גליה צבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גליה צבר
Galia Sabar pic.jpg
לידה 1963 (בת 56 בערך)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גליה צבר (Galia Sabar), נולדה ב-1963 בישראל. מספטמבר 2016 משמשת כנשיאת המרכז האקדמי רופין.[1] פרופסור בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה.  בין השנים 2009–2014 כיהנה כראש התוכנית הבין אוניברסיטאית ללמודי אפריקה[2] וכן כראש הדסק לחקר אפריקה במרכז ללימודים בינלאומיים ואזוריים על שם ס. דניאל אברהם באוניברסיטת תל אביב.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדלה ברמת אביב, אמה היא נעמה צבר בן-יהושע, פרופ' לחינוך באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1985 סיימה בהצטיינות תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובהיסטוריה של אפריקה באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1984-1982, בהיותה סטודנטית, נסעה לאתיופיה להדריך קבוצות של יהודים מצפון אמריקה וקנדה שמימנו את העלייה החשאית מאתיופיה (לימים מבצע משה). במהלך עשרות נסיעות אלו העבירה מידע וכסף ליהודי אתיופיה שהיו בדרכם לסודאן. שנתיים אלו באפריקה היוו חוויה מעצבת בחייה ומאז הרבתה לבקר ביבשת, אם לצורכי מחקר ואם לצורכי פעילות חברתית וציבורית. משנת 1985 עד 1987 למדה לתואר שני בלימודי אפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים וסיימה אותו בהצטיינות. עבודת התזה שלה, בהדרכתו של פרופסור מרדכי אביר, עסקה באתיופיה שלאחר המהפכה, על רקע הניסיון ההיסטורי-אימפריאלי, ובחנה את הגיבוש הלאומי והזהות האתיופית. החל משנת 1989 שהתה עם משפחתה בקניה במשך כשלוש שנים. במהלך תקופה זו ביצעה את מחקר השדה ל דוקטורט. מחקרה עסק במעורבות הכנסיות בפעילות פוליטית. מבחינת הנושא ושאלות המחקר עוגנה העבודה בתחומי הדעת של היסטוריה, מדע המדינה ומדעי הדתות. חלק ניכר מעבודת המחקר בוצעה בשיטות מחקר היסטוריות אולם בהדרגה, רוב איסוף המידע נעשה בשיטות מחקר איכותניות ובכלל זה ראיונות עומק, תצפיות משתתפות ואיסוף סיפורי חיים המעוגנים בשדה האנתרופולוגי. בשנת 1993 קיבלה תואר דוקטור בלימודי אפריקה מן האוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטורט דנה בכנסייה האנגליקנית בקניה ונעשתה בהדרכתם של פרופסור נעמי חזן ופרופסור סטיב קפלן. בשנת 1994 הצטרפה כמרצה לחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1996 שהתה בקניה במשך שנתיים ועמדה בראש קבוצת מחקר בינלאומית שבדקה היבטים סוציו-פוליטיים של התפשטות מגפת האיידס.

נשואה לעפר שחטר והם הורים ל-5 ילדים.

פעילותה הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליה צבר היא חברת הנהלה בהתנדבות בארגונים: פרויקט איידס ירושלים,[3] המרכז הרפורמי לדת ומדינה של התנועה ליהדות מתקדמת, מוקד סיוע לעובדים זרים, וכן NALA – מרכז מחקר ופעולה למיגור מחלות טרופיות נדירות באפריקה.

  • פרויקט איידס ירושלים הוא עמותה שהוקמה ב-1987 ועוסקת בחינוך למניעת איידס בקרב בני נוער בישראל ובעולם וצבר מובילה את הפרויקטים באפריקה. בעשורים האחרונים קיימו פעילות הכשרת מחנכים למניעת איידס בקניה, אוגנדה, רואנדה, סואזי ודרום אפריקה. בישראל מתמקדת בהדרכת יוצאי אתיופיה.צבר לקחה תוכנית שנבנתה בארץ עבור ישראלים ותרגמה אותה מבחינה חברתית ולשונית לאפריקה. היא יצרה שיתופי פעולה בין אנשי מקצוע ישראלים לבין עמיתים אפריקאיים, כולל מנהיגים דתיים וניסתה לרתום אותם למאבק במגפת האיידס. במהלך השנים היא הקימה סדנאות והרצאות בנושא בחלק מהמדינות האפריקאיות. מאמץ רב הושקע בשבירת טאבואים בקרב מנהיגים אפריקאיים שמנעו מהם מלעסוק במחלת מין.
  • המרכז הרפורמי לדת ומדינה הוא הזרוע המשפטית של התנועה ליהדות מתקדמת. המרכז מעניק סיוע משפטי לאנשים בשולי החברה: עגונות, מסורבות גט ובשנים האחרונות גם פליטים מסודאן וממקומות נוספים. צבר מנסה לרתום את היהדות הרפורמית לפעול בתחומים מגוונים, בהם סיוע למהגרי עבודה ופליטים, לפי הפסוק המקראי "כי גר היית בארץ מצרים".[4]
  • מוקד לפליטים ומהגרים פועל בשני מישורים: הגשת סיוע משפטי ופרקטי למהגרי עבודה ופעולה לשינוי חקיקה. צבר משתמשת במחקר על העובדים הזרים לבניית תוכנית לשיקום מהגרי עבודה ומופיעה בוועדות הכנסת השונות.[5]
  • NALA הוא ארגון הפועל לחקר ומיגור מחלות טרופיות נדירות ומרכזו באתיופיה. הארגון הוקם על ידי פרופ' צבי בנטוויץ וד"ר לובל. מראשיתו עמד הארגון על הקשר שבין מגפת האיידס ושעורי ההידבקות במחלות טרופיות נדירות ומתוך הבנה זו נבנה מערך המחקר והפעולה. NALA  פועלת בשילוב בין חוקרים ישראלים ואתיופים, גורמי ממשל מקומיים, ארגוני נשים, כנסיות ומערך גדול של סטודנטים ישראלים ואתיופים[6]
  • "חולים שקופים"[7] - בנייה והפעלה של קורסי הכשרה לסגלים רפואיים בסוגיות הקשורות לבריאות חסרי מעמד בישראל. בין השנים 2012 – 2014 יזמה פרופ' צבר ביחד עם ד"ר שירי טננבאום שלושה קורסים תחת הכותרת "חולים שקופים". שניים התקיימו בבית חולים שיבא ואחד בבית חולים סורוקה. הקורסים זכו לתמיכה של התוכנית ללמודי אפריקה באוניברסיטת ת"א, בי"ח שיבא ונציבות האו"ם לפליטים. הקורס התמקד בבריאות פליטים וחסרי מעמד בישראל מזוויות מגוונות. 
  • קורס "פה אחד" - בשיתוף עם אוניברסיטת ת"א נציבות האו" ם לפליטים ובית חולים תל השומר ארגנה פרופ' צבר עם ד"ר טננבאום את הקורס "פה אחד" ללמוד יסודות התרבות והשפה הטיגרינית. בקורס לקחו חלק סטודנטים ללמודי אפריקה, עובדים של ארגוני סיוע ועובדי מערכת הבריאות. את הקורס לימדו שני מבקשי מקלט מאריתראה בסיוע של שתי תלמידות מחקר ישראליות. 
  • קורס מתורגמנים רפואיים אנגלית-טיגרינייה[8] - פרופ' צבר בשילוב עם ד"ר טננבאום וד"ר מיכל שוסטר  –מומחית לתרגום מאוניברסיטת בר-אילן פתחו את הקורס הראשון למתורגמנות רפואית למבקשי מקלט אריתראים בישראל. הקורס הכשיר את המשתתפים לתרגם מטיגריניה לאנגלית. הקורס כלל 15 מפגשים, כל אחד של 4 שעות והתקיים בבית חולים שיבא. 12 מתוך בוגרי הקורס עובדים במערכת הבריאות הישראלית.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלת הנצרות באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטורט של גליה צבר עסקה בקבלת הנצרות במזרח אפריקה משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד 1978. העבודה התמקדה בדרך שבה חוו האנשים את הדת החדשה שהגיעה אליהם, מה הציעה הדת לאנשים, הן ברמת החוויה הרוחנית והן בפרקטיקות היומיומיות. במסגרת מחקרה שהתה כארבע שנים באפריקה כשהיא חיה בניירובי שבקניה. עבודת המחקר התחלקה בין איסוף מידע בארכיוני הקהילות הכנסייתיות בקניה וכן בארכיונים באנגליה לבין איסוף בשיטות מחקר איכותניות ובכלל זה קיום ראיונות ותצפיות משתתפות ברחבי המדינה.

Church State and Society in Kenya: From Mediation to Opposition 1963-1993[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו שם ספרה של צבר שראה אור באנגליה ב-2002 . הספר מבוסס על המחקר הראשוני אותוערכה בין 1989-1992 כמו גם על מחקר שדה מקיף נוסף אותו קיימה בקניה בין השנים 1995–1996. בשנים אלו הרחיבה את שדה המחקר והחלה בכתיבת הספר המתחקה אחר היחסים בין דת, חברה ומדינה בקניה בשנים 1963–1993. אחד הנושאים המרכזיים בו מתמקד הספר הוא מרכזיותה של הדת גם בעולם המודרני. הוא מראה כיצד הכנסיות בקניה עיצבו את הזירה החברתית, הדתית והפוליטית. צבר טוענת כי הכנסיות ייצרו פוליטיקה אלטרנטיבית ועיצבו שפה חדשה לדיון בסוגיות של זכויות אדם ומאבק לדמוקרטיה. במקביל חושף הספר את השחיתות והנפוטיזם שפשו בכנסיות.

מגפת האיידס באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפוסט דוקטורט עמדה צבר בראש קבוצת מחקר בינלאומית שבדקה את התפשטות האיידס באפריקה, והתבוננו בהיבטים סוציו-פוליטיים של מגפת האיידס. במחקר הושם דגש על איתור אילו מרכיבים בתרבות הגורמים לשכיחות של הופעת האיידס ביחס לאזורים אחרים של העולם. צבר בחנה את התהליכים שהובילו את הכנסיות להיות בעלי תפקיד מרכזי גם במאבק נגד איידס.

במהלך שהותה בקניה בשנים 1996–1997 הרחיבה צבר את מחקר מעורבות הכנסייה במאמץ למניעת התפשטות האיידס. הייתה ממארגני הכנס הבינלאומי התשיעי למניעת איידס בהשתתפות חוקרי האיידס בעלי השם פרופסור רוברט גאלו ופרופסור ג'ונתן מאן. בשנים 1997–2002 עמדה צבר בראש צוות מחקר בינלאומי שבדק את המשתנים הכלכליים, חברתיים, אתניים ודתיים המשפיעים על בני נוער קנייתים בקיום יחסי מין.

AIDS Education Prevention in Multi-Cultural Societies[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה הוא אסופת מאמרים שערכה צבר ביחד עם ינון שנקר ופרנציסקו סאי והוא ראה אור ב-1996. הספר מקבץ מאמרים מדיסציפלינות שונות (כדוגמת: נשים ואיידס, איידס ודת, איידס ואמנות) ומאזורים שונים ועוסק כולו בחינוך למניעת איידס. זו הפעם הראשונה במחקר למניעת איידס שיצא ספר שעוסק במחלה מפרספקטיבה רחבה כל כך, דבר שהוא מובן מאליו כיום, בזמן כתיבת הספר היה האיידס נחלת מחקרם של הרופאים בלבד.

קניה – מהתיישבות קולוניאלית למדינה עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספר שכתבה צבר בצוותא עם פרופסור מרדכי תמרקין, והוא יצא לאור בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה בשנת 1997. זו הפעם הראשונה שהתפרסם בעברית ספר על ההיסטוריה הפוליטית המודרנית של קניה. הספר עוקב אחרי המאבק האנטי-קולוניאלי בקניה (מלחמת המאו מאו), שהיה שונה מאוד מתהליכי הדה-קולוניזציה שאפיינו את חלק הארי של אפריקה, ואחר כך חוקר את ההתפתחות הפוליטית בתוך קניה, עם דגש על היחסים המורכבים שבין האפריקאים למתיישבים הלבנים. הייחודיות שבספר הוא בניסיון לחבר בין כתיבת היסטוריה קלאסית לבין כתיבה מנקודות מבט אחרות ובהן נקודת מבט מגדרית, דגש על התאגדויות פועלים והתאגדויות דתיות וכיוצא בזה. הספר מחדש בשימו דגש על מרכזיותה של הנצרות בעיצוב הזירה הפוליטית של קניה.

מהגרי העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2001 החלה גליה צבר לחקור את קהיליית מהגרי העבודה האפריקאיים במדינת ישראל. היא השתתפה באופן פעיל בפעילויות החברתיות השונות שלהם: הכנסיות, מוסדות החינוך והספורט, תוך שהיא בוחנת את סיפורי החיים של מהגרי העבודה בניסיון להבין את הוייתם מנקודת ראותם. במחקריה היא מצביעה על זהות כפולה של מהגרי העבודה שהכנסיות מקנות לחבריהן: מחד, זהות דתית-נוצרית המותאמת לחיים במדינת ישראל ומאידך, נוצרת זהות טרנס לאומית שהיא ביטוי לתהליך הגלובליזציה שהמהגרים האפריקאיים לוקחים בו חלק. את ממצאי מחקרה פרסמה בכתבי עת שונים וכן בספר "לא להאמין" בעריכת אביעד קליינברג בהוצאת אוניברסיטת תל אביב וכתר, 2005.

לא באנו להישאר - מהגרי עבודה מאפריקה לישראל ובחזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה זה של צבר ראה אור בנובמבר 2008.זהו מחקר שעשתה על אלפי אפריקאים שהגיעו לישראל בשנות ה-80 ובשנות ה-90 של המאה העשרים ועל חייהם בארץ כמהגרי עבודה בלתי חוקיים. בספר מתוארת המערכת החברתית והדתית בתוכה חיו, ובכלל זה כחמישים כנסיות נוצריות אותם בנו בישראל ובהן יצרו רשת פעילה של ארגונים וחיי חברה עשירים. רוב המהגרים הללו גורשו מישראל בראשית המאה העשרים ואחת ומיעוטם עזבו מרצונם. צבר עקבה אחרי מסלולם מהגירתם לישראל,[9] חייהם בארץ וחזרה לארץ המוצא.[10] זהו אחד המחקרים היחידים בעולם המתחקה אחר מסלול הגירה מלא של מהגרים, שלעיתים נמשך למעלה מעשור שנים, ובכלל זה השיבה שלהם לארץ הולדתם.

מבקשי מקלט אפריקאים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 2009 מתמקד המחקר של פרופ' צבר במבקשי מקלט אפריקאים בישראל תוך התמקדות בהם כסוכנים של שינוי (AGENTS) ולא כאובייקטים חסרי ישע. צבר מפנה את הזרקור לעבר פעילויות חברתיות, כלכליות ופוליטיות של מבקשי המקלט. מחקריה מתמקדים בשלושה נושאים מרכזיים: המאבק על מרחב מחיה, פעילויות במרחב הדתי ותפישות של בריאות וחולי.

תאולוגיה של הגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם ד"ר אוריה שביט הובילה פרופ' צבר מחקר הבוחן את המפגשים בין מסורת, מודרנה ופוסט-מודרנה כמעצבים של תאולוגיות על תנועות הגירה בנות זמננו. המחקר התמקד בניתוח טקסטים (כתובים ואחרים) המעניקים פרשנות דתית למושגים כגון הגירת עבודה, גלובליזציה, טראנס-לאומיות וטכנולוגיות תקשורת מתקדמות, וכן את האופנים שבהם מנסים אנשי דת להפיץ ולמסד את הפרשנויות האלה. המחקר בחן באופן השוואתי תהליכים אלו במרחבים נוצרים, מוסלמים ויהודים. המחקר התפרסם Uriya Shavit, Galia Sabar, Andrew Esensten and Teresa Harings Lavi (2014) "Theology of Migration: Towards a Comparative Conceptualization," Journal of Levantine Studies, Vol.4 no.2:9-38.

משפחות משולבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם אמה, פרופ' (אמריטה) נעמה צבר בן יהושע חקרה גליה צבר משפחות משולבות בישראל: נשים וגברים, עם או בלי ילדים משלהם, אשר נכנסו לקשר משפחתי עם בן\ת זוג שיש לו\ה ילדים מקשר קודם. המחקר התמקד בהוויית החיים של הורים – צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים אשר הגיעו לקשר כשהיו רווקים גרושים או אלמנים. כמו כן המחקר בחן את הווית החיים של ילדים שגדלו במשפחות משולבות עם הורה לא ביולוגי. בשנת 2012 פרסמו את ספרן "שני בתים וילד" – סיפורן של משפחות משולבות בישראל" בהוצאת שוקן.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבר גליה ואפרת שיר (עורכות) מבקשי חיים: אריתראים, סודאנים וישראלים במרחבים משותפים. פרדס (סדרת עכשיו אפריקה) תשע״ט 2019.

Lynn Schler, Louise Bethlehem, and Galia Sabar. 2010. Rethinking Labour in Africa, Past and Present. London: Routledge.

  • G. Sabar (2002) Church, State and Society in Kenya – From Mediation to Opposition, 1963-1993, London: Frank Cass.
  • קניה - מהתיישבות קולוניאלית למדינה עצמאית / מרדכי תמרקין, גליה צבר-פרידמן. תל אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ז, 1997.
  • I. Schenker, G. Sabar-Friedman and I. Francisco, eds.,(1996), AIDS Education Prevention in Multi-Cultural Societies, New York: Plenum Press.

פרסים והערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2009 זכתה צבר בפרס Unsung Heroes[11] המוענק על ידי הדלאי לאמה[12] בחסות הארגון הבינלאומי (Wisdom in Action). הפרס מוענק אחת לכמה שנים, ועד היום זכו בו כ–100 איש מרחבי העולם. הפרס הוענק לה כהוקרה על פעילות מוצלחת ורבת שנים בשדות המחקר והעשייה החברתית בסוגיית יהודי אתיופיה ומהגרי עבודה מאפריקה בישראל, והצבתן של סוגיות אלו במרכזו של השיח הציבורי בישראל. היא הישראלית הראשונה שזכתה בפרס זה. בנוסף אליה זכו בפרס של 2009 עוד 48 איש מרחבי העולם.[13] טקס הענקת הפרסים נערך בסן-פרנסיסקו במאי 2009.[14]

בשנת 2015 זכתה לפרס הוקרה מטעם ארגון SID ועיריית תל אביב על פועלה בתחום הפיתוח הבין לאומי. 

בשנת 2016, לרגל יום האישה הבינלאומי, נבחרה כאחת מ-11 חוקרות מעוררות השראה באוניברסיטת תל אביב.[15]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרסומיה

ראיונות עימה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]