גליה עוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גליה עוז
GaliaOz Wiki 2.jpg
לידה 8 ביוני 1964 (בת 56)
חולדה, ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה ספרות ילדים
פרסים והוקרה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2012)
פרס דבורה עומר (2018)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גליה עוז, 2020

גליה עוז (נולדה ב-1964) היא סופרת ילדים ובמאית סרטים תיעודיים ישראלית. זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2012.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה ב-1964 בקיבוץ חולדה, בת לנילי ועמוס עוז. למדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

ספרי "שקשוקה" שכתבה לילדים היו לרבי מכר בישראל וזכו במעמד זהב ופלטינה. הספרים ראו אור גם בארצות הברית, צרפת, ספרד וברזיל. על סדרת "שקשוקה" זכתה עוז בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים בתשע"ב. ספרה "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ראשית-קריאה מצטיין לשנת 2011[1]. ספרה "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" זכה בעיטור "הפנקס" לספר ילדים מצטיין לשנת 2018[1]. ספרה "אני מייקי" זכה בפרס דבורה עומר לשנת 2018[2].

ההצגה "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול"[3] על פי סדרת ספריה מוצגת בתיאטרון אורנה פורת (במאית - שירילי דשא)[4].

סרטיה התיעודיים עוסקים בנושאים חברתיים ופוליטיים, שודרו במסגרות טלוויזיוניות שונות והוקרנו בפסטיבלים בישראל ובעולם.

עוז נשואה, אם לשני ילדים, מתגוררת עם משפחתה ברמת השרון. אחותה היא ההיסטוריונית פניה עוז-זלצברגר, ואחיה הוא המשורר והמוזיקאי דניאל עוז.

בפברואר 2021 ראה אור ספרה "דבר שמתחפש לאהבה", ובו היא מספרת כי אביה, עמוס עוז, הכה והתעלל בה בילדותה, וכי ההתעללות הנפשית וההטרדות נמשכו עד מותו[5]. מנגד, אמה, אחותה ואחיה טענו כי דבריה שונים מהאופן בו הם זוכרים אותו[6]. הספר עורר דיון ציבורי בסוגיית התעללות הורים בילדים.[7]

בשנת 2021 עלתה לשידור בערוץ כאן חינוכית של כאן 11 סדרה בשם "שקשוקה" המבוססת על ספריה "שקשוקה" ו"אני מייקי".

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יואלי הכל התקלקל לי" (2001), הד ארצי, הוצאת מעריב (איורים: ליאורה גרוסמן)
  • "יואלי ברקים ורעמים" (2002), הד ארצי, מעריב (איורים: ליאורה גרוסמן)
  • "שבע דרכים לעשות הורים שמחים" (2006), הקיבוץ המאוחד (איורים: ליאורה גרוסמן)
  • "שקשוקה נעלמת" (2007), הוצאת כתר (איורים: תמר נהיר-ינאי)[8]
  • "שקשוקה שתיים" (2008), כתר (איורים: תמר נהיר-ינאי)
  • "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" (2010), כתר (איורים: תמר נהיר-ינאי)
  • "שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים" (2012), כתר (איורים: תמר נהיר-ינאי)
  • "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול" (2014), כתר (איורים: תמר נהיר-ינאי)[9]
  • "אני מייקי" (2017), הוצאת כנרת זמורה ביתן (איורים: רות גוילי)
  • "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?" (2017), הוצאת כנרת זמורה ביתן (איורים: זויה צ'רקסקי נאדי)[10][11]
  • "אדון שמחה וששון" (2019), הוצאת כנרת זמורה ביתן (איורים: זויה צ'רקסקי נאדי)[12]
  • "דבר שמתחפש לאהבה" (2021), הוצאת כנרת זמורה-דביר

סרטים תיעודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "למרוד במלכות" (55 ד'), 2007, ערוץ 1, על המחתרת היהודית של שנות ה-80 והזרם האנטי ממלכתי בחוגי הימין
  • "קולף הסברס" (45 ד'), 2009, על הצייר הנשכח אשר פלדמן, בן העיר רחובות[13][14][15]
  • "יהודים עכשיו" (55 ד') 2010, ערוץ 1, על הזהות היהודית של החילונים בישראל[16]
  • "שקופים" (58 ד') 2013, ערוץ 1, על המתח בין תושבי דרום תל אביב לפליטים האפריקאים[17][18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריה:

על סרטיה:

ממאמריה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 הפנקס
  2. ^ זוכי פרס דבורה עומר לשנת 2018, בדף פייסבוק של "הפנקס", 30 בדצמבר 2018
  3. ^ שקשוקה ושוד הלימונים הגדול באתר של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער
  4. ^ סרטון של "אורנה פורת" על ההצגה
  5. ^ "הכה אותי, קילל והשפיל": גליה עוז הוציאה ספר על יחסיה עם אביה, עמוס עוז, באתר הארץ, 21 בפברואר 2021
  6. ^ מערכת ישראל היום, ‏גליה עוז: "אבא שלי הכה את אמא שלי", באתר ישראל היום, 21 בפברואר 2021
  7. ^
  8. ^ פרק מן הספר שקשוקה נעלמת באתר text.org.il
  9. ^ מאיה לוין, כמה חבל שעלילות הכלבה שקשוקה מגיעות לסיומן באתר הארץ, באוגוסט 2014
  10. ^ מאשה צור-גלוזמן, מלך העולם לא מרשה לנו כמעט אף פעם ללטף אותו, באתר הארץ, נובמבר 2017
  11. ^ מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?, עיר-האושר
  12. ^ אדון שמחה וששון גליה עוז, hamitlahevet
  13. ^ קולף הסברס, באתר הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות
  14. ^ אתר המוקדש לצייר אשר פלדמן
  15. ^ אשר פלדמן, נופים ואנשים 1895- 1975, באתר המשכן לאמנות עין חרוד
  16. ^ אליען לזובסקי, חילונית מסורתית, כביש ארבעים - מגזין התרבות של הדרום, גיליון 115, מרץ 2011
  17. ^ הסרט "שקופים" - ריאיון עם ורד לי באתר "הארץ"
  18. ^ הסרט "שקופים" - כתבה מאתר "ynet"