גלית גאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלית גאון
אין תמונה חופשית
לידה 23 ביולי 1965 (בת 57)
ירושלים
פעילות בולטת מנהלת המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, מייסדת ואוצרת ראשית של מוזיאון העיצוב חולון, מייסדת ומנהלת התוכנית לאוצרות בעיצוב במחלקה ללימודי המשך במכללת שנקר
השכלה בצלאל, אוניברסיטת תל אביב
עיסוק אוצרת, מעצבת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גלית גאון (נולדה ב-23 ביולי 1965) היא אוצרת וחוקרת עצמאית בתחום העיצוב הישראלי העכשווי, הפועלת לקידום העיצוב בישראל מזה למעלה משלושה עשורים. שותפה לחשיפת העשייה המקומית בעיצוב בזירות הבינלאומיות, יזמה ואצרה מאות תערוכות. מאז 2020 משמשת כראש מרכז שנקר לחקר ותיעוד העיצוב בישראל, וכראש התכנית ללימודי אוצרות עיצוב בשנקר, אותה ייסדה בשנת 2016. בעבר שימשה אוצרת ראשית של המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס ושל מוזיאון העיצוב חולון - מוזיאון העיצוב הראשון בישראל, מראשית הקמתם ובמשך כעשור.

חברת סגל בכירה ומרצה בשנקר, מרצה באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל ובמוסדות אקדמיים רבים בארץ ובעולם. יו"ר ועדת ההיגוי לפרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב. שותפה ומובילה פרויקטי תרבות ממשלתיים ופרטיים, וחברה בוועדות לקידום, לשיפוט ולהנעת תחום העיצוב בישראל ובעולם. כמו כן מלווה מעצבים, אוצרים, חוקרים, מוסדות, מועצות מקומיות וגופים שונים בפיתוח תוכן ופרוגרמות תרבות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלית גאון נולדה וגדלה בירושלים, בתם של יפה ואיזיקה גאון. אמה היא חוקרת, מחנכת ומפתחת טכניקות לחשיבה יצירתית. אביה, איזיקה גאון, היה אוצר העיצוב והאדריכלות הראשון בישראל, אוצר המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל מיום הקמתה בשנת 1973 ועד לפטירתו בשנת 1997. צמיחתה במוזיאון ישראל התוותה את דרכה של גאון להתפתח כמעצבת ואוצרת עצמאית לעיצוב מן התערוכה הראשונה בראשית שנות ה-90 ועד היום.

לגאון שני אחים צעירים: גל גאון הוא אדריכל ומרצה, מייסד ובעל גלריה לעיצוב הנושאת את שמו. גילי גאון היא במאית ומנהלת מחלקת התעודה בכאן 11. גלית נשואה למיקי היימן, מייסד ושותף לחברת Taga Innovation, ולהם שני ילדים.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאון למדה אדריכלות ועיצוב תעשייתי בבצלאל, אקדמיה לעיצוב ואמנות (1990). לאחר סיום לימודיה, יזמה ואצרה שתי סדרות של תערוכות: "עיצוב מקומי" במוזיאון מגדל דוד  ו-"חברים של הרמוני" בחנות הרהיטים הירושלמית 'הרמוני'. בתערוכות השתתפו יוצרים, מעצבים ואמנים ישראלים רבים, ביניהם כיעקב קאופמן, אלכס וורד, אסתר קנובל, יואל גילינסקי, אילון ערמון ואחרים. תערוכות אלו היו מהזירות החוץ-מוזיאליות הראשונות בארץ שהציגו עיצוב מקומי עכשווי, ורבים ממשתתפיהן בגרו להיות מהמעצבים החשובים בתולדות התחום בישראל.

עם פתיחתו של בית הספר הפרטי לעיצוב אסכולה (1993), ביוזמתם וניהולם של עמנואל רפופורט ואופיר פז, התמנתה גאון לאוצרת הגלריה לעיצוב של אסכולה ושימשה כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי (1994-2000). בין הפרויקטים שהובילה בתקופה זו היו התערוכות 'תוצרת העיר', 'האיש ההולך', 'רותו מודן ואיציק רנרט', 'אספרסו', 'איסה מיאקה  - ארון פרטי', 'אופנת נייר', 'עמוס בידרמן' ועוד.

מאוחר יותר סיימה בהצטיינות לימודי מוזאולוגיה ואוצרות ביקורתית בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. תערוכת הגמר שאצרה בשיתוף איריס פז, "נוף מקומי", הוצגה בגלריה האוניברסיטאית וסקרה ארבעה דורות של אדריכלי נוף בישראל.

בשותפות עם יעל עמית-סנקר הקימה את סטודיו "ויטרא" לתכנון מוזיאונים (1994-2000). במהלך שנים אלו ניהלה ועיצבה פרויקטים ותערוכות במוזיאונים רבים בארץ ובעולם, בהם מוזיאון העם הטיבטי ותצוגות במוזיאון יד ושם. בשנים 1995-1996 יזמה וניהלה אמנותית את שבוע העיצוב הראשון בתל אביב, אצרה והפיקה את הביתן לעיצוב עכשווי במסגרת תערוכת ריהוטים ופלאסטו ישפאק, שימשה כאוצרת מלווה להתאחדות התעשיינים, משרד התעשייה והמסחר והייתה שותפה ליוזמות הראשונות לגיבוש מענקים ופרסים לעיצוב ישראלי מטעם משרדי הממשלה.

בתקופת לימודיה לתואר השני במסלול לאמנות ויהדות במכון שכטר למדעי היהדות החלה את עבודתה בחולון, שם ייסדה וניהלה את המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, ונמנתה על צוות ההקמה והניהול של מוזיאון העיצוב בו שימשה כאוצרת ראשית מהקמתו ולמשך כעשור.

קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכה המקצועית של גאון בעולם המוזיאונים כאוצרת עיצוב, קיבלה תפנית משמעותית עם ייסוד המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס[1] [2] בדצמבר 2007, ותחילת עבודתה כאוצרת ראשית למוזיאון העיצוב בחולון בשנת 2008. במסגרת תפקידה כאוצרת ראשית של שני המוזיאונים, עסקה בשנים הראשונות בגיבוש חזון, תוכנית עבודה, תוכניות חינוך אוספים עבור מוזיאונים ייחודיים אלה בישראל. תוך ביסוס מסגרות מוזיאליות בנושא אוספים, תערוכות, קשרי עבודה בינלאומיים, זכו שני המוזיאונים להכרה ממשלתית מטעם מועצת המוזאונים וכן להכרה ולהערכה בארץ ובעולם.[3]

בעשור בו כיהנה גאון בתפקידה, הובילה למעלה ממאה תערוכות בתחומי האיור, הקריקטורה, העיצוב, האופנה, המוצר, האומנות ומלאכת היד, קרמיקה, עבודות ייחודיות ועבודות תעשייתיות. התערוכות הציגו נרטיבים תהליכיים, חומריים, טכנולוגים, חדשניים ואנתרופולוגיים. עבודתה כאוצרת ראשית מאופיינת מחד בשיתוף אוצרים רבים ובינלאומיים בתהליך היצירה ומאידך מעורבות לפרטים בתכני התערוכות ועד האופן בו הוצגו לקהל המבקרים.

בשנת 2019 ייסדה גאון את פורום העיצוב באיגוד המוזיאונים הישראלי ועמדה בראשו עד 2022.[4] בשני העשורים האחרונים גאון מרצה בתחומי החינוך לעיצוב ותרבות, אוצרות, היסטוריה תצוגתית, מתודולוגיה, חקר ותהליכי עבודה, כתיבה ופרזנטציה באקדמיות בישראל ובכנסים בינלאומיים. משמשת כאוצרת מלווה למשרד התרבות, למפעל הפיס, ולגופים ציבוריים ופרטיים בארץ ובעולם. יזמת תערוכות וכנסים בנושאי עיצוב ישראלי ובינלאומי, יועצת למוזיאונים בהקמה בארץ ובעולם, חברה בוועדות היגוי ושיפוט של תחרויות ותערוכות עיצוב בינלאומיות, מנטורית וחברת וועדת היגוי בתוכניות האצה של קרן רוטשילד, מפעל הפיס, משרד התרבות, משרד ירושלים ומורשת, עמותת לצאת מהקופסא וחברות פרטיות. גאון חברת בוועדות פרסי עיצוב בינלאומיים בהם Designboom Award ופרס Beazley  מטעם מוזיאון העיצוב בלונדון, ומאז 2019 משמשת כיו"ר וועדת פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב.

בין עבודותיה הבולטות כאוצרת ראשית במוזיאון העיצוב ובמוזיאון לקריקטורה ולקומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב קאופמן, שרפרפים, תערוכת יחיד במוזיאון העיצוב חולון, 2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שרפרפים" הייתה תערוכת יחיד לאחד מבכירי המעצבים החיים היום בישראל. בתערוכה הוצגו כ-450 שנוצרו בסטודיו של יעקב קאופמן בשני העשורים האחרונים. התערוכה הציגה אותם כמהלך מחקרי שלם ורציף הדומה לתהליך הפיתוח שלהם. התערוכה ביטאה את השקפתה של גאון אודות חשיבותו של תהליך העיצוב כשווה ערך תצוגתי לחפץ הסופי. ההזדמנות לחשוף בפני הקהל הרחב תהליכי עיצוב וחשיבה עיצובית, שהם משמעותיים להרחבת השיח המקצועי של הקהילה כמו ההזדמנות בעבור המבקרים ללמוד על המורכבויות ורבדי התוכן השונים המרכיבים את תהליכי העיצוב. תערוכתו של קאופמן הייתה הזדמנות עבור גאון לחזור ולהיפגש עם יוצר אחד, לדיאלוג אינטימי-מקצועי כעשרים שנה אחרי התערוכה הראשונה שלהם יחד בירושלים. עוצמתה של התערוכה, כך סוברת גאון, טמונה בעונג החזותי והרעיוני במפגש עם עוצמה אדירה זו של עיצוב, חוויה אישית שאיננה דורשת מהצופה להיות בקיא בשפת העיצוב או ברזי המקצוע.[5] [6]

סטודיו ננדו, תערוכת יחיד ראשונה בינלאומית במוזיאון העיצוב חולון, 2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכת יחיד מוזאילית ראשונה זו הציגה את האתגרים והפתרונות בהם נתקל סטודיו Nendo - בראשותו של אוקי סאטו, תוך אינטראקציה עם הטיפולוגיות השונות של אובייקטים ושל האזורים הלא-נחקרים בהם. התערוכה חקרה את החלל היחיד בו לא יכול סאטו להתערב, החלל שבין לבין. מה ש'בין לבין', הוא חלל של 'אי-עיצוב', ה'אזור האופרטיבי' המחושב בקפידה, אותו מותירים לטובת אור ואוויר. כאוצרת שותפה בחרה גאון את האוצרת האיטלקייה מריה כריסטינה דידרו. סטודיו ננדו נוסד בשנת 2002 על ידי האדריכל והמעצב היפני אוקי סאטו (Oki Sato) וכיום פועל בטוקיו ובמילאנו. הסטודיו מאופיין בסגנון עיצוב מינימליסטי וידוע בשימוש בחומרים חדשניים. התערוכה הציגה שישה נושאים קונספטואליים נפרדים. כל חלק גילם פרשנות ייחודית של החלל שבין לבין: "חלל בין תהליכים" עומד בניגוד לתהליכי ייצור על ידי שילובן של שיטות שונות זו מזו בתוך יצירה אחת; "חלל בין מרקמים" מציע רעיון חדשני לגבי משטחים, מעטפות, ודוגמאות; "חלל בין גבולות" שכל העת נחצים או נפרצים; "חלל בין אובייקטים" מתעמק בחללים וברווחים בינינו לביניהם; "חלל בין החושים" מאפשר את האינטראקציה עם אובייקטים יומיומיים; "חלל בין מערכות יחסים" מציג את הרעיונות הפואטיים והרגשיים של המעצב.

יוז'י ימאמוטו, תערוכת יחיד במוזיאון העיצוב חולון, 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכת יחיד של מעצב האופנה היפני יוז'י ימאמוטו, אחד ממעצבי האופנה המשפיעים כיום. בתערוכה הוצגו 80 דגמים שמייצגים את תפיסותיו לגבי עיצוב בגדים כיצירות אומנות. הייתה זו הפעם הראשונה בה ימאמוטו שיתף פעולה עם מוזיאון ישראלי. על תערוכה זו אמרה גאון: "האתגר העצום הטמון בהזמנת יוצר כימאמוטו למוזיאון נמצא בין הרצון להציג תערוכה שתתאר את עשייתו החשובה כל כך בעולם האופנה, לצד ההכרה כי כל דבר שנציג, יהיה פחות מעניין מהפרויקט הבא. מהלך העבודה על התערוכה היה אחד התהליכים המורכבים, המאתגרים והמרתקים שעברנו בשנתיים של פעילות המוזיאון. הדרך לקשור שני יוצרים כרון ארד ויוז'י ימאמוטו, לא הייתה מובנת מאליה ולוותה בבחינה מדויקת של תנועה ומרחב תצוגה חיצונית ופנימית כאחד." [7]

קומיקס עברי א' - 1935-1975, תערוכה היסטורית במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

התערוכה קומיקס עברי אלף, חשפה לראשונה את ההיסטוריה של הקומיקס בישראל בין השנים 1935-1975, כאבן יסוד להתפתחות הקומיקס הישראלי עד היום. לקראת התערוכה יצאו למסע מחקרי גלית גאון, צחי פרבר ואלי אשד, שהתחקו אחר המאיירים הראשונים והתפתחות שפת הקומיקס בישראל, בחיפוש אחר הרגע שבו הפכו איורים עבריים לקומיקס[8][9] . תערוכה זו הובילה לסדרה ארוכה של תערוכות קומיקס, החל בקומיקס עברי פרק ב' ופרק ג'[10] והמשך בתערוכות 'אשת חיל וגיבורות על', 'תנ"ך וקומיקס', 'בקיצור ישראלית', ' איזהו גיבור', 'היהודי הנודד', 'שלפוחיות' ועוד. עד לסוף תקופת כהונתה נפתחו במוזיאון כ-70 תערוכות בתחומי האיור, הקריקטורה והקומיקס ביניהן תערוכתו של אחד מגדולי יוצרי הקומיקס ג'ו קיוברט וכן גדולי הקומיקס הישראלים, בהם מישל קישקה, פרידל שטרן וניסים חזקיהו.

אוסף כיסאות: ספר האוסף הראשון של מוזיאון העיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר האוסף שיצא עם מלאת חמש שנים למוזיאון עוסק באחת השאלות המענינות בתחום המוזאלי – היא שאלת האוסף, הרלוונטיות שלו, שאלת אוספי חפצים בעידן דיגיטלי, שאלות פרקטיות כמו תמיכה במעצבים ושאלו מורכבות כמו החובה לשמור-לשמר או הזכות להישכח. עם פתיחתו של מוזיאון העיצוב בחולון, קיבל המוזיאון במתנה את 'כסא הכרוב' של המעצב אוקי סאטו מסטודיו ננדו, הכיסא נתרם על ידי גלריה פרידמן-בנדה (ניו יורק) וסימן את תחילתו של אוסף המוזיאון. במשך השנים נבנה האוסף דרך מפגשים של גאון עם מעצבים ואוצרים. כשניצבה בפני גאון השאלה על מה ידון הספר הראשון של אוסף המוזיאון זה היה ברור כי הבחירה תהיה בחפץ האייקוני, השכיח ומושא תשוקת יצירתם של מעצבים - הכסא. הכיסא המאפשר לאוצרים, מעצבים, לומדים ומבקרים כאחד לפתח שיח תרבותי-חומרי-טכנולוגי-אנושי עכשווי והיסטורי כאחד תוך שהוא מכיל בתוכו שימושיות, חומריות, טכנולוגיה, נרטיב ומערכת הקשרים מסועפת של זמן, מקום ותרבות חומרית.

אירועי הלווין של שבוע העיצוב 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש דצמבר 2005, התקיימו שישה ימים של אירועי לווין, תערוכות בגלריות וחללים אלטרנטיבים בתל אביב וגוש דן שהיו חלק מתערוכת עיצוב06 המסחרית בגני התערוכה. בתקופה שבה נדמה היה והנה סצנת העיצוב הולכת ותופסת סוף סוף תאוצה, עסקה גאון בייזמות ואוצרות של פרויקט נסיוני זה. כעשרים תערוכות חדשות הוצגו החל בתערוכות בגלריה פריסקופ, גלריית החווה בחולון, דרך תערוכת מחווה לאדר' דורה גד, תערוכות חדשות של סטודיו אוממי, טל-תדמור, פאזה, גרובי, אוטוטו, ארבע תערוכות מחווה לארבע נשים פורצות דרך בעיצוב בגלריה סוהו, השקות של אתר עיצוב חדש ועד תערוכת פרס אות האדריכלות ואות העיצוב. את השבוע ליוו הרצאות, מפגשים עם המעצבים והאוצרות של התערוכות.

פעילת אקדמית ותפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאון פועלת באקדמיה מראשית שנות ה-90 ועד היום ושותפה לפיתוח תוכניות חדשות, פרויקטים ייחודיים וקבוצות מחקר. בשנת 1993 התמנתה לראש המחלקה לעיצוב תעשייתי ב"אסכולה" ומשנת 2000 היא מרצה במוסדות האקדמיים לעיצוב בישראל, בניהם שנקר, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, המכון הטכנולוגי חולון, הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, המכללה האקדמית תל אביב יפו.

בשנת 2016 ייסדה בשנקר את התוכנית הבינלאומית לאוצרות בעיצוב, המכשירה אוצרות ואוצרים בהתמחות לעיסוק בעיצוב, אדריכלות, באיור ובאופנה כתחומי ידע ומחקר. במסגרת עבודתה האקדמית בשנקר הובילה גאון את פרויקט "מרקחה" - שבוע יזמות וחשיבה נגישה המשלב מרצים מובילים מהארץ ומהעולם, לפיתוח תחום הנגישות והשוויון באמצעות עיצוב. כמו כן, לקחה חלק בגיבוש היחידה ללימודים בין-תחומים בה היא מכהנת כחברת סגל בכירה, ומדי שנה מנחה סטודנטים במחלקות לתאר הראשון והשני בפרויקטי גמר בעיצוב.

גאון משמשת כראש מרכז שנקר לחקר ולתיעוד העיצוב ישראל מאז 2020. המרכז, שייסד בשנת 2006 המעצב והמרצה ראובן כהן, מחזיק באוסף דיגיטלי גדול וותיק לפרטי עיצוב ישראלי, ובו כ-40,000 פריטים מגוונים, שעוצבו בין אמצע המאה ה-19 ועד ימינו. לצד עבודת האיסוף, הקטלוג וההנגשה הדיגיטלית של האוסף, עוסק המרכז במחקר אקדמי, בכנסים, הרצאות, תערוכות ופרסומים מגוונים.

מאז 2005 שותפה גאון לוועדות היגוי, שיפוט ותקצוב רבות בתחומי בתרבות והעיצוב, ביניהן וועדות של משרד התרבות, החינוך, משרד התמ"ת, משרד החוץ, מנהל התכנון ומוסדות תרבות כמו מכון שכטר, בית התפוצות, מוזיאון לוחמי הגטאות, יריד צבע טרי, מפעל הפיס, עמותת לצאת מהקופסא ועוד. גאון שותפה לייסוד פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב, מבית קרן אדמונד דה רוטשילד, ומשמשת כיו"ר ועדת ההיגוי לפרס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]