גליה עוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גליה עוז
גליה עוז
לידה 1964 (בת 56 בערך)
קיבוץ חולדה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גליה עוז

גליה עוז (נולדה ב-1964) היא סופרת ילדים ובמאית סרטים תיעודיים ישראלית. זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2012.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה ב-1964 בקיבוץ חולדה. למדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

ספרי "שקשוקה" שכתבה לילדים היו לרבי מכר בישראל וזכו במעמד זהב ופלטינה. הספרים ראו אור גם בארצות הברית, צרפת, ספרד וברזיל. על סדרת "שקשוקה" זכתה עוז בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים תשע"ב. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011.[1] ספרה "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ילדים מצטיין לשנת 2018.[1] ספרה "אני מייקי" זכה בפרס דבורה עומר לשנת 2018.[2]

ההצגה "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול"[3] על פי סדרת ספריה מוצגת בתיאטרון אורנה פורת (במאית - שירילי דשא).[4]

סרטיה התיעודיים עוסקים בנושאים חברתיים ופוליטיים, שודרו במסגרות טלוויזיוניות שונות והוקרנו בפסטיבלים בארץ ובעולם.

עוז נשואה, אם לשני ילדים, מתגוררת עם משפחתה ברמת השרון. בת לנילי ועמוס עוז. אחותה היא ההיסטוריונית פניה עוז-זלצברגר, ואחיה הוא המשורר והמוזיקאי דניאל עוז.

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יואלי הכל התקלקל לי" (2001), הד ארצי, הוצאת מעריב (איורים ליאורה גרוסמן)
  • "יואלי ברקים ורעמים" (2002) הד ארצי, מעריב (איורים ליאורה גרוסמן)
  • "שבע דרכים לעשות הורים שמחים" (2006), הקיבוץ המאוחד (איורים ליאורה גרוסמן)
  • "שקשוקה נעלמת" (2007), הוצאת כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)[5]
  • "שקשוקה שתיים" (2008), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)
  • "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" (2010), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)
  • "שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים" (2012), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)
  • "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול" (2014), כתר (איורים תמר נהיר-ינאי)[6]
  • "אני מייקי" (2017) הוצאת כנרת זמורה ביתן (איורים רות גוילי)
  • "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" (2017) הוצאת כנרת זמורה ביתן (איורים זויה צ'רקסקי נאדי)[7][8]
  • "אדון שמחה וששון" (2019) הוצאת כנרת זמורה ביתן (איורים זויה צ'רקסקי נאדי)[9]

סרטים תיעודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "למרוד במלכות" (55 ד'), 2007, ערוץ 1, על המחתרת היהודית של שנות ה-80 והזרם האנטי ממלכתי בחוגי הימין
  • "קולף הסברס" (45 ד'), 2009, על הצייר הנשכח אשר פלדמן, בן העיר רחובות[10][11][12]
  • "יהודים עכשיו" (55 ד') 2010, ערוץ 1, על הזהות היהודית של החילונים בישראל[13]
  • "שקופים" (58 ד') 2013, ערוץ 1, על המתח בין תושבי דרום תל אביב לפליטים האפריקאים[14][15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריה:

על סרטיה:

ממאמריה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]