גלעד בלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלעד בלום
Flickr - Government Press Office (GPO) - Gilad Bloom.jpg
לידה 1 במרץ 1967 (בן 54)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום מגורים רמת השרון עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.72 מטר
יד חובטת שמאל
פעילות כמקצוען 19861995–1995
סה"כ פרסים שצבר 694,271 דולר
יחידים
מאזן קריירה 93-122
דירוג שיא 61 (15 באוקטובר 1990)
זכיות בטורנירים אין
זוגות
מאזן קריירה 57-78
דירוג שיא 62 (24 בפברואר 1992)
זכיות בטורנירים 4
שיאי גראנד סלאם
זכיות 0
אליפות אוסטרליה הפתוחה סיבוב שלישי (1990)
אליפות צרפת הפתוחה סיבוב שני (1990, 1992)
וימבלדון סיבוב שלישי (1987)
אליפות ארצות הברית הפתוחה שמינית הגמר(1990)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גלעד בלום (נולד ב-1 במרץ 1967 בתל אביב) הוא טניסאי עבר ישראלי ששיחק בשנות השמונים והתשעים. היה אלוף העולם לילדים עד גיל 12 בשנת 1979, אלוף ישראל בשנים 1987, 1993 ו-1994 ובשיאו דורג במקום ה-61 בעולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלום החל לשחק טניס כילד והתאמן במרכז לטניס בישראל ברמת השרון עם פתיחתו ב-1976, בהדרכתו של המאמן שלמה צורף[1]. באפריל 1978 זכה בטורניר של המרכז לטניס בישראל לילדים עד גיל 12[2]. באוקטובר 1978, השתתף בלום באליפות ישראל לנוער, זכה באליפות לילדים עד גיל 12, והגיע לגמר לילדים עד גיל 14, בו הפסיד לעמוס מנסדורף, המבוגר ממנו בשנתיים[3]. בקיץ 1979 יצא בלום להשתתף בתחרויות טניס בארצות הברית[4], ובדצמבר 1979 השתתף באליפות העולם לילדים בקראקס שבוונצואלה, בה זכה בתואר ליחידים וגם בזוגות יחד עם מקס אושרוב (אושרוב זכה בעצמו בתואר שנה אחר כך)[5]. מיד אחרי הזכייה באליפות העולם לילדים נסע לשחק בטורניר ה"אורנג'-בול" היוקרתי, הנערך במיאמי, ונחשב לאליפות העולם הלא-רשמית לנוער, בה הגיע לגמר אך הפסיד[6]. ביולי 1980 עלה עם נבחרת ישראל לגמר "קופה דל סול", "גביע דייוויס" לילדים עד גיל 14[7].

באוגוסט 1982 זכה באליפות ישראל לנוער עד גיל 16, והגיע לגמר לנוער עד גיל 18, בו הפסיד לעמוס מנסדורף[8]. באוקטובר 1982 השתתף לראשונה באליפות ישראל לבוגרים והפסיד בשמינית הגמר לשלמה גליקשטיין[9].

קריירה כשחקן מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1983 החל בלום להתחרות בסבב המקצועני לגברים (ATP)[10]. בפברואר 1984 דורג במקום ה-676 בעולם[11]. במקביל המשיך להתחרות בתחרויות לנוער. במרץ 1984 הגיע לשמינית הגמר באליפות אסיה לנוער וזכה בגמר הזוגות יחד עם מנשה צור[12]. באוקטובר 1985 גבר על שלמה גליקשטיין בטורניר "גרנד פרי" רמת השרון[13], אך הפסיד לו שבוע אחר כך באליפות ישראל[14]. במאי 1986 זכה בטורניר מאסטרס באנגליה ועלה למקום ה-285 בעולם[15].

בשנת 1987, השתתף לראשונה בטורנירי גראנד סלאם לבוגרים, בינואר הפסיד בסיבוב הראשון באליפות אוסטרליה הפתוחה[16]. באליפות וימבלדון הגיעה לסיבוב השלישי[17], והפסיד באותה שנה לעמית נאור במוקדמות אליפות ארצות הברית הפתוחה[18]. באפריל 1987 דורג במקום ה-104 בעולם ונשאר מדורג בין 200 הטובים בעולם במשך השנים הבאות[19].

במרץ 1988 זכה לראשונה באליפות ישראל בטניס[20].

שנת השיא בקריירה של בלום הייתה 1990, בה נכנס לראשונה, ב-8 בינואר 1990, לבין 100 הטובים בעולם, לאחר שהגיע לרבע הגמר בטורניר וולינגטון, בניו זילנד[21]. הוא הפסיד לאיוואן לנדל בסיבוב הרביעי של אליפות ארצות הברית הפתוחה[22], נוצח בגמר טורניר מנצ'סטר על ידי פיט סמפראס וסיים את השנה במקום ה-61 בעולם[23].

בפברואר 1991 הפסיד לג'ון מקנרו בטורניר שיקגו[24].

בשנת 1993 היה שותף לעליית נבחרת ישראל בטניס לבית העליון בגביע דייוויס, אחרי ניצחון במשחק החמישי והמכריע בקרב העלייה על יקוב הלאסק משווייץ, על סף כניסת יום כיפור, באחד המשחקים הגדולים בתולדות הטניס הישראלי[25].

בלום פרש מהסבב המקצועי בשנת 1995, לאחר 13 שנים בהם שיחק כ-1,000 משחקים רשמיים[26].

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו ממשחק פעיל עסק באימון טניס ובמקביל גם היה כתב ספורט ופרשן בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"גלובס". החל מ-1995 היה מאמן בכיר במרכזי הטניס בישראל, ואימן את הצעירים הבכירים במדינה, ביניהם דודי סלע.

מאז שעבר לניו יורק בשנת 2000 הייתה לבלום אקדמית טניס משלו במשך 9 שנים[27]. היה המנהל הראשון באקדמיה לטניס של ג'ון מקנרו באי רנדל, בניו יורק בין 2010 ל-2012. לאחר שעזב את האקדמיה של מקנרו בלום עבד כמנהל מועדון ריברדייל, בניו יורק בין 2012 ל-2015. מאז 2015 בלום שב להפעיל אקדמית טניס משלו בניו יורק. בנוסף הוא מקדיש חלק מזמנו למוזיקה, כותב שירים ומופיע עם להקה שהקים[28].

תחרויות בינלאומיות בהן השתתף[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גלעד בלום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אינגה דויטשקרון, משחק מעולה של גליקשטין היקנה לישראל יתרון, מעריב, 8 במאי 1977
  2. ^ האלופים הצעירים בטניס, מעריב, 23 באפריל 1978
  3. ^ טומי פרישר ואורלי ביאלוסטוצקי זכו באליפות ישראל לנוער בטניס, מעריב, 25 באוקטובר 1978
  4. ^ הכדורגלן שהעדיף טניס, מעריב, 17 בדצמבר 1979
  5. ^ גלעד בלום-אלוף עולם לילדים בטניס, מעריב, 17 בדצמבר 1979
    מקס אושרוב בעקבות גלעד בלום בקארקאס, דבר, 15 בדצמבר 1980
  6. ^ אלכס דורון, גלעד בלום נוצח בגמר אורנג' בול, מעריב, 25 בדצמבר 1979
    מאיר ריפמן, אני רוצה להיות כמו בורג, מעריב, 2 בינואר 1980
  7. ^ הטניסאים הצעירים לגמר, מעריב, 7 ביולי 1980
  8. ^ טניס, דבר, 29 באוגוסט 1982
  9. ^ אחרי קונורס - שלמה היום מול גלעד בלום, מעריב, 6 באוקטובר 1982
  10. ^ זיו פידרר, מנסדורף ובלום - מעבר מחובבנות למקצוענות בטנים, דבר, 9 באוקטובר 1983
  11. ^ בלום בדרך הנכונה, מעריב, 15 בפברואר 1984
  12. ^ שלמה גליקשטיין חייב להוכיח - יש נביא בעירו, מעריב, 2 באפריל 1984
  13. ^ נדב יעקבי, בלום: הנצחון הגדול ביותר בקריירה שלי, חדשות, 16 אוקטובר 1985
  14. ^ דב בראל, המהפך של פרקיס הביא לגמר קלאסי, מעריב, 25 באוקטובר 1985
  15. ^ גלעד בלום זכה במאסטרס האנגלי, מעריב, 19 במאי 1986
  16. ^ בלום הפסיד באוסטרליה, חדשות, 14 בינואר 1987
  17. ^ צמד חמד, חדשות, 25 ביוני 1987
  18. ^ נאור גבר על בלום באליפות הפתוחה של ארה"ב, מעריב, 25 באוגוסט 1986
  19. ^ סרג'יו ליבדינסקי, גלעד בלום: בדרך למאה הראשונים, מעריב, 8 באוגוסט 1989
  20. ^ עופר חורש, גלעד בלום – אלוף ישראל בטניס, חדשות, 30 מרץ 1988
  21. ^ אילנה ברגר, גלעד בלום הודח ברבע הגמר בטורניר וולינגטון, מעריב, 7 בינואר 1990
  22. ^ כמיטב יכולתו, חדשות, 3 בספטמבר 1990
  23. ^ סרג'יו ליבדינסקי, בלום נוצח בגמר טורניר מנציסטר, מעריב, 25 ביוני 1990
  24. ^ מקנרו גבר על בלום בקלות, מעריב, 28 בפברואר 1991
  25. ^ איתמר קציר, השופט הישראלי שכמעט הרס לנבחרת ישראל, וטניסאי אחד שהפך למיתולוגיה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2018
  26. ^ גלעד בלום, ‏איך יודעים שזה נגמר, באתר גלובס, 6 במרץ 2009
  27. ^ חיים הנדוורקר, למכור טניס לאמריקאים, באתר הארץ, 16 ביוני 2006
  28. ^ חיים הנדוורקר, התהפוכות בחיי הטניסאי גלעד בלום הלבישו עליו את הגיטרה, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2019