גלרט (כלב מיתולוגי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלרט, בציורו של צ'ארלס ברטון ברבר

גלרט (בוולשית: Gelert) הוא כלב מיתולוגי המזוהה עם העיירה בד'גלרט (שמשעות שמה "קברו של גלרט") במחוז גוויניד' שבצפון ויילס.

על פי אגדת העם, גלרט היה כלבו הנאמן של ל'ואלין הגדול נסיך ממלכת גוויניד'. גלרט נותר בבית הנסיך ושמר על בנו התינוק, כאשר חזר ל'ואלין ממסע ציד הוא מצא את חדר בנו הפוך ומבולגן, העריסה הפוכה, כתמי דם על פניו של כלבו והתינוק נעלם. ל'ואלין מאמין כי הכלב הרג את בנו ובהתקף זעם שולף את חרבו והורג את גלרט. לאחר שגלרט נהרג שומע ל'ואלין את בנו בוכה ומוצא אותו שוכב מתחת להריסה ובפינת החדר את גופתו של זאב שגלרט הרג, בכך למעשה היה זה גלרט שהציל את בנו מפני הזאב ול'ואלין בהתקף זעם הרג את כלבו הנאמן.

משהבין את טעותו, הצטער ל'ואלין וערך טקס קבורה מלכותי לכלבו הנאמן גלרט. לפי האגדה ל'ואלין מעולם לא חייך אחרי אותו אירוע.

האגדה של גלרט היא וריאציה של אגדת העם במוטיב "הכלב הנאמן" - סיווג ארנה-תומפסון 178A.

קברו של גלרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של גלרט, סמוך לבד'גלרט.

בסמוך לעיירה בד'גלרט המזוהה עם סיפורו המיתולוגי של ל'ואלין וגלרט מצוי קבר אבן שהפך במשך השנים למוקד תיירות מוכר בצפון ויילס, על הקבר מסופרת אגדת העם של גלרט. כיום מוסכם על ידי רוב ההיסטוריונים כי המקום מכונה "קברו של גלרט" על שם הקדוש קילרט שחי במאה ה-7 וסיפורו של הכלב גלרט נקשר לאזור מאוחר יותר. היה זה בעל מלון מקומי בשם דייוויד פריצ'רד שקשר את אגדת גלרט למקום וחקק את סיפורו על הקבר בסוף מאה ה-18 במטרה להגדיל את התיירות באזור.

כך מתואר סיפורו של גלרט על אבן הקבר:

במאה ה-13, לל'ואלין, נסיך צפון ויילס הייתה טירה בבד'גלרט. יום אחד הוא יצא לצוד ללא גלרט "הכלב הנאמן" שנעלם. עם חזרתו של ל'ואלין הכלב המוכתם בדם, קפץ וצהל לפגוש את בעליו. הנסיך המבוהל חש לחפש את בנו, ומצא את עריסת הפעוט ריקה, המצעים והרצפה מלאים בדם. האב המבוהל נעץ את חרבו בצידו של כלבו במחשבה שהוא הרג את יורש העצר שלו. זעקתו האחרונה של הכלב נענתה בבכי תינוק. ל'ואלין חיפש ומצא את בנו ללא פגע אבל לידו ראה את גופתו של זאב גדול שגלרט הרג, הנסיך מלא חרטה מעולם לא חייך יותר. הוא קבר את גלרט כאן. מקום זה נקרא בד'גלרט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]