגות לזכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-CLRC (מרכז לחקר הצ'יקאנו והלטינים) באוניברסיטת קליפורניה מעניק מדי שנה מלגה ע"ש גלוריה אנזלדואה ומלגה נוספת לסטודנטים שמגלים כישרון לכתיבה מקורית.

חטיבת לימודי המגדר והפמיניזם באגודה ללימודים אמריקאים מעניקה מאז 2009 כל שנה פרס על מאמר העוסק בד"ר אנזלדואה. הפרס מוענק לכבודה של אנזלדואה כחוקרת בלתי־תלויה ומקורית ועל תרומתה החלוצית למחקר על נשים צבעוניות ולתאוריה הקווירית. הפרסה מקנה חברות לכל החיים בASA, מנוי לכל החיים ברבעון אלקטרוני אמריקאי וחמש שנים של גישה למשאבי האוניברסיטה האלקטרונית של טקסס ו-500 דולר מתנה. בשנה הראשונה למתן הפרס זכתה בו פרופ' סמדר לביא על מאמרה: "להיות תקועה: לחצות את גבול ישראל-פלסטין עם גלוריה אנזלדואה."[5][6]

ארכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביה של אנזלדואה, אלה שהתפרסמו ואף אלה שלא ראו אור, עבודות האמנות שלה, ופריטים מחיי היום יום שלה נמצאים באוסף האמריקאי-לטיני ע"ש בנסון באוניברסיטת טקסס-אוסטין. הארכיון של אנזלדואה הוא האזור המבוקש ביותר באוסף, ועבדו בו חוקרים/ות מרחבי העולם, מארצות כמו ערב הסעודית, פולניה, טאיוואן, הודו, כמו גם מרחבי צפון אמריקה ומערב אירופה. חלק מהארכיון הוכרז כחסוי, וייפתח כאשר חבר נאמניו יחליט לעשות כן.

בנוסף, לאנזלדואה היה אוסף של צלמיות, מסכות, פריטי-פולחן, נרות ועוד בביתה בסנטה קרוז. כל אלה היוו חלק מסגנון חייה הרוחני ועזרו לה בתהליכי-הכתיבה. פריטים אלה מוצגים כיום במחלקה לאוספים מיוחדים בספריית האוניברסיטה של קליפורניה בסנטה-קרוז [7]

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • This Bridge Called My Back: Writings by Radical Women of Color 1981, New edition: Third Women Press, 2001. ISBN 0-943219-22-1
  • Borderlands/La Frontera: The New Mestiza 1987, Aunt Lute Books. ISBN 1-879960-12-5
  • Making Face, Making Soul/Haciendo Caras: Creative and Critical Perspectives by Feminists of Color, Aunt Lute Books 1990. ISBN 1-879960-10-9
  • Interviews/Entrevistas 2000.ISBN 0-415-92503-7
  • This Bridge We Call Home: Radical Visions for Transformation 2002. ISBN 0-415-93682-9
  • Gloria Anzaldúa Reader(הקישור אינו פעיל) 2009

ספרות ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Prietita Has a Friend, 1991
  • Friends from the Other Side -Amigos del Otro Lado, 1995
  • Prietita y La Llorona, 1996
  • la fea, 1958

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גלוריה אנזלדואה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Theoretical Subjects of This Bridge Called My Back and Anglo-American Feminism, Norma Alarcon, Criticism in the Borderlands - Studies in Chicano Literature, Culture and Ideology, Ed. Hector Calderon and Jose Davod Saldivar. Durham and London: Duke U.P., 1991.
  2. ^ 1 2 רונה ברייר-גארב ודלית באום, ללמוד פמיניזם: מקראה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006 עמ' 357-375
  3. ^ הסיפור האמיתי והמזעזע של היברידיות אלק, תמר קפלנסקי
  4. ^ Official Site
  5. ^ Anzaldua Award for Independent Scholars
  6. ^ Staying Put: Crossing the Israel-Palestine Border with Gloria Andaluza, Anthropology and Humanism, Vol. 36, Issue 1, pp 101–121
  7. ^ אוסף הפריטים של גלוריה אנזלדואה ספריית האוניברסיטה בקליפורניה