גן נעול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גן נעול
שיר
יצא לאור 1928 עריכת הנתון בוויקינתונים
כתיבה רחל המשוררת
לחן שוקי שוקי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גַּן נָעוּל הוא שיר עברי מאת רחל המשוררת אשר נכתב בתל אביב הקטנה באדר תרפ"ח 1928, והתפרסם בספר שיריה השני, "מנגד" (1930). השיר עוסק ביחסים ובתקשורת חזותית ומילולית בין בני אדם. רחל הקדישה את השיר "לזר" – על פי הפרשנות המקובלת, לאהובה הנשוי זלמן רובשוב (שזר).[1] השיר הולחן בשנת 1979 על ידי שוקי שוקי ובוצע על ידו ועל ידי דורית פרקש (שהיו לצמד "שוקי ודורית").[2] פרט לביצועם המוכר, זכה השיר לביצועים רבים נוספים.

תוכן השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מתאר מערך יחסים וכמיהה למגע בין שני בני אדם, שמבחנם הוא ב"פגישה", מבלי שנמסר אם היא אקראית או שתוכננה מראש. הבית הראשון נפתח בשאלה כוללת על זהותו, מהותו ומניעיו של הזולת. המשוררת מתארת כישלון בתקשורת החברתית, היא מושיטה את ידה לזולת (דימוי שמופיע גם בשיריה האחרים כגון ב"קח את ידי"), אולם אין יד המושטת אליה במקביל. הידיים של שני בני האדם, ממשיות או מטאפוריות, תחת אשר תבטאנה אחווה ("יד אחות"), אינן נפגשות. מעמד זה מייצר בנפשה רגשות אכזבה, מבוכה והתלבטות: כיצד לנהוג מול הזולת שאינו חפץ בתקשורת עמה.

הדחייה של הזולת מביאה אותה למסקנה, ארעית או קבועה, על אודות טבע האדם, שהוא כמו "גן נעול". הביטוי "גן נעול" הוא שיבוץ מפסוק בשיר השירים: "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם" (שיר השירים ד, יב).[3] המשוררת רומזת בהרמז זה כי לדעתה, הזולת הוא משאב חיוני לקיום האדם, כמו מים. משמעות המילים היא, כי הנגישות לזולת, או התקשורת הבינאנושית, עלולה להיות חסומה או עשויה להיות פתוחה כמצב נתון, ותלויה רבות גם במאמץ ההדדי לשנות ולעצב אותה לכאן או לכאן.

המשוררת מדמה את ניסיון התקשורת שערכה להכאה על הסלע של משה, בהיותו עם בני ישראל במדבר סיני. בניגוד להצלחתו של המנהיג הקדמון להנביע מים מהסלע, כאשר הכה עליו (אף כי נטען שההכאה תוארה ככישלון באמונתו של משה באפשרות נס הנביעה של מים במדבר, ועליה נענש באי כניסה אל ארץ ישראל),[4] הרי שחוויָתה היא חוסר יכולת להנבעת המים - דימוי לתקשורת זורמת - ואף פציעתה המדממת האפשרית של ידהּ המושטת בשל ניסיון ההכאה על "הסלע",[5]

מבטאת דימוי של התקשורת החסומה, ללא מענה.

השיר המנוקד השיר המנוקד בכתב ידה של רחל

מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת
לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?
וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע
וְהִנֵה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת.

גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ.
גַּן נָעוּל – אָדָם.
הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע
עַד זוֹב דָּם?

מילות השיר גן נעול בכתב ידה של רחל המשוררת, השמור בארכיון גנזים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשוררת רחל בלוּבְשטיין-סלע

ביצועים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בלהה רובינשטיין, שירים ומה שביניהם: על משוררים ושירים בתוכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל-יסודי, חלק ב: שירה עברית חדשה, שירה מתורגמת, תל אביב: עם עובד, 2001, עמ' 94.
  2. ^ על נסיבות הלחנת השיר וביצועו ראו גם סמדר שיר, קפיצה מאלמוניות אל ראש המצעד, מעריב, 21 במאי 1979; דודי פטימר, ראיון עם שוקי ודורית באתר "דודיפדיה", 30 בספטמבר 2015.
  3. ^ מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק י"ב.
  4. ^ ספר במדבר, פרק כ', פסוקים ז'-י"ג.
  5. ^ במילים אלו השתמשה המשוררת בפסוק: "וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ" בספר ויקרא, פרק ט"ו, פסוקים כ"ה-כ"ח.