גליה עוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גליה עוז
GaliaOz Wiki 2.jpg
לידה 1964 (בת 55 בערך)
קיבוץ חולדה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גליה עוז (נולדה ב-1964) היא סופרת ילדים ובמאית סרטים תיעודיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליה עוז נולדה ב-1964 בקיבוץ חולדה, בת לנילי ועמוס עוז. היא בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה - אוניברסיטת תל-אביב.

ספרי "שקשוקה" שכתבה לילדים היו לרבי מכר בישראל וזכו בספרי זהב ופלטינה. הספרים ראו אור גם בארצות הברית, צרפת, ספרד וברזיל. על סדרת "שקשוקה" זכתה גליה עוז בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים תשע"ב. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011.[1] ספרה "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ילדים מצטיין לשנת 2018.[1] ספרה "אני מייקי" זכה בפרס דבורה עומר לשנת 2018.[2]

ההצגה "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול"[3] על פי סדרת ספריה מוצגת בתיאטרון אורנה פורת (במאית - שירילי דשא).[4]

סרטיה התיעודיים עוסקים בנושאים חברתיים ופוליטיים, שודרו במסגרות טלוויזיוניות שונות והוקרנו בפסטיבלים בארץ ובעולם.

נשואה, אם לשני ילדים, מתגוררת עם משפחתה ברמת השרון. אחותה היא ההיסטוריונית פרופ' פניה עוז-זלצברגר, ואחיה הוא המשורר והמוזיקאי דניאל עוז.

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יואלי הכל התקלקל לי" (2001), הד ארצי, הוצאת מעריב (איורים ליאורה גרוסמן)
  • "יואלי ברקים ורעמים" (2002) הד ארצי, מעריב (איורים ליאורה גרוסמן)
  • "שבע דרכים לעשות הורים שמחים" (2006), הקיבוץ המאוחד (איורים ליאורה גרוסמן)
  • "שקשוקה נעלמת" (2007), הוצאת כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)[5][6]
  • "שקשוקה שתיים" (2008), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)[7]
  • "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" (2010), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)[8]
  • "שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים" (2012), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)[9]
  • "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול" (2014), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)[10]
  • "אני מייקי" (2017) הוצאת כנרת זמורה ביתן.
  • "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" (2017) הוצאת כנרת זמורה ביתן.[11]

סרטים תיעודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "למרוד במלכות" (55 ד'), 2007, ערוץ 1, על המחתרת היהודית של שנות ה-80 והזרם האנטי ממלכתי בחוגי הימין
  • "קולף הסברס" (45 ד'), 2009, על הצייר הנשכח אשר פלדמן, בן העיר רחובות[12][13][14]
  • "יהודים עכשיו" (55 ד') 2010, ערוץ 1, על הזהות היהודית של החילונים בישראל[15]
  • "שקופים" (58 ד') 2013, ערוץ 1, על המתח בין תושבי דרום תל אביב לפליטים האפריקאים[16][17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריה:

על סרטיה:

ממאמריה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הפנקס
  2. ^ זוכי פרס דבורה עומר לשנת 2018, בדף פייסבוק של "הפנקס", 30 בדצמבר 2018
  3. ^ שקשוקה ושוד הלימונים הגדול באתר של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער
  4. ^ סרטון של "אורנה פורת" על ההצגה
  5. ^ פרק מן הספר שקשוקה נעלמת באתר text.org.il
  6. ^ על הספר שקשוקה נעלמת באתר הוצאת כתר
  7. ^ על הספר שקשוקה שתיים באתר הוצאת כתר
  8. ^ על הספר שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא באתר הוצאת כתר
  9. ^ על הספר שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים באתר הוצאת כתר
  10. ^ מאיה לוין, כמה חבל שעלילות הכלבה שקשוקה מגיעות לסיומן באתר הארץ, באוגוסט 2014
  11. ^ מאשה צור-גלוזמן, מלך העולם לא מרשה לנו כמעט אף פעם ללטף אותו, באתר הארץ, נובמבר 2017
  12. ^ קולף הסברס, באתר הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות
  13. ^ אתר המוקדש לצייר אשר פלדמן
  14. ^ אשר פלדמן, נופים ואנשים 1895- 1975, באתר המשכן לאמנות עין חרוד
  15. ^ אליען לזובסקי, חילונית מסורתית, כביש ארבעים - מגזין התרבות של הדרום, גיליון 115, מרץ 2011
  16. ^ הסרט "שקופים" - ראיון עם ורד לי באתר "הארץ"
  17. ^ הסרט "שקופים" - כתבה מאתר "ynet"