גמר ליגת האלופות 1996
 | |||||||
| אירוע | עונת 1995/1996 בליגת האלופות | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
|
לאחר הארכה יובנטוס ניצחה 4–2 בפנדלים | |||||||
| תאריך | 22 במאי 1996 | ||||||
| מיקום | סטאדיו אולימפיקו, רומא, איטליה | ||||||
| שיפוט |
 מנואל דיאז וגה | ||||||
| צופים | 67,000 | ||||||
|
→ 1995 1997 ← | |||||||
| uefa.com | |||||||
גמר ליגת האלופות 1996 התקיים בסטאדיו אולימפיקו ברומא, איטליה ב-22 במאי 1996, ובו נקבע כי הזוכה בטורניר ליגת האלופות לעונת 1995/1996 היא יובנטוס האיטלקית, שניצחה במשחק את אייאקס אמסטרדם ההולנדית בתוצאה 4–2 בדו־קרב בעיטות עונשין, לאחר 1–1 בתום ההארכה. היה זה הגמר הראשון במתכונת ליגת האלופות שנגרר להארכה והראשון שהוכרע בדו־קרב בעיטות עונשין.
יובנטוס חזרה לגמר המפעל בפעם הרביעית ולראשונה מזה 11 שנים, כשבפעם הקודמת בה שיחקה בגמר היא ניצחה את ליברפול בתוצאה 1–0, במשחק שזכור עקב אסון הייזל שהתרחש לפניו. עבור אייאקס הייתה זו הופעה שישית, ושנייה ברציפות, והיא הגיעה למשחק כאלופה המכהנת, לאחר שניצחה במשחק הגמר הקודם יריבה איטלקית אחרת, מילאן. היה זה משחק גמר חמישי ברציפות (מתוך שבעה) בו משחקת קבוצה איטלקית, לאחר סמפדוריה (1992) ומילאן (1993–1995). היה זה הגמר הראשון במתכונת ליגת האלופות ללא מילאן. הגמר היה שחזור של גמר 1973, בו ניצחה אייאקס 1–0 את יובנטוס.
שתי הקבוצות העפילו לטורניר עקב זכייתן באליפות בארצן בעונת 1994/1995. יובנטוס זכתה באליפות איטליה בפער של עשר נקודות מיריבתה לאציו, בעוד אייאקס רשמה עונה שלמה ללא הפסד ליגה וזכתה באליפות הולנד בפער שבע נקודות מיריבתה רודה.
במשחק עצמו הובילה יובנטוס משער של פבריציו ראבנלי, אך יארי ליטמאנן כבש לזכות אייאקס עוד במחצית הראשונה שהסתיימה בשוויון 1–1. התוצאה נשמרה עד לסיום ההארכה, ובדו־קרב בעיטות העונשין עצר שוער יובנטוס, אנג'לו פרוצי, שתיים מארבע הבעיטות של אייאקס וסייע לקבוצתו לנצח 4–2.
הקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מועדון | הופעות קודמות בגמר (בכתב מודגש: זכיות) |
|---|---|
 אייאקס
|
5 (1969, 1971, 1972, 1973, 1995) |
 יובנטוס
|
3 (1973, 1983, 1985) |
הדרך אל הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עונת 1995/1996 בליגת האלופות
ערך מורחב – | אייאקס
|
סיבוב | יובנטוס
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יריבה | תוצאה | שלב הבתים | יריבה | תוצאה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ריאל מדריד
|
1–0 (בית) | מחזור 1 |  בורוסיה דורטמונד
|
3–1 (חוץ) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
 פרנצווארוש
|
5–1 (חוץ) | מחזור 2 |  סטיאווה בוקרשט
|
3–0 (בית) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
 גראסהופרס ציריך
|
3–0 (בית) | מחזור 3 |  גלאזגו ריינג'רס
|
4–1 (בית) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גראסהופרס ציריך
|
0–0 (חוץ) | מחזור 4 | גלאזגו ריינג'רס
|
4–0 (חוץ) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ריאל מדריד
|
2–0 (חוץ) | מחזור 5 | בורוסיה דורטמונד
|
1–2 (בית) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פרנצווארוש
|
4–0 (בית) | מחזור 6 | סטיאווה בוקרשט
|
0–0 (חוץ) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
דירוג |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יריבה | תוצאה | סיבוב ראשון | סיבוב שני | שלב הנוקאאוט | יריבה | תוצאה | סיבוב ראשון | סיבוב שני | ||||||||||||||||||||||||||||||
| בורוסיה דורטמונד
|
3–0 | 2–0 (חוץ) | 1–0 (בית) | רבע הגמר | ריאל מדריד
|
2–1 | 0–1 (חוץ) | 2–0 (בית) | ||||||||||||||||||||||||||||||
 פנאתינאיקוס
|
3–1 | 0–1 (בית) | 3–0 (חוץ) | חצי הגמר |  נאנט
|
4–3 | 2–0 (בית) | 2–3 (חוץ) | ||||||||||||||||||||||||||||||
יובנטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהגרלת שלב הבתים, אליו הגיעה יובנטוס לראשונה מאז הקמת ליגת האלופות, שובצה יובנטוס בבית ג', יחד עם בורוסיה דורטמונד, סטיאווה בוקרשט וגלאזגו ריינג'רס. יובנטוס ניצחה בכל ארבעת משחקיה הראשונים, תוך שהיא כובשת שתי שלישיות ושתי רביעיות, ולמעשה כבר לאחר משחקים אלו הבטיחה את עלייתה לשלב הבא. בשני המשחקים האחרונים רשמה יובנטוס הפסד ביתי לדורטמונד ותיקו בבוקרשט, אך העפילה מראש הבית לשלב הבא. אלסנדרו דל פיירו סיים את שלב הבתים כמלך שערי קבוצתו עם חמישה שערים, ואחריו ראבנלי שכבש ארבע פעמים. בשלב רבע הגמר פגשה יובנטוס את ריאל מדריד מספרד. במשחק הראשון באצטדיון סנטיאגו ברנבאו גברה ריאל על יובנטוס בתוצאה 1–0, משער של ראול גונזלס בדקה ה־21. יובנטוס הצליחה להפוך את ההפסד במשחק הראשון להעפלה, לאחר שערים של דל פיירו במחצית הראשונה ושל מישל פדובאנו במחצית השנייה. בסיכום שני המשחקים, העפילה יובנטוס בפער שערים של 2–1. בשלב חצי הגמר פגשה יובנטוס את נאנט מצרפת. יובנטוס אירחה את המשחק הראשון, וניצחה 2–0 משני שערים במחצית השנייה מרגלי ג'אנלוקה ויאלי וולדימיר יוגוביץ'. בגומלין בצרפת הובילה יובנטוס פעמיים, משערים של ויאלי ופאולו סוזה, אך לאחר שהשוויתה פעמיים הצליחה נאנט לנצח לבסוף בתוצאה 3–2, שלא הספיקה לה על מנת להעפיל, ויובנטוס התקדמה שלב נוסף לגמר הרביעי בתולדותיה.
אייאקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
אייאקס, אלופת אירופה המכהנת, הוגרלה בשלב הבתים הראשון לבית ד', לצידן של ריאל מדריד, פרנצווארוש וגראסהופרס ציריך. אייאקס הפגינה יכולת מרהיבה בשלב הבתים, אותו סיימה ללא הפסד ועם 15 שערי זכות לעומת שער חובה אחד בלבד. היא גברה פעמיים על ריאל מדריד, 1–0 ביתי ו–2–0 בחוץ, וכבשה תשעה שערים בשני משחקים מול פרנצווארוש, אותה ניצחה 5–1 בחוץ ו־4–0 בבית. איבוד הנקודות היחיד של אייאקס בשלב זה היה בציריך במחזור הרביעי של שלב הבתים, במשחק שהסתיים בשוויון 0–0. ליטמאנן כבש בשלב הבתים שישה שערים, חמישה מתוכם מול פרנצווארוש, והיה מלך שערי אייאקס בשלב זה. פטריק קלויברט כבש ארבעה שערים בשלב זה. ברבע הגמר פגשה אייאקס את בורוסיה דורטמונד. במשחק הראשון ניצחה אייאקס בחוץ בתוצאה 2–0, משערים של אדגר דווידס וקלויברט. אייאקס השלימה את ההעפלה עם ניצחון חלק נוסף במגרשה הביתי, 1–0 משער של קיקי מוסאמפה, והעפילה לחצי הגמר עם ניצחון כולל של 3–0. בחצי הגמר פגשה אייאקס את פנאתינאיקוס היוונית. במשחק הראשון באמסטרדם רשמה אייאקס את הפסדה הראשון בטורניר באותה עונה, 1–0 משער של כריסטוף וארז'יחה שלוש דקות לסיום המשחק. בגומלין באתונה כבש ליטמאנן כבר לאחר ארבע דקות והשלים צמד בדקה ה־77. ארבע דקות לסיום קבע נורדין ווטר את תוצאת הסיום, 3–0 לאייאקס במשחק ו־3–1 בסיכום שני המפגשים, ששלחו את אייאקס לגמר שני ברציפות ושישי בתולדותיה.
המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
יובנטוס הגיעה למשחק ללא מאסימו קאררה המושעה. מנגד, הציב לואי ואן חאל שבעה שחקנים שפתחו גם במשחק הגמר הקודם, אך חסר את מארק אוברמארס הפצוע ואת מיכאל רייזיחר המושעה, שספג כרטיס צהוב בשני משחקי חצי הגמר מול פנאתינאיקוס.
מחצית ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההזדמנות הראשונה במשחק הייתה של יובנטוס. לאחר שבעיטה ממרחק נהדפה על ידי שוער אייאקס, אדווין ואן דר סאר, נכשלה ההגנה בהרחקת הכדור, ופבריציו ראבנלי הגיע מאחור ובעט בנגיעה לרשת החיצונית. השער הראשון במשחק הגיע בדקה ה־13. כדור קשתי נשלח לכיוון הרחבה של אייאקס, וננגח לאחור על ידי פרנק דה בור. ראבנלי הקדים בנגיעה את ואן דר סאר שיצא משערו, ומזווית קשה גלגל כדור למסגרת. סוני סילוי לא הצליח להדביק את הכדור, ויובנטוס עלתה ליתרון 1–0.
אייאקס כמעט והשיגה את השוויון לאחר שכדור קרן נהדף על ידי שוער יובנטוס, אנג'לו פרוצי אל מחוץ לרחבה. קיקי מוסאמפה בעט מהאוויר, וינסטון בוחארדה המשיך בנגיעה ונוואנקו קאנו נגח לעבר השער, אך פרוצי בזינוק לאחור הציל מקו השער. בדקה ה־41 הגיע שער השוויון של אייאקס, לאחר שכדור חופשי של פרנק דה בור נהדף על ידי פרוצי למרכז הרחבה, שם השתלט על הכדור יארי ליטמאנן שכבש מקרוב, שוויון 1–1 בסיום המחצית הראשונה.
מחצית שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יובנטוס שלטה במחצית השנייה והגיעה למספר מצבים מסוכנים. המצב המסוכן הראשון במחצית השנייה הגיע לאחר שראבנלי מצא את אלסנדרו דל פיירו בתוך הרחבה, והאחרון בעט ברגל שמאל כדור גבוה לכיוון מרכז השער, אותו הדף ואן דר סאר. ההזדמנות הטובה ביותר במחצית השנייה הייתה של חלוץ יובנטוס, ג'אנלוקה ויאלי, שהשתלט על ניסיון בעיטה שנבלם בתוך הרחבה, עבר את ואן דר סאר ובעט לרשת החיצונית. בסיום 90 הדקות נשמרה תוצאת המחצית, והקבוצות הלכו להארכה. בפעם הראשונה מאז הונהגה שיטת ליגת האלופות בעונת 1992/1993 הגיע משחק הגמר להארכה בתום 90 דקות.
הארכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יובנטוס הוסיפה לשלוט גם בדקות ההארכה, והגיעה למצב מסוכן בחציה השני של ההארכה, כשולדימיר יוגוביץ' פרץ לרחבה ועבר את בוחארדה שנפל עליו וספק הכשיל אותו. יוגוביץ' שנפל הצליח להעביר את הכדור לדל פיירו שהיה חופשי ובעט בנגיעה ברגל ימין, אך ואן דר סאר קלט את הכדור. בסיום ההארכה התוצאה נשארה 1–1, והקבוצות עברו להכרעה בדו־קרב בעיטות עונשין.
אייאקס הוגרלה לבעוט ראשונה, והבועט היה אדגר דווידס, שבעט נמוך למרכז השער, ופרוצי הצליח להדוף. יובנטוס ניצלה את ההזדמנות ועלתה ליתרון לאחר שצ'ירו פרארה כבש את הפנדל שלו. לאחר הבעיטה של פרארה הגיע רצף של ארבע בעיטות מוצלחות, שתיים לכל קבוצה, ובמצב של 3–2 ליובנטוס ניגש סוני סילוי לבעוט עבור אייאקס. סילוי בעט בחצי גובה לפינה הימנית, אך פרוצי זינק לכיוון הנכון והדף את הפנדל. יוגוביץ' ניגש לבעוט את הפנדל הרביעי של יובנטוס. הבעיטה שלו הלכה נמוך לפינה השמאלית והכניעה את ואן דר סאר, יובנטוס ניצחה 4–2 וזכתה בתואר בפעם השנייה בתולדותיה.
פרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| 22 במאי 1996 | אייאקס
|
1–1ה | יובנטוס
|
סטאדיו אולימפיקו, רומא צופים: 67,000 שיפוט: מנואל דיאז וגה (ספרד) |
יארי ליטמאנן  41'
|
(סיקור) | פבריציו ראבנלי 13'
| ||
| תוצאת פנדלים | ||||
 אדגר דווידס  יארי ליטמאנן ארנולד סחולטן סוני סילוי
|
4–2 | צ'ירו פרארה ג'אנלוקה פסוטו מישל פדובאנו ולדימיר יוגוביץ'
|
||
הרכבי הקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
        יובנטוס
|
   אייאקס אמסטרדם
|
|
|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
עוזרי שופט:
שופט רביעי:
|
לאחר המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ניצחונה של יובנטוס הועלו כלפיה האשמות בשימוש בסמים באופן ממושך ועקבי בין השנים 1994–1998.[1] לפי ההאשמות, יובנטוס השתמשה באריתרופויאטין, על מנת לתמרץ את שחקניה, והעניין הגיע לבית המשפט ב־2002.[2] מספר שחקנים העידו נגדו כי נתן להם סמים בניגוד לידיעתם, וביניהם זינדין זידאן, רוברטו באג'ו, פיליפו אינזאגי וג'אנלוקה ויאלי.[3] ב־2004 רופא המועדון, ריקרדו אגריקולה, קיבל עונש מאסר על תנאי וקנס של 2000 אירו בעוון מתן תרופות לשיפור הביצועים לשחקנים, ובמיוחד אריתרופויאטין,[4] אך הוא זוכה בערעור שהגיש שנה לאחר מכן. ההמטולוג המוביל ג'וזפה ד'אונופריו טען כי "כמעט בטוח" שהקשרים אנטוניו קונטה ואלסיו טקינארדי נטלו אריתרופויאטין על מנת להתגבר על התקפי אנמיה קצרים, וכי זה "סביר מאוד" ששבעה שחקנים נוספים – אלסנדרו בירינדלי, אלסנדרו דל פיירו, דידייה דשאן, דימאס, פאולו מונטרו, ג'אנלוקה פסוטו ומורנו טוריצ'לי – נטלו אריתרופויאטין במינונים קטנים.[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיקור המשחק באתר אופ"א (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 90 Min, Juventus vs Ajax: Revisiting the Doping Scandal That Tarnished the Champions League Final of 1996, Sports Illustrated (בAmerican English)
- ^ "Zidane admits using creatine in Juventus doping trial". ABC News (בAustralian English). 2004-01-26. נבדק ב-2022-08-18.
- ^ הארץ, גם זידאן העיד שקיבל מיובה חומרים אסורים, באתר הארץ, 26 בינואר 2004
- ^ עונש מאסר לרופא יובנטוס שנתן חומרים אסורים לשחקנים, באתר ynet, 26 בנובמבר 2004
- ^ The drug scandal that blackens the name of Juve's team of the Nineties, The Independent, 2004-12-01 (באנגלית)
| משחקי גמר גביע אירופה וליגת האלופות | ||
|---|---|---|
| גביע אירופה לאלופות | 1956 • 1957 • 1958 • 1959 • 1960 • 1961 • 1962 • 1963 • 1964 • 1965 • 1966 • 1967 • 1968 • 1969 • 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 • 1975 • 1976 • 1977 • 1978 • 1979 • 1980 • 1981 • 1982 • 1983 • 1984 • 1985 • 1986 • 1987 • 1988 • 1989 • 1990 • 1991 • 1992 | |
| ליגת האלופות | 1993 • 1994 • 1995 • 1996 • 1997 • 1998 • 1999 • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • 2010 • 2011 • 2012 • 2013 • 2014 • 2015 • 2016 • 2017 • 2018 • 2019 • 2020 • 2021 • 2022 | |