גלעד שרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גלעד שרון
אין תמונה חופשית
לידה 1966 (בן 52 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופר, עיתונאי, איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גלעד שרון (נולד ב-1966) הוא איש עסקים ישראלי. בנו הצעיר של ראש ממשלת ישראל לשעבר אריאל שרון, ואחיו של עמרי שרון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלעד שרון נולד וגדל בשכונת צהלה. לאחר מכן עברה המשפחה בעקבות תפקידיו של אביו בצבא לבאר שבע ולרחובות ולבסוף לחוות השקמים. למד בתיכון האזורי שער הנגב[1]. בשנת 1984 התגייס לצה"ל והתנדב לסיירת מטכ"ל[2]. בצנחנים עבר שרון טירונות והכשרה כלוחם. כעבור כחצי שנה מיום גיוסו הודח שרון מן המסלול ביחידה ושב לצנחנים כמש"ק מודיעין. הוא השלים קורס קצינים והיה למדריך בבה"ד 1[3]. במילואים היה שרון למפקד צוות ביחידת מילואים מובחרת בעוצבת האש[4] והגיע לדרגת רב סרן.

לגלעד שרון תואר שני בחקלאות. בין היתר, שרון מנהל את חוות השקמים שבבעלות משפחתו ועסקים נוספים. שמו נקשר למספר פרשיות: פרשת האי היווני, פרשת סיריל קרן ופרשת כספי איש העסקים אריה גנגר. עם זאת, מעולם לא הוגש נגדו כתב אישום. כיום משמש שרון כפובליציסט בעיתון "ידיעות אחרונות". ב-2011 יצא לאור ספרו, שרון: חייו של מנהיג, בהוצאת מטר, שהוא ביוגרפיה של אביו.

בחודש מאי 2016 הודיע שרון על כוונתו לחזור לפעילות פוליטית במסגרת מפלגת הליכוד ובהמשך השנה התפקד למפלגה[5].

פרשת האי היווני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת האי היווני

גלעד שרון הצטרף לצוות פרויקט "האי היווני" במחצית מרץ 1999 בעקבות הצעה שקיבל מאיש העסקים דוד אפל, ועבד בפרויקט עד יוני 2001. לפי החוזה, שנחתם בין אפל לבין חברת חוות שקמים, שכרו של גלעד שרון יהיה 20 אלף דולר לחודש, ובנוסף - מיליון וחצי דולר עם השלמת הפרויקט, או 300 אלף דולר אם הפרויקט לא יצא אל הפועל. במאי 2000 חתמו אפל וגלעד שרון על חוזה מעודכן, שהבטיח לשרון סכומים גבוהים יותר רטרואקטיבית. על פי סיכום הראיות, קבע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שסך הכל השתכר גלעד שרון סכום של כ-640,000 דולר, ובנוסף הובטח לו בונוס של 3,000,000 דולר (בניכוי התשלומים הנ"ל), אשר הותנה במימוש הפרויקט.

המשטרה חשדה כי שכרו הגבוה של גלעד שרון היה דרך מוסווית למתן שוחד לאביו, אריאל שרון. גלעד שרון שמר על זכות השתיקה בחקירותיו בפרשה זו, ובסופו של דבר לא מצא היועץ המשפטי לממשלה ראיות מספיקות כדי להעמיד לדין - לא אותו ולא את אביו.

פרשת סיריל קרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה נסובה סביב חשדות לפיהן הועברו מיליוני דולרים בשנת 2002 לבניו של שרון.

החשד המרכזי שנבדק בפרשה היה שאריאל שרון, ראש הממשלה לשעבר, קיבל הלוואה בגובה 1.5מיליון דולרים מאיש העסקים הדרום אפריקאי, כדי להחזיר לכאורה תרומות לא חוקיות שקיבל במהלך הבחירות הפנימיות על ראשות הליכוד. על פי הנטען, קרן היה בעצם איש קש להעברת הכסף מידיו של איל ההון האוסטרי, מרטין שלאף, שלו היו אינטרסים כלכלים בישראל. עוד נטען כי שלושה מיליון דולר נוספים הועברו משלאף לחשבונות של משפחת שרון, ומחציתם הוחזרו מחשבון הבנק של גלעד שרון – לקרן.

בחודש נובמבר 2012 עתר שרון לבג"ץ בבקשה להורות למדינה לנמק מדוע עדיין לא התקבלה החלטה בתיק החקירה נגדו.

ב-03 בינואר 2013 נסגר התיק בפרשה זו.

פרשת גלעד שרון-נמרודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשה זו היא חקירת משטרה שנערכה בשנים 20042006, בחשד להעברת כספים אסורה מיעקב נמרודי לגלעד שרון, במסווה של עסקה, בה רכשה חברת הכשרת היישוב (שבבעלות משפחת נמרודי) אופציה למניות בחברת ש.פ. הנגב שבבעלות חברת חוות שקמים. פרקליטות המדינה החליטה ב-2006 לסגור את התיק מחוסר ראיות.

פרשת כספי אריה גנגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2007 הגישה דליה גנגר - גרושתו של איש העסקים אריה גנגר - תביעה אזרחית לבית משפט בניו יורק נגד בעלה לשעבר, נגד גלעד שרון ונגד אנשים נוספים. אריה גנגר הוא איש עסקים יהודי אמריקאי, בעל השליטה בחברת חיפה כימיקלים ובחברות נוספות, אשר היה מחבריו הקרובים של אריאל שרון, ואף שימש כשליחו לממשל בוש בתקופת כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה.

על פי התביעה, הוציא אריה גנגר במרמה כספים מהרכוש המשותף של בני הזוג, ובכך הקטין את הסכום שמגיע לגרושתו ולילדיה. בתביעה נטען כי גנגר הוציא מחברת "טי-פי-אר אינווסטמנטס" - שהייתה בבעלות משותפת של שני בני הזוג - סכום של כ-2 מיליון דולר, והשקיעו בעסקת נדל"ן בקנדה. עוד נטען בתביעה, כי בשנת 2005 העביר גנגר במרמה סכום של 1.8 מיליון דולר, שהוצאו מהרווחים של אותה עסקה - לגלעד שרון, באמצעות שתי חברות שבשליטתו: חברת חוות שקמים בע"מ וחברת לרנר מנור נאמנויות בע"מ. לפי תביעת דליה גנגר, גלעד שרון יצר מצג שווא של תיעוד מזויף, וכך גרפו אריה גנגר וגלעד שרון את רווחי העסקה.

זמן קצר לאחר הגשת התביעה, נודע כי המשטרה חוקרת את הפרשה וכי גלעד שרון נחקר ושמר על זכות השתיקה גם בפרשה זו.[דרושה הבהרה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרה ליבוביץ דר, הבן השקט, באתר הארץ, 13 בינואר 2003
  2. ^ שרה ליבוביץ דר, הבן השקט, הארץ, ‏ 13.01.2003, "שרון אמר בראיון עיתונאי, 'לא היה סיכוי שהם יהיו, נניח, ג'ובניקים. כמו שזה טבעי שהם קשורים לאדמה ככה זה טבעי שהם ילכו לצנחנים'."
  3. ^ שרה ליבוביץ דר, הבן השקט, הארץ, ‏ 13.01.2003.
  4. ^ איל חלפון, מהשקם לשקמים, בלייזר, ‏ 03.07.2007, "את מקומו של גרוסמן תפס קצין צעיר בשם גלעד. גלעד שרון.".
  5. ^ רינה מצליח, בדרך האב והאח: גלעד שרון חוזר לליכוד, חדשות ערוץ 2, ‏ 21 במאי 2016. וכן שמעון כהן למה אני חוזר לליכוד, ערוץ 7, ‏ 29 ביולי 2016.