כליבאר
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה (סידור, עיצוב, קישורים חיצוניים והערות ש', הגהה).
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה (סידור, עיצוב, קישורים חיצוניים והערות ש', הגהה). | |
 | |
| מראה העיר במאי 2013 | |
| מדינה |
 איראן |
|---|---|
| פרובינציה | מזרח אזרבייג'ן |
| מחוז | כליבאר |
| נפה | מרכז |
| חבל ארץ | ארסבאראן (קאראדג)[דרושה הבהרה] |
| שפה רשמית | פרסית (לא רשמית: גם אזרית) |
| שמות קודמים | באז |
| שטח | 4 קמ"ר |
| גובה | 1240 מטרים |
| ‑ הנקודה הגבוהה | המעוז של באבכ 2300–2600 |
| דת | אסלאם שיעי |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 9,324 (2016) |
| ‑ צפיפות | 2258 נפש לקמ"ר |
| קואורדינטות | 38°52′00″N 47°02′00″E / 38.866666666667°N 47.033333333333°E |
| אזור זמן | UTC +3:30 |
כליבאר או כלייבר (בפרסית: كليبر, באזרית: Kəleybər קלייבר) היא עיר באיראן, בירת המחוז קליבר (שהוקם ב-2010) שבפרובינציית מזרח אזרבייג'ן. בשנות ה-1950 מנתה פחות מ-2000 תושבים. בהתאם למפקד משנת 2006 קליבר, לפי מספר האוכלוסייה - 9,030 (2,397 משפחות) - הייתה העיר במקום ה-25 בפרובינציה. היא שוכנת בגובה 1240 מטר בחבל ארסבאראן ההררי והירוק. נמצאת במרחק של 63 ק"מ צפונית-מערבית מן העיר אהר, 210 ק"מ צפונית-מזרחית מתבריז ו-812 ק"מ צפונית-מערבית מטהראן.
בתחילת המאה ה-21 הפכה העיר לאתר תיירותי בגלל קרבתו למעוז של באבכ ולשמורת הטבע ארסבאראן. בעקבות התפתחויות גאופוליטיות, בהדרגה מחליפה כליבאר את העיר אהר כבירת החבל ארסבאר (ארסבאראן), "קארה דאג" או קאראצ'אדאג.
השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי דעתו של חאג' מוחמד זאכרי, השם כליבאר מוצאו בשפה תאת, כשמשמעותו "עיר בנויה על סלעים".
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר כליבאר או כלייבר נודעה בכרוניקות הערביות בשם "באז"[1] שהייתה בשנים 816–836 מוקד התקוממותו הצבאית ושלטונו של באבכ ח'ראמדין שמרד בכיבוש הערבי של הח'ליפות העבאסית של בגדד. באבכ, שאימץ את עקרונות התנועה הדתית ח'רמיה ואיתגר את השלטון הערבי הסוני, הובס בשנת 836 על ידי הגנרל אל-אפשין, ששירת את הח'ליפה אל-מעתצם ,[2] הכרוניקן הערבי הראשון המציין את כליבאר היה אל-מסעודי בספרו "נאות הזהב"
באבכ מרד בחבל באז יחד עם תלמידי ג'אוידאן...אחרי שנחל שורה של תבוסות צרו על באבכ בעיר מולדתו ...הידועה אפילו כיום כחבל באבכ
בספרו, "ההיסטוריה השלמה" הקדיש אבן אל-אתיר מספר עמודים לתיאור הקרבות שהתנהלו בכליבאר בין צבאות הח'ליפות וכוחותיו של באבכ. [3] יאקות אל-חמאווי שכתב במאה השלוש עשרה המוקדמת, תיאר את כליבאר כך: חבל ארץ בין אזרבייג'ן לאראן. שם התנגד באבכ במרדנותו נגד אל-מעתצם. אנחנו יודעים את פסוקים אלה של בוחטרי:
ישמרך האל, לוחם גדול, אשר בימי באבכ, הפיל את דלתות הכופרים
זה אתה שכבשת את עירם "באז" וכיסית בה את החרפה
שם על יד באז, אומר המשורר מועסר, על שטח של כשלושה אקרים, כל פעם שאנו קוראים בשם אללה, קול נסתר משיב:זה המקום שבו "לובשי האדום", הקרויים גם ח'ראמי-דינן הרימו את דגל המרד בראשות באבכ, שם גם חיכו למהדי. למטה זורם נהר גדול המסוגל לרפא את הקדחות העיקשות ביותר. הנהר אראקס זורם בגבול. חבל ארץ זה יוצר רימונים מדהימים ביופיים, תאנים מצוינות וענבים שאותם מייבשים על אש (כי השמש תמיד נחבאת שם מאחורי עבים)
חמדללה מסתאופי, הידוע גם כחמדללה קזוויני שחי באמצע המאה הארבע עשרה הזכיר את כליבאר בספרו "נוזהת אל קולוב" (ברכת הלבבות) במילים אלה
העיר הייתה קרובה לזירת הקרבות של מלחמות רוסיה-פרס בשנים 1804–1813 וב 1826–1828. תושבי האזור, שבטי אראסבראן היו מעורבים בסכסוכים הצבאיים שבימי המהפכה החוקתית הפרסית בשנת 1906.
הזהות התרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי 1925 כשהדיח רזה שאה את אחמד שאה קג'אר והקים את שושלת פהלווי הוא הנהיג מדיניות לאומנית פרסית ובשם האחדות כפה על השבטים הנוודים באזור להתיישב באופן קבוע. הוא שינה את שם החבל מקאראדאג לארסבאראן על מנת לטשטש את הזהות האזרית- טורקית של התושבים.[7] בשלהי המאה ה-20 והתחלת המאה ה-21 התגבשה תגובה מקומית לדיכוי הלאומי, בין היתר, באמצעות טיפוח זיכרון תנועת המרד של בבאכ חוראמדין. מצודתו של בבאכ על יד כליבאר הפך למזבח לתנועה זו. אירועי תרבות רבים אורגנו על יד כליבאר. [8]
שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפת האם של התושבים היא השפה האזרית, קרובה מאוד לטורקית, מהענף המערבי של הקבוצה הדרום-מערבית (אוע'וז} של משפחת השפות הטורקיות. עם זאת רובם יודעים את השפה הפרסית. עד לסוף שנות ה-1970 במספר כפרים בסביבה (צ'ייקנדי, קלסור, חוינרוד, אראזין) התושבים הקשישים דיברו עדיין את השפה התאתית. [9] אופייני לאזור ההררי שאוכלס על ידי רועים היה פיתוחה של שפת שריקות.[10] קיימת גרסה נשרקת של מוזיקת האשיקים.
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב התושבים משתייכים לדת האסלאם השיעי התריסרי. מיעוט - צאצאי השבט שמלו - הם חסידי הדת הסינקרטית אהל אל-חק, גוראן או ירסאניות. בימי אסמאעיל הראשון הם היו אחד המרכיבים הראשיים של הקיזילבאשים בשנות ה-1970 פעל בעיר רופא ידוע, מוחמד עלי, שהיה מאמין של הדת הבהאית
השירה ומוזיקת האשיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כליבאר נמצאת בדרך הנדידה השנתית של הרועים ועדריהם. האזור ההררי היה מימים ימימה כר פורה לשירי הבארדים העממיים, האשיקים. הם חיברו שירי אהבה רבים המזכירים תכופות את נופי ההרים. מהות רוחה של שירה זו מיוצגת היטב בחרוזים הראשונים של שיר מאת האשיק המודרני ממד אראז:
Bəlkə bu yerlərə birdə gəlmədim ( ייתכן לא אבוא למקומות האלה שוב )
duman səlamət qal dağ səlamət qal (היה שלום הערפל היה שלום ההר)
arxamca su səpir göydə bulutlar (מאחורי העבים מפזרים טיפות של גשם)
leysan səlamət qal yağ səlamət qal (היו שלום ימי קיץ, היה שלום הגשם)
האשיק המפורסם חוסיין ג'אוואן, שנולד באוטי קנדי, על יד כליבאר, גלה לברית המועצות אחרי שבימיה הקצרים של הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן תחת הכיבוש הסובייטי בתבריז, כתב בהתלהבות שירים מהפכניים.
כליבאר במדיה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשמי מסע:
- ג'יימס מורייר - מחבר "הרפתקאות חאג'י באבה מאספהאן" תיאר את רשמיו מכליבאר בתחילת המאה ה-19 בספרו "המסע השני ברחבי פרס, ארמניה ואסיה הקטנה עד לקונסטנטינופול..." (1818)
הוא ציין ש"כליבאר הייתה פעם מקום מיוחד. גניו הרחבים הפכו ליער של עצי פרי, בהם אגוזים גדלו לממדי ענק" [11]
- ג'יימי מאסלין, נוסע מקנדה, תיאר חוויותיו בהרים הירוקים של ארסבאראן בספרו: "Iranian Rappers and Persian Porn: A Hitchhiker's Adventures in the New Iran", 2009
אתרים חשובים ואטרצקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מצודתו של באבכ (קאלה באבכ)
נשמרה די טוב, בגובה 2300 מ', נמצאת במרחק של כ-3 ק"מ מהעיר. זאת מצודה מתקופת הפרס הסאסאנית וכונתה לפי מנהיג ההתקוממות האיראנית במאה ה-9, באבכ חוראמדין.[13] שאיתגר את הצבאות הערבים עד שנת 839.
- מחנה הקיץ של הרועים משבטי ארסבאראן
ההר מדרום-מערב לעיר משמש עדיין כמחנה קיץ לרועי שבטי ארסבאראן. הוא מוגן על ידי כלבים ההופכים למאיימים במיוחד בין הערביים ובימי ערפל.
- עמק הנהר אראס - אפשרות למסע עד לג'ולפה באזרבייג'ן
- גשר חודאפארין - בכליבאר
אירועים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חגיגת ה"זואל"
חגיגת הקורנל האירופי (Cornus mas), צאורגנת לאחרונה על ידי מועצות הערים, .ה"זואל" הוא עץ יער עם פירות אדומים המבשילים באמצע ובסוף הקיץ ונמכרים בחנויות קטנות רבות ברחוב שהיד אנסארי בכליבאר. התושבים אוהבים גם את הפריחה הצהובה של העצים האלה בתחילת האביב הפירות משמשות גם למרקים הסמיכים הידועים בפרס ובאזרבייג'ן בשם "אשי רשתה" [14]
- יום הולדתו של באבכ
נחגג ביולי כל שנה במעוז של באבכ
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Hossein Dost History and Geography of Arasbaran .
- Nasser Sedghi Social and Political History of Arasbaran (Qara Dagh) in the Contemporary Period .
- Seyyed Reza Al-Mohammad "Arasbaran Letter", 4 vol.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- באתר תיירות איראני
- [mapcarta https://mapcarta.com/Kaleybar]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "BAḎḎ". iranicaonline. Encyclopaedia Iranica. 19 בספטמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "AFŠĪN". iranicaonline. Encyclopaedia Iranica. 19 בספטמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ عز الدین ابن اثیر، تاریخ کامل، ۱۳۸۱، تهران، جلد نهم، صص. ۳۹۸۲-۴۰۱۲.
- ^ Йакут ал-Хамави. Му’джам ал-булдан. Хамдаллах Казвини. Нузхат ал-кулуб. – Баку: Элм, 1983, ст.46
- ^ نزهةالقلوب ، حمداله مستوفی ، به کوشش محمد دبیر سیاقی ، انتشارات کتابخانه طهوری ، چاپ اول ، تهران ، ۱۳۳۶، ص. ۹۵.
- ^ Yaqut ibn 'Abd Allah al-Rumi al-Hamawi, Charles Adrien Casimir Barbier de Meynard, Dictionnaire géographique, historique et littéraire de la Perse et des contrées adjacentes, 1851, Paris, p. 493
- ^ Ervand Abrahamian Iran Between Two Revolutions, Princeton University Press New Jersey 19829780691053424 isbn עמ' 123-163
- ^ Gilles Riaux, Ethnicité et nationalisme en Iran: la cause azerbaïdjanaise, Kartala 2012 עמ' 246
- ^ E. Yarshater, Iranian Languages and Texts from Iran and Turan, edited by Maria Macuch, Mauro Maggi, Werner Sundermann, 2007, עמ' 443
- ^ J.Meyer, Bioacoustics of human whistled languages: an alternative approach to the cognitive processes of language, Anais da Academia Brasileira de Ciências,76, 405-412, (2004)
- ^ James Morier, A Second Journey through Persia, Armenia, and Asia Minor, to Constantinople ..., 1818, p.410
- ^ 2009 Jamie Maslin Iranian Rappers and Persian Porn: A Hitchhiker's Adventures in the New Iran
- ^ [Abbas Amanat and Farzin Vejdani (Editors),"Iran Facing Others: Identity Boundaries in a Historical Perspective", 2012 Palgrave Macmillan, Chap. 3
- ^ באתר החדשות farsnews