הגליל העליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גליל עליון)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת תבליט של הגליל העליון וסביבתו
מפה סכמטית של הגליל
מפה סכמטית של רכסי הגליל העליון

הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח ודרום לבנון בצפון.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגליל העליון הוא יחידת המשנה הצפונית של הגליל, הוא מופרד מהגליל התחתון על ידי בקעת בית הכרם, ההרים בו גבוהים יותר, והעמקים צרים ועמוקים. הפסגה הגבוהה ביותר בגליל העליון היא הר מירון, המתנשא לגובה של 1204 מ' מעל פני הים. הגליל העליון משתרע על פני כ- 800 קמ"ר.

את הגליל העליון נהוג לחלק לשלוש יחידות גאוגרפיות - הגליל העליון המערבי - המתנשא לגובה של כ-800 מטר מעל פני הים, ונופו רמתי מחורץ בנחלים עמוקים וצרים, ובו נכללים למשל נחל בצת, נחל כזיב ונחל געתון. ממזרח לו - מרום הגליל - החלק המרכזי והגבוה ביותר של הגליל העליון הישראלי - גוש פקיעין וגוש מירון הכוללים את הפסגות הר מירון (1204 מ'), הר אדיר (1008 מ'), הר חירם (996 מ') מצפה הימים (734 מ') ופסגות נוספות. הגליל העליון המזרחי כולל את הרי נפתלי (ובהם רכס רמים ורמות נפתלי), והרי צפת ופסגותיו המתנשאות עד לגובה של כ-1000 מ' מעל פני הים. יש הרואים את האזור שבין גבול ישראל-לבנון לבין נהר הליטני כחלק מהגליל העליון, ומכנים אותו "הגליל הלבנוני"[1], אולם כיום גישה זו אינה מקובלת בקרב הגאוגרפים. גבולו הצפוני של הגליל הוא קו העתק, המכונה העתק רום העובר בקו אלכסוני מאזור מטולה ועד בירות, דרך העיירה רום בלבנון. ממערב לקו ההעתק, נפוצים סלעים צעירים יחסית מגיל הקרטיקון העליון (קנומן עד איאוקן בעיקר סלעי גיר דולומיט וקירטון), ואילו ממזרח לו, סלעים עתיקים יותר מתקופת היורה והקרטיקון התחתון (בעיקר סלעי גיר, דולומיט ואבני חול). מבחינה טופוגרפית, האזור שממערב לקו גובהו כ- 900 מטר, ואילו ממזרח לקו, האזור מתנשא לגובה העולה על 1500 מטר. גם מבחינה נופית שונים אזורים אלה. האזור הדרום מערבי מבותר על ידי ערוצים קצרים יחסית ליחידות תבליט קטנות. משני צידי נהר הליטני החוצה אזור זה, הנוף זהה. מצפון מזרח לקו, הנוף מבותר על ידי סדרת עמקים עמוקים ורחבים, דבר הניכר בהצללה החריפה הקיימת באזור זה.

במקורות היהודיים נזכרים מספר תיאורים לגבולות הגליל העליון בעיניהם של בני התקופה. לדברי יוסף בן מתתיהו: "שם (בבאר שבע הגלילית) מתחיל הגליל העליון, המשתרע לרוחבו מכפר זה עד לכפר בקע, הגובל באדמות צור. לאורכו משתרע הגליל העליון מן הכפר תלה, הקרוב לירדן, ועד מרו (מרות)"[2]. חז"ל הגדירו את הגליל העליון כך: כפר חנניה ולמעלה כל שאינו מגדל שקמים גליל העליון"[3].

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בגליל העליון הוא ים תיכוני לח, הקיץ חם ויבש והחורף קר וגשום יותר מאשר ברוב חלקי הארץ. הטמפרטורה הרב שנתית הממוצעת היא כ-30 מעלות, והלחות היחסית היא כ-60% בממוצע. הגליל העליון הוא חבל הארץ הגשום ביותר בארץ ישראל, ממוצע המשקעים בכל שטחו גבוה מ-600 מ"מ בשנה ובמקומות מסוימים עומד על 950 מ"מ בשנה. מספר ימי הגשם גם הוא מהגבוהים בארץ ומגיע ל-60 עד 70 ימים בשנה. הבצורת נדירה בו.

צומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב שטחי הגליל העליון, ובמיוחד במרום גליל ובגליל העליון המערבי שטחים רבים מכוסים בחורש ים תיכוני בו נפוצים אלון מצוי, אלה ארצישראלית, אורן ירושלים, אלון התולע, קידה שעירה, סירה קוצנית וכן מינים הייחודיים לגליל העליון דוגמת אדר סורי, שזיף הדב, פטל לביד, בוצין הגליל, אדמונית החורש, קיסוס החורש ועוד. כמו כן בערוצי הנחלים קיימת צמחיית נחלים עשירה.

ניתן למצוא בנחלי הגליל העליון רליקטים בוטניים (שרידים לצמחייה צפונית ששלטה בעבר הרחוק באזור ונכחדה עקב התחממות האקלים), כגון אדמונית החורש, בקעצור שלוש האונות וצמחים אחדים מצמחיית הרי הלבנון שאינה מצויה בארץ ישראל ולעתים מופיעה באקראי בהרי מירון (כמו גרניון הלבנון).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגליל העליון הוא אזור הררי, ועל כן התנועה והמחיה בו קשה יותר מבשטחי הארץ האחרים. בהתאם לכך, לאורך רוב ההיסטוריה התקיימו בו שבטים קטנים והאוכלוסייה בו הייתה דלה יחסית. עם זאת, ניתן למצוא באזור שרידים ושלדים מתקופת האדם הקדמון. בתקופת הברזל יושב הגליל העליון בידי שבטים כנעניים, ועם כיבושי יהושע בן נון חולק האזור בין נחלותיהם של שבט אשר (במערב), שבט נפתלי (במזרח) ושבט דן (באזור העיר דן).

בתקופת החשמונאים יושב הגליל מחדש ביהודים, ורבים מהנכרים בו התגיירו. בימי המרד הגדול השתתפו תושבי הגליל העליון במרד, וביצרו את עריהם, ובהן עכברה, צפת, גוש חלב ומרות.

במהלך תקופת המשנה והתלמוד התקיים באזור הגליל העליון, כמו בגליל התחתון, יישוב יהודי מפותח, אשר התדלדל בהדרגה עד ראשית האלף השני לספירה.

הגליל העליון נחשב כאתר מרכזי בתהליך הגאולה במספר 'מדרשי גאולה' (סדרת מדרשים שחוברו לאחר חתימת התלמוד ועד ראשית האלף השישי)[4].

במהלך מסעות הצלב הקימו הצלבנים בגליל העליון, כמו גם בדרום לבנון, מספר מבצרים מרשימים, ובהם המונפורט.

משנת 1777 ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 התקיימה עלייה חסידית לערי הגליל העליון - טבריה וצפת, שהפכו עם הזמן לערים יהודיות ברובן. ב-1882 הוקמה ראש פינה, המושבה היהודית הראשונה בגליל, וב-1883 הוקמה יסוד המעלה. בהמשך הוקמו תל חי וכפר גלעדי, שננטשו ב-1920 לאחר מאורעות תל חי.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערים קריית שמונה וצפת מכונות כל אחת "בירת הגליל העליון". מוקדי אוכלוסייה בולטים נוספים בגליל העליון הם חצור הגלילית, כפר ורדים ומעלות תרשיחא. בגלל אופי השטח, רוב ההתיישבות בגליל העליון היא ביישובים של ההתיישבות העובדת (קיבוצים, מושבים ומושבות). כמו כן, קיימים כפרים רבים של בני מיעוטים, בדואים, דרוזים צ'רקסים ועוד. מרבית השטח בגליל העליון המזרחי מצוי בתחום המועצה האזורית הגליל העליון והמועצה האזורית מבואות החרמון. למרום הגליל מקבילה פחות או יותר המועצה האזורית מרום הגליל. מרבית החלק הצפוני של הגליל העליון המערבי מצוי בתחום המועצה האזורית מעלה יוסף, והחלק המערבי בתחום המועצה האזורית מטה אשר. ב-2007 נבנות שכונות חדשות בצפת ובמעלות, ובמרבית קיבוצי הגליל העליון החלו לאכלס את ההרחבות הקהילתיות.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבל צוק מנרה

בזכות נופו ואקלימו הגליל העליון הוא אזור תיירותי המושך מטיילים רבים. ניתן לבצע בו טיולים רגליים, רכובים, ואחרים. כמו כן, יש בו אטרקציות תיירותיות רבות כמו חוות סוסים, אתרים ארכאולוגיים, וערים עתיקות.

מדי שנה מטיילים בגליל העליון כמיליון וחצי מבקרים בנחלי מקורות הירדן, בנהר הירדן, בוואדיות ובאטרקציות תיירותיות רבות שיש באזור. הגליל העליון הוא האזור היחיד במדינת ישראל שבו מותר שיט בנחלים ופועלים בו כחמישה אתרים שונים. בגליל העליון קיימים חניוני לינה מוסדרים אשר מיועדים לציבור המטיילים כחלק מניסיון שנעשה בשנים האחרונות לשמור על סביבת הנחלים מפגיעה ומנזקים שנגרמו בעקבות ריבוי המטיילים באזור.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מעניין לראות, בהקשר זה, את דבריו של יוסף ברסלבסקי (בספרו "זאת הארץ - הגליל", תשי"ב, עמ' 326): "עם "קריעת רובו של הגליל העליון מתחומי הארץ, לאחר הכיבוש הבריטי", נכרת העורף שזן ופרנס את העיר [צפת]..." הוא עומד על דעתו זו בצורה מפורשת (שם, עמ' 273)- "בעצם, מהווה הליטניס ...גבול טבעי בין הגליל העליון, לאמר בין ארצינו, והלבנון. לא לחינם ייקרא בערבית קסמיֶה, לאמר- המפריד.
    אך, עם קביעת הגבולות בסוף מלחמת העולם הראשונה, נקרע חבל-הרים גדול מעל הארץ, וקו הגבול קורע את הרי הגליל העליון לשניים וחלקם הגדול סופח ללבנון....."
  2. ^ מלחמות היהודים, ספר ג', 40-39, בתרגום ליזה אולמן, הוצאת כרמל, ירושלים, תש"ע.
  3. ^ משנה, מסכת שביעית, פרק ט', משנה ב'.
  4. ^ ישראל רוזנסון, 'זיכרון מירון', 2003, עמ' 50-54