גלעד מאירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלעד מאירי
גלעד מאירי
גלעד מאירי
גלעד מאירי
לידה 21 במרץ 1965 (בן 57)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
עיסוק משורר, סופר, מתרגם, חוקר ואיש חינוך
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה שירה, תרגום, חקר הספרות
זרם ספרותי פוסטמודרניזם
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גלעד מאירי (נולד בירושלים ב-21 במרץ 1965) הוא משורר וסופר ישראלי, חוקר, עורך ויזם בתחום השירה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאירי גדל בירושלים. אבי סבו היה אב בית דין רבני בסונדור, צפון עיראק הכורדית וסבו היה רב בקמישלי (סוריה הכורדית). המשפחה המורחבת עלתה ארצה ב-1929 וחלקה התיישב בירושלים. אביו, דוד, עובד סוציאלי וממקימי הפנתרים השחורים[1]. אימו, חנה, ניצלה מהנאצים על ידי משפחה נוצרית, והיא הניצולה היחידה ממשפחתה. מאירי הוא הבכור ולו אח ואחות צעירים. גר בירושלים עם אשתו ושלושת ילדיהם.

מאירי שיחק בצעירותו כדורגל בקבוצת הנערים של הפועל ירושלים. במסגרת שליחויות של אביו הוא שהה שש שנים בארצות הברית, וסיים תיכון בבית הספר התיכון ע"ש דנמרק בירושלים. הוא שירת בנח"ל. היה בגרעין של השומר הצעיר שיועד לקיבוץ סמר. מאירי הוא בעל תואר מוסמך מהאוניברסיטה העברית, ודוקטורט לספרות עברית מאוניברסיטת תל אביב; עבודת המחקר שלו, "שירה כפארודיה" (2007), עוסקת בשירת דוד אבידן. מאירי עסק בחינוך פורמלי בבתי ספר, חינוך בלתי פורמלי ונוער במצוקה.

פעילותו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאירי הוא בוגר בית הספר לשירה של הליקון (2001), מייסד ומנהל מוסד הספרות "מקום לשירה" (2002) וממייסדי קבוצת המשוררים "כתובת" (2002). במסגרת "כתובת" יזם מאירי אירועי שירה ופסטיבלים בירושלים ומנהל את "מטר על מטר, פסטיבל ירושלים לשירה". מאירי פרסם חמישה ספרי שירה, ספר סיפורים קצרים, ספר שירה ופרוזה המשותף לקבוצת המשוררים "כתובת", שלוש אנתולוגיות וספר עיון בנושא שירת דוד אבידן המבוסס על הדוקטורט שלו. יצירותיו התפרסמו באנתולוגיות ובכתבי עת רבים, בהם אפיריון, עיתון 77, הליקון, ביטאון שירה, משיב הרוח, מאזנים, הכיוון מזרח, מעין ועוד. כמו כן פרסם מספר תרגומים, בהם ספר שיריו הראשון של לורקה, ושירים של משוררים נוספים. בנוסף, מאירי היה ממייסדי ומעורכי כתב העת לשירה וביקורת "כתובת", אשר יצא לאור בשנים 2009 - 2012. כתב העת נערך בידי חברי קבוצת "כתובת". הוא ממייסדי ומעורכי כתב העת ננופואטיקה, אשר יוצא לאור מאז 2013. ייסד את "מאבק המשוררים" (תנועה למען קידום השירה והמשוררים) בשנת 2011 עם רועי צ'יקי ארד. יזם חוק לשירה - ההצעה לחוק מופיעה בגיליון כתובת 8.[דרושה הבהרה] מפרסם ביקורת ספרות באתר "מעלה".[2]

על יצירתו הספרותית זכה בפרס היצירה לסופרים ומשוררים בשנת תשס"ח. זכה בפרס אקו"ם ע"ש שלמה טנאי לעידוד היצירה לשנת 2012 עבור כתב היד "שחרור בתנאים מגבילים". כתב היד של פגני אורגני זכה בפרס אגף התרבות של עיריית ירושלים ע"ש זבולון המר, תחרות בעילום שם (2001). סיפור פרי עטו, 'עידן הזאב', זכה בציון לשבח בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ".

בשנת 2015 ייסד מאירי את בית הספר לאמנויות המילה בירושלים עם נועה שקרג'י, ומשמש כמנהלו ביחד עם שקרג'י.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריו:

  • קציעה עלון, "אין סיפור מזרחי אחד", הארץ, ספרים, 28.4.04, עמ' 8 (על פגני אורגני).
  • סומק, רוני, 9.8.2006. "משחקים כל החיים" הארץ, ספרים (על זעזועים בג'לי).
  • ברקוביץ', אילן, 25.7.2008. "חיים בטבור העולם", הארץ, תרבות וספרות (על כתב העת כתובת).
  • הירש, אלי, 2010. "הכדור הוא עגול", ידיעות אחרונות, 7 לילות, 5.3.2010, עמ' 23 (על קורה פנימית).
  • שוייצר, ארז, 2010. "אחרי מותי הפועל תשחק ולא אדע מה קרה", הארץ, ספרים, 5.5.2010, עמ' 15 (על קורה פנימית).
  • הירש, אלי, 2010. "צרצרי החלודה", ידיעות אחרונות, 7 לילות, 7.5.2010, עמ' 23 (על המאמר: "מהפכת אמצעי הייצור בשירה הישראלית").
  • בן-ארי, אלכס, 2010. "קורת רוח", מקור ראשון, שבת, 9.7.2010, עמ' 18 (על קורה פנימית).
  • הירש, אלי, 2010. "הצעת צחוק" (על חיפוש מתקדם), ידיעות אחרונות, 7 לילות, 30.7.2010, עמ' 23.
  • שוייצר, אלי, 2010. "משוואה של נאלמים" (על חיפוש מתקדם), הארץ, ספרים, 11.8.2010, עמ' 15.
  • אלחנן ניר, 2011. "עיניים קרבות מטה" (על קרבת מקום), שבת, מקור ראשון, 18.2.11.
  • הולנדר אורי, 2012. "העולם מצחיק, אז צוחקים" (על הר געש סימפתי), תרבות וספרות, הארץ, 7.12.12, עמ' 2.
  • צור ארליך, ‏ביקורת על הספר "בוא זמני", השילוח 5, יולי 2017.
  • ראובני יותם, 2019. "מילים מתוחות עד קצות האותיות" (על סונט בגט), הארץ, ספרים, 14.6.19.
  • מסג סבינה, 2019. "דימוי נמתח כקפיץ" (על סונט בגט), עיתון 77, יוני יולי 2019, עמ' 19.
  • אלדד, רוני, 2021. "שובבים עכשוויים" (על שובבים שווים), מקור ראשון, שבת, ניקוד, 8.1.21, עמ' 19.
  • יגיל, רן, 2021. "קנו לכם מתנה לחג – לא זֵר פרחים, אלא זֵר שירים, על שלוש האנתולוגיות של העורך והמשורר גלעד מאירי", אתר סלונט, 20.9.21.
  • חרוב, תומר, 2021. "שנים אוהדי הכדורגל חיכו לספר הזה: כזה שמייצר עולם ספרותי עם משמעות", הארץ, מדור הספורט, דיגיטל, 6.10.21.
  • נוי, עמוס, 2021. "שלום כיתה א" (על לאין שיעור), פנס (מוסף לביקורת ספרות), אונ' בן-גוריון, 28.10.21.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד מאירי, באתר עיריית ירושלים, ‏2014
  2. ^ גלעד מאירי, באתר "מעלה"