גלוריה סטיינם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלוריה סטיינם, ינואר 1972.

גלוריה מארי סטיינםאנגלית: Gloria Marie Steinem; נולדה ב-25 במרץ 1934) היא פמיניסטית, עיתונאית ופעילת זכויות אדם אמריקאית ממוצא יהודי.

ילדותה ונעוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיינם נולדה בעיר טולדו שבאוהיו. אמה רות נונוילר הייתה נוצריה-פרסביטריאנית ממוצא גרמני וסקוטי. אביה היהודי, בנם של מהגרים מגרמניה ומפולין, היה סוחר עתיקות נודד (עם קרוואן שאליו הצטרפה משפחתו). המשפחה התפצלה ב-1944, כשהוא הגיע לקליפורניה על מנת למצוא עבודה בעוד גלוריה חיה ביחד עם אמה ואחותה סוזן בטולדו. כילדה בטולדו היא טיפלה באמה החולה וסייעה לתמוך במשפחתה.

גלוריה סטיינם התחנכה בבית הספר התיכון וייט בטולדו, וסיימה את תיכון וסטרן בוושינגטון די. סי.. לתואר ראשון היא למדה במכללת סמית'.

התעוררות פוליטית ואקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שניהלה סדרת ראיונות עם ידוענים, הוטלה על סטיינם לבסוף משימה פוליטית - לכסות את מרוצו לנשיאות של ג'ורג' מקגוורן, דבר שהוביל אותה לקבלת משרה במגזין "ניו יורק". במאמרה מ-1962 בכתב העת אסקווייר דנה סטיינם אודות הדרך לפיה נשים מאולצות לבחור בין קריירה לנישואים, מאמר שקדם לספרה של בטי פרידן "המסתורין הנשי" (Feminine Mystique) שראה אור שנה לאחר מכן.

בשנת 1963, בעת שהייתה עיתונאית, היא הועסקה כשפנפנת פלייבוי במועדון "פלייבוי" של ניו יורק, במטרה לבצע תחקיר לצורך כתיבת מאמר שחשף כיצד התייחסו לנשים במועדונים.

סטיינם נהייתה פעילה פוליטית בתנועה הפמיניסטית ונדמה היה כי כלי התקשורת מתייחסים אל סטיינם כמנהיגה פמיניסטית רבגונית. סטיינם הביאה פמיניסטיות ידועות אחרות לקדמת הבימה וחרשה את הארץ לאורכה ולרוחבה בצוותא עם עורכת הדין פלורנס ריי "פלו" קנדי. ב-1971 הייתה מייסדת שותפה של הוועידה הלאומית הפוליטית לנשים כמו גם את "ברית הנשים הפעילות". ב-1972 היא סייעה לייסד את כתב העת הפמיניסטי מיז וכתבה עבור המגזין עד למכירתו ב-1987. ב-1991 ייסדה את כתב העת Choise USA, אשר נרכש על ידי התאחדות הרוב הפמיניסטית ב-2001. סטיינם נותרה בראש התורן כאחת משש העורכות מייסדות ושירתה במועצה המייעצת. בניגוד לסברה הרווחת, סטיינם לא טבעה את מטבע הלשון "אשה זקוקה לגבר כפי שדג זקוק לאופניים", אלא אירינה דאן טבעה אותה.

סטיינם הייתה ב-1974 מייסדת שותפה של קואליציית איגוד העבודה לנשים, והשתתפה בוועידה הלאומית לנשים ביוסטון שבטקסס ב-1977. היא נהייתה עורכת מייעצת של המגזין מיז כשהוא הוחיה ב-1991, והיא הוכנסה להיכל התהילה לנשים הלאומי ב-1993.

בראיון לעיתונות מ-1998 חיוותה סטיינם דעתה על שימוע ההדחה לביל קלינטון. כשנשאלה האם יש להדיח את הנשיא ביל קלינטון מכיוון שהוא שיקר תחת שבועה, היא צוטטה כאומרת: "יש לנזוף באופן רשמי בקלינטון כי הוא שיקר תחת שבועה אודות לוינסקי בעדותו בתצהיר פאולה ג'ונס, אולי גם בשל טיפשותו במענה שנתן".

ביקורת עליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיינם זכתה להכרה רבה בארצות הברית, ולכן הייתה מטרה שכיחה לאלו שביקרו את הפמיניזם מסיבה כלשהי. בתוככי התנועה הפמיניסטית ביקרוה פמיניסטיות רדיקליות בשל מה שנראה כגישתה הליברלית אשר מוותרת יתר על המידה לפטריארכיה (במיוחד האשימה אותה רדסטוק נגס ב-1975 כי עבדה עבור ה-CIA, האשמה אותה הכחישה סטיינם).

חייה בשנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 ושנות ה-90 נקלעה סטיינם לערב רב של אסונות אישיים, בכללם איבחון סרטן השד ב-1986 ו-Trigeminal neuralgia ב-1994. לפי שתי כתבות ששודרו ב-Frontline ב-1995 ובכתב העת מיז, הגנה סטיינם על ילדים שהאמינה כי סבלו מהתעללות מינית משמשים במעונות יום (כגון מקרה מקרמרטין בגן טרום חובה).

ב-3 בספטמבר 2000, בהיותה בת 66, נישאה סטיינם לדיוויד בייל, אביו של השחקן כריסטיאן בייל. החתונה נערכה בביתה של חברתה וילמה מנקילר, שהייתה לפני כן הצ'יף האישה הראשונה של שבט צ'רוקי. סטיינם ובייל היו נשואים במשך שלוש שנים בלבד קודם שהוא נפטר מגידול בראשו, ב-30 בדצמבר 2003, בגיל 62.

ב-2005 הופיעה סטיינם בסרטה התעודי של ג'ניפר באומגרדנר וגילאין אולדריץ בשם "הייתה לי הפלה". בסרט תיארה סטיינם את ההפלה שהיא עברה כאישה צעירה בלונדון, שם היא חייתה למשך זמן קצר, טרם לימודיה בהודו. סטיינם הייתה גם חברה בתנועה הסוציאל-דמוקרטית של אמריקה, וחברה בוועדה המייעצת של Women's Voice ו-Women's Vote.

כותב השירים והזמר הקנדי, דייוויד אשר (David Usher), כתב שיר בשם "Love Will Save the Day" שכלל sound bites מנאומיה של סטיינם. פתיחת השיר מכילה את הצהרתה כי "זוהי באמת מהפכה", והסיום נקטע בהינתן הציטוט "אנו מדברים על חברה שבה לא יהיו שום תפקידים אחרים מאשר אלו שנבחרו או אלו שמשתכרים עבורם, אנו באמת מדברים על הומניזם". גם בקרדיטים לסרט ונדטה מוזכר נאום אחרון זה.

ב-2013 עוטרה במדליית החירות הנשיאותית על ידי הנשיא ברק אובמה.

ב-2014 התארחה בתפקיד עצמה בסדרה "האישה הטובה", בעונה 6, פרק 3.

עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Thousand Indias (1957)
  • The Beach Book (1963)
  • Outrageous Acts and Everyday Rebellions (1983)
  • Marilyn: Norma Jean (1986)
  • Revolution from Within (1992)
  • Moving beyond Words (1993)
  • Doing Sixty & Seventy (2006)
  • My Life on the Road (2015)

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Education of A Woman: The Life and Times of Gloria Steinem by Carolyn Heilbrun 1995

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גלוריה סטיינם בוויקישיתוף