גן השקמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עץ שקמה על אי תנועה בדרך בן צבי
גַּן הַשִּקְמִים

"הַיּוֹם הַשִּׁקְמִים נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם -
רַק שֶׁלֶט אֶת שְׁמָם עוֹד מַזְכִּיר,
כַּמָּה צִפּוֹרִים וְסַפְסָל מְיֻתָּם
הַנִּצָּב בְּלִבָּה שֶׁל הָעִיר.

וּמוֹשֵׁךְ הוּא אֵלָיו, כְּשֶׁהָעֶרֶב יוֹרֵד
וְנוֹשְׁרִים מִן הָעֵץ הֶעָלִים,
קַבְּצָן מִן הָרְחוֹב אוֹ הֵלֶךְ בּוֹדֵד
אוֹ זוּג צְעִירִים אוֹהֲבִים"

הבית האחרון של השיר

גן השקמים הוא פזמון שכתב יצחק יצחקי והלחין יוחנן זראי. השיר עוסק בראשית ימיה של העיר תל אביב באופן נוסטלגי, ומתאר את הגעגועים לתקופה שבה הייתה יישוב קטן עם בתים בודדים בחולות ואת הפיכתה לכרך סואן, שבו גורדי שחקים, כבישים וחנויות.

השקמים בשיר מהווים משל לשינוי זה: בתחילה, "היה היו כאן פעם שקמים... ויש לפעמים נערכו ישיבות מתחת שקמים אז בצל", אחר כך "נשכחו השקמים והלבין אז ראשם מאבק", ולבסוף "השקמים נעלמו ואינם, רק שלט את שמם עוד מזכיר".

את השיר ביצעה לראשונה להקת פיקוד המרכז בתוכניתה "כ"ף קו"ף אחד" שהועלתה ב-1954, בעת שיצחקי היה קצין החינוך הפיקודי וזראי היה המנהל המוזיקלי שלה. ביצועו של השיר בידי רעייתו דאז, ריקה זראי, הוא המזוהה עמו ביותר. מאוחר יותר חידשו את השיר אמנים רבים נוספים, ובהם אריק סיני, ירדנה ארזי, הכל עובר חביבי ויזהר כהן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]