גלילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כיסוי ספר התורה במעילו במהלך גלילה של ספר תורה אשכנזי

גלילה הוא טקס אצל יהדות אשכנז, כחלק מטקס ההגבהה, בו נגלל ספר התורה, נכרך ברצועת בד ומכוסה במעילו, על מנת שניתן יהיה להחזירו למקומו בארון הקודש.

צורת הגלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקס מתבצע בבית הכנסת, לאחר קריאת התורה. המתפלל שהגביה את ספר התורה מתיישב על כיסא סמוך, ומתפלל אחר גולל את ספר התורה, קושרו, עוטפו במעיל, ומקשט אותו עם הכתר הרימונים וקישוטי הכסף.

מנהג מקצת החסידים, חב"ד ועוד, שהמגביה את ספר התורה, לאחר שהראה אותו לציבור, מניחו שנית על הבמה וגוללו, ומגביהו שנית כשהוא סגור ויושב עמו, ואחר קושרו ועוטפו במעיל.

במקומות רבים נהגו לתת את ה'גלילה' בסוף הקריאה לילדים ונערים צעירים, כדי לחנכם במצוות[1].

שכר הגולל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הפליגו בשכר הגולל וכך אמרו:

הגוללו נוטל שכר כולן דאמר ר' יהושע בן לוי עשרה שקראו בתורה הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן שכר כולן סלקא דעתך אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן

בפירוש כוונת 'הגולל' שנוטל שכר כולם, יש שלמדו כפשוטו שהכוונה לגולל, וכן היא דעת הערוך השולחן שתמה על המנהג לתת לגדולים להגביה ולנערים וצעירים לגלול, בעוד שבתלמוד מבואר ששכר הגולל גדול יותר. וכתב דשמא היום שהגבהה היא לאחר הקריאה בספר וכולם עומדים מפני הספר תורה, אזי מעשה ההגבהה גדול מהגלילה, אך בזמן התלמוד שהגבהה הייתה קודם הקריאה, בשעה שכולם ממילא עומדים, היה שכר הגולל גדול יותר. והוסיף שאכן מנהגם הוא שהמגביה הוא אף הגולל על ידי שמניחו לאחר ההגבה על הבמה וגוללו בעצמו, כפי מנהג החסידים שהובא לעיל.

לעומת זאת, המשנה ברורה[2] כתב בשם האחרונים שכוונת הגמרא 'הגולל' הוא למגביה דווקא.

בטעם הדבר ששכר הגולל גדול כל כך, כתב בערוך השולחן בתחילה שאפשר שהטעם הוא "משום דהוא אינו מניח שתהיה הספר תורה פתוחה אחר הקריאה, וזהו כבוד לספר תורה". עוד כתב שמדברי הרמב"ם נראה שהטעם שנוטל שכר כנגד כולם, הוא משום שהגולל היה גם זה שעלה אחרון לתורה, ומשום שזוכה בשני מצות, במצות קריאה ומצות גלילה, נחשב שנוטל שכר כנגד כולם.

פרטי דינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יש לגלול את עמודי ספר תורה, כך שהתפר יהיה כלפי חוץ, על מנת שאם יקרע, יקרע התפר ולא היריעה עצמה[3].
  • יש לכרוך את רצועת הבד בשליש העליון של הספר, ולא באמצעו, כפי שמצוי ששוגים בזה.
  • אין להתחיל את קריאת המפטיר קודם שיסיים הגולל לגלול, כדי שיהיה פנוי לשמוע את קריאת המפטיר[4].
  • ישנו מנהג עתיק[5] לומר בשעה שגוללים את הפסוקים: "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ" (ספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוקים י"א-י"ג).
  • בימים 'שני וחמישי' שבהם אומרים 'יהי רצון' נהגו להתחיל לאומרו בשעת הגלילה מאחר שאינו אלא מנהג[6].
  • יש שכתבו שאין ליתן לאב ובנו לעשות הגבהה וגלילה מחשש עין הרע, כשם שאין נותנים להם עליה בזה אחר זה[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה ברורה סימן קמז ז.
  2. ^ משנה ברורה, סימן קמ"ז, סעיף קטן ה'
  3. ^ שולחן ערוך סימן קמז ג.
  4. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קמ"ז, וראה במשנה ברורה שם שנחלקו האם יש להמתין רק עד הגלילה עצמה, או עד לאחר כריכת הפרוכת עליו.
  5. ^ מנהג זה הובא בספר הכלבו.
  6. ^ משנה ברורה סימן קמז כב.
  7. ^ שו"ת אבני חפץ סימן טז.