גנבת הברכות

הוספת קישורים
ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־אָבִיו: אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. קוּם־נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי, בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ.
יצחק מברך את יעקב הלבוש בבגדי עשו, בנוכחותה של רבקה. ציור של גריט ווילמס הורסט ההולנדי משנת 1638.

גנֵבַת הברָכות הוא סיפור מקראי המופיע בסוף פרשת תולדות, בפרק כ"ז בספר בראשית. לעת זקנתו קורא יצחק לעשו, בנו הגדול, ומבקש ממנו להכין לו מטעמים מצֵידו על מנת שיברך אותו לפני מותו. אם הבנים, רבקה, שומעת זאת ופועלת במהירות כדי שיעקב, הבן הצעיר והמועדף עליה, הוא שיזכה בברכות. בהוראתה ובהדרכתה מתחזה יעקב לעשו, ובכך גונב את דעתו של אביו, שמחמת כהות עיניו סבר שעשו הוא שעומד לפניו, ויעקב אכן זוכה בברכה.

בעקבות המעשה נטר עשו איבה ליעקב ותכנן להורגו, והדבר נודע לרבקה. על פי הוראתה ברח יעקב לחרן, שם נשא את נשותיו ושם נולדו ילדיו.

הסיפור מצטיין ביסודות ספרותיים-דרמטיים, ומעורר תהיות לגבי המשמעות המוסרית של מעשה המרמה. פרשנים מסורתיים רבים מתקשים לראות את יעקב, המתואר במקרא כ"אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים", כמי שהוליך שולל את אביו בעצת אמו, ומפרשים את הסיפור בדרך שמנקה אותו מכל רבב מוסרי. פרשנים אחרים מתייחסים למעשהו בחומרה. מחזור הסיפורים על היחסים בין יעקב לעשו מצטרף לשורה של סיפורים מקראיים אודות יריבות בין אחים, לצד סיפורים כקין והבל, יוסף ואחיו, אמנון ואבשלום ועוד.

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת פרשת תולדות מסופר, שבעת הריונה התבשרה רבקה על ידי האלוהים, שבבטנה תאומים העתידים להיות שני עמים, "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר".[1] עשו, שיצא ראשון מבטן אמו, גדל להיות "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה" והיה הבן האהוב על יצחק, בעוד יעקב, שיצא שני היה "אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים" ואהוב על רבקה.[2] כשהתבגרו התאומים, מכר עשו את בכורתו ליעקב תמורת לחם ונזיד עדשים, בעת שחזר עייף מן השדה. יעקב דורש ממנו שיישבע לו על המכירה, ועשו אכן נשבע.[3]

סיפור המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור נפתח במעין מאמר מוסגר על קשיי הראייה של יצחק הזקן. הוא מבקש מעשו שיצא לשדה לצוד עבורו ציד ולהכין ממנו מטעמים כאשר אהב, ומבאר שהוא חש שקרבה שעתו למות[4] והוא חפץ לברך את בכורו טרם מותו. למעמדו וירושתו של הבן הבכור, הייתה חשיבות גדולה במזרח התיכון הקדום.[5][6][7]

רבקה שומעת את בקשתו של יצחק, וממהרת להזהיר את יעקב על כוונתו של אביו להעביר את הברכה החשובה לעשו. היא מורה ליעקב להתחזות לעשו בפני אביו כבד הראייה, ולהביא לו מטעמים שהיא עצמה תכין לו מהצאן אשר במקנה שלהם. את חששו של יעקב, שעשו שעיר ויצחק עלול למוש אותו, היא פותרת בכך, שהיא נותנת ליעקב את בגדיו החגיגיים של עשו ומכסה את ידיו וצווארו בעורות גדיי העזים השעירים. יעקב עושה כדבריה, מעמיד פני עשו ומבקש את ברכתו מהאב הסומא. יצחק תמה על המהירות שבה חזר עשו משליחותו, ויעקב מתרץ זאת בכך שאלוהים עזר לו. האב אמנם חושד בזהותו של בנו, באומרו: ”הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב – וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו”, אך לאחר שחזר ושאל אותו מספר פעמים על זהותו, גם מישש והריח אותו, הוא מתרצה, ומעביר לו את ברכתו. הברכה מעניקה ליעקב שפע כלכלי ושליטה על עמים אחרים, והסתיימה במילים: ”יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים, הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.”

מיד לאחר שיצא יעקב מעל פני יצחק, חוזר עשו מהציד וממהר להכין לאביו מטעמים כאשר אהב. הוא ניגש אל אביו עם מטעמיו והאב הנדהם שואל לזהותו. "אני בנך בכורך עשו", עונה לו הבן. "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד", והוא שואל בתדהמה מי הוא זה שהקדים את עשו והביא לו מטעמיו והוא אכן גם בירך אותו. יצחק חותם את דבריו במילים ”גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה”.

עשו מגיב בכאב רב ובבכי ומתחנן לאביו שיברך גם אותו. בתוך כך מספר עשיו לאביו לראשונה על מכירת בכורתו ליעקב. יצחק נעתר לתחינתו של בנו ומברך גם אותו בשפע כלכלי, אך מסיים בסוג של נבואה: ”וְעַל־חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת־אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ”.

לאחר המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשו, שנטר לאחיו איבה עמוקה על מה שראה כגנבת ברכתו שלו, תכנן להורגו לאחר מות אביהם. רבקה שמעה זאת, ושכנעה את יצחק לשלח את בנם יעקב לחרן, מקום מושבו של אחיה, לבן הארמי – שם ימצא אישה טובה יותר מנשותיו החתיות של עשו, שהיו למורת רוחם.

יצחק קרא ליעקב, ציווהו ללכת לחרן ולקחת אשה מבנות לבן, ובירכו שהאל יברך, יפרה וירבה אותו, ושיתן לו ולזרעו את ברכת אברהם – הארץ המובטחת. יעקב שמע לדברי הוריו ויוצא לחרן. כששמע עשו שבנות כנען רעות בעיני אביו, הוא נשא את מחלת בת ישמעאל, בנוסף על נשיו החתיות.

תיחום הסיפור ומבנהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות השערת התעודות, יש המייחסים[דרוש מקור] את סיפור גנבת הברכות בפרק כ"ז, פסוקים א-מה, למקור האלוהיסטי ולמקור היהוויסטי, בעוד הפסוקים הקודמים (כ"ו, ל"ד–ל"ה) והעוקבים (כ"ח, א'–ט'), המכילים התייחסות שלילית לנישואי עשו לבנות חת, ואת האיסור שהטיל יצחק על יעקב להינשא לבנות כנען, מייחסים למקור הכהני, אשר מתנגד לנישואי תערובת. לעומת זאת, חוקרים אחרים מתייחסים לכלל הטקסט מבראשית, כ"ו, ל"ד עד כ"ח, ט', כיחידה ספרותית שלמה.[8] לדעתם, הפסוקים העוסקים בנישואי עשו בתחילת הסיפור ובסופו מספקים מידע חשוב על מעשיו, מאפשרים לקורא לעצב שיפוט שלילי יותר כלפיו, ומהווים מסגרת ספרותית המשלימה את המבנה הקונצנטרי של הסיפור.[9][10] חלוקות אחרות כוללות בסיפור את כ"ז, א - כ"ח, ט.[11]

הסיפור מחולק למספר סצנות. הובר מחלק אותו לשש סצנות כבטבלה, ובהתאם מצביע על תבנית הדמויות החוזר על עצמו.[10]

חלוקת הסיפור
סצנה פסוקים דמויות
1 פרק כ"ז, פסוקים א'–ה' יצחק ועשו
2 פרק כ"ז, פסוקים ו'–י"ז רבקה ויעקב
3 פרק כ"ז, פסוקים י"ח–כ"ט יצחק ויעקב
4 פרק כ"ז, פסוקים ל'–מ' יצחק ועשו
5 פרק כ"ז, פסוקים מ"א–מ"ו רבקה ויעקב
6 פרק כ"ח, פסוקים א'–ה' יצחק ויעקב

גורדון ונהאם (אנ'), לעומת זאת, מאחד את סצנות 5 ו-6, ועל כן לשיטתו יש בסיפור רק חמש סצנות. נחום סרנה ורוברט אלטר מפצלים את פסוק מ"ו של סצנה 5 בטבלה לסצנה נפרדת. ג'רלד ג'נזן מפצל את סצנה 5 לשלוש סצנות (פסוקים מ"א; מ"ב-מ"ה; מ"ו) ומקבל בסך הכל שמונה סצנות.[10]

פרשנות מסורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי.
יצחק דוחה את עשו, ציור מעשה ידי ג'וטו די בונדונה (1292-94), מוצג בבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי.

סוגיה שמרבים לעסוק בה בפרשנות המסורתית היא דברי יצחק לעשו, אותם אמר לו לאחר שהבין שעשו עומד לפניו: "בא אחיך [יעקב] במרמה וייקח ברכתך". נראה כי יש בכך האשמה מפורשת על מעשהו של יעקב.[12] בגוף הסיפור אכן מתוארים בפרטנות מזימת המרמה של רבקה וביצועה המושלם בידי יעקב. המשפט העיקרי שמקשה על המפרשים מופיע בפסוק י"ט: ”וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו: אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי, קוּם-נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ”, ובו עולה השאלה האם אכן שיקר יעקב ליצחק אביו.

הפרשנים עוסקים גם בנקודות אחרות המוזכרות כבר בפרקים שלפני כן, ובהן: סיבת העדפתו של יצחק את עשו על פני יעקב; סיבת אילוצו של יעקב לגנוב את הברכות (שיועדו עבור עשיו שהיה לכאורה הבכור בעיני יצחק), בעוד שלמעשה כבר קנה יעקב את בכורת אחיו בהסכמתו[13]; מניעיה של רבקה למזימת הגנבה, לאור הבטחתו של אלוהים בעת הריונה כי "רב יעבוד צעיר",[14] או לאור מודעותה למכירת הבכורה.[15][16]

פרשנות בדרך הפשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן עזרא מקבל את דברי הפסוק כפשוטו, ומנמק זאת בכך "כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים: החלק הא', שליח במצות (כמו משה ואהרן); והחלק השני נביאי העתיד, ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק. רק השליח לא ייתכן שיכזב כלל...". לפי שיטת אבן עזרא, הנצמד ללשון המקרא, ניתן להסביר את מעשהו בדרך הפשט: יש שני סוגים של נביאים, הסוג של משה ואהרן, שהיו מעבירים אלינו את מצוות ה' בזמן אמת, והסוג השני הוא נביאי העתיד – אלו שמתנבאים על העתיד. הקבוצה הראשונה מחויבת תמיד לאמת. הקבוצה השנייה יכולה במקרים מיוחדים לשקר עבור מטרה טובה. משמע, לדברי אבן עזרא, כפי שעולה מהפסוק "בא אחיך במרמה", יעקב לא דיבר אמת; אך הוא עשה זאת למטרה טובה.[17]

בפשוטו של מקרא עשו מצויר כצייד חם מזג, אך לא כרוצח. הוא אינו מתנהג כפושע, ויחסו אל אביו הוא מלא כבוד ורגישות. יצחק אוהב את עשו ”כִּי צַיִד בְּפִיו” - מפני שהיה מביא לו מבשר הציד ומכין את מאכליו - ולכן רצה לברכו. לעומתו רבקה, אוהבת את יעקב יושב האוהלים, העדיף גם בעיני האלוהים. רבקה מצווה על יעקב לקחת את הברכה, והוא אמנם מסתייג פרגמטית מן הפעולה, אבל לא מביע התנגדות ערכית ישירה.

בעקבות מרמה זו חי יעקב בפחד מעשו מאותו יום ואילך, וסיפור פגישתם לאחר 20 שנה רק ממחיש את המצב; יעקב משתחווה בפניו שבע פעמים בפגישתם המחודשת, ואילו לבן מרמה את יעקב. היו פרשנים שראו מאורעות אלו ואחרים כמחיר ששילם יעקב על מעשה המרמה. מדרש תנחומא מקשר בין רמאות יעקב לרמאות לבן באמצעות תיאור על פיו לאחר ששיתפה לאה פעולה עם אביה לבן להינשא ברמאות ליעקב תחת רחל אחותה, הוכיח אותה יעקב על מעשה הרמאות, והיא טענה כנגדו, כי אף הוא עצמו רימה את אביו בגנבת הברכות.[18] המדרש נעזר במילה המנחה – "רמאות" – שמופיעה בשני האירועים ומקשרת בין החטא ועונשו. גם אם, לדעת המדרש, הגיעה הברכה ליעקב – ראשית, כי כך הודיע אלוהים לרבקה בהריונה, ושנית, עשו הרי מכר את בכורתו ליעקב בנזיד עדשים – בכל זאת, לא תהא תפארתו על דרך קבלת הברכה, והוא קיבל את גמולו בדרך של מידה כנגד מידה.[19] כתוצאה מסיפור הגנבה והשלכותיו, חייו של יעקב היו מלאי תלאות, כפי שהעיד בעצמוː[20] הוא חי בפחד מתמיד מאחיו עשו, אהובתו הוחלפה בליל חופתם, בנו האהוב יוסף נחטף ונמכר בשל קנאת אחיו הגדולים בו, ואף רבקה אמו לא זכתה לראות אותו לאחר סיפור הברכות.

את שיטת המילה המנחה נוקטים חז"ל גם בפירושם בבראשית רבה לתבנית "ימים אחדים" שמופיעה בהצעתה של רבקה ליעקב שיברח מנקמתו של עשו אל אחיה: ”וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים” לעומת הפסוק ”וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.”.[21] אך למחרת משתה החתונה הסתבר לו שהיא לאה. גם כאן חוזר המושג בסיפור המרמה ובסיפור העונש כאחד.[22]

לפי אוריאל סימון, יש בסיפור "מצוקה פרשנית ערכית מכח החטאים של האבות", משום שלכאורה מעשה הגנבה וההונאה של רבקה ויעקב מונע מהם להיות מופת ודוגמה כפי שמצופה מגיבורי האומה.[23] אולם על פי הדרש, לא ניתן להטיל ברבקה ויעקב דופי על מעשיהם, שכן הוא מעלה הסבר אחר לדברים. סימון מוסיף בהקשר זה, כי לעיתים אין להסתפק בדרך פרשנית אחת, ויש למצוא את המיזוג שבשתי השיטות.

פרשנות בדרך הדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרש תנחומא (ובעקבותיו מספר פרשנים, ובהם רש"י), מפרש את דברי יעקב כך: ”ואף על פי שאתם אומרים 'שיקר יעקב', לא שיקר! בלעם אמר: 'לא הביט און ביעקב',[24] אלא [אמר]: אנכי יעקב; עשו [הוא] בכורך"”[25] וכפי שמבאר רש"י: "אנוכי המביא לך [את המטעמים המבוקשים], ועשו הוא בכורך". משמע, בתשובה לשאלת אביו: "מי אתה בני?", מזדהה יעקב במילה "אנוכי" ובנוסף מאשר את העובדה שעשו הוא בכורו.

בדברי חז"ל, לאורך כל הסיפור, מוצג יעקב באור חיובי, ואילו עשו באור שלילי. כך במדרש על הפסוק נאמר: "בא אחיך במרמה" – "רבי יוחנן אמר: בא בחכמת תורתו".[26] גם אונקלוס מתרגם "במרמה" – בחכמה. את הפסוק: ”הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם” – מפרש המדרש, בהטעמת המילה "הכי": "ריש לקיש אמר: התחיל מחכך בגרונו, כמאן דמחייך וזורק רוק מפיו".[26] משחק המילים של עשו על המילה "יעקב" מקבל בפירושו של המדרש תיאור מלגלג ומזלזל על דרך דיבורו של עשו. אין המדרש מסתיר את דעתו השלילית על עשו.[19] עם זאת, את יחסו המכבד של עשו לאביו מציין המדרש כסמל לכיבוד הורים.[27]

יתרה על כך, במדרש נאמר כי יעקב אף קיבל גיבוי משמים על מעשהו בכך שמלאך עיכב את עשו: "כיון שהיה צד וקושר והיה המלאך הולך ומתירן ומבריח, שוב היה צד והמלאך מתירן, ולמה כך? אלא לגלגל את השעות עד שילך יעקב וילך ויעשה ויכנס אצל אביו ויאכל ויטול את הברכות".

המדרש מוסיף בהמשך, שיצחק נרתע כאשר הבין את מה שקרה, וביקש ליטול את הברכות ולקלל את יעקב במילים "גם ארור יהיה". אך אז פנה אליו הקב"ה והסביר לו שכעת, כל מי שיקלל את יעקב יקולל בעצמו, שכן יצחק ברך את יעקב ”אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ”. משהבין זאת יצחק והתיישבה דעתו, חזר שוב ובירך את יעקב ”גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה”.[25] דעה נוספת המופיעה במדרש תנחומא מונה מעשה זה כהוכחה לכך שאיברי האדם אינם ברשותו, אלא בשליטת הקב"ה; לפי שיטה זו, כשהזדעזע יצחק מכניסת עשו וביקש לומר על יעקב "גם ארור יהיה", הקב"ה הבהיר לו שלא יוכל לעשות זאת מפני שפיו אינו ברשותו, ואז חזר יצחק ואמר: ”גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה”[28]

הפרשנות של המדרש היא טיפולוגית פעמים רבות; הגיבורים אינם מייצגים אנשים פרטיים, אלא הם אב-טיפוסים של עמים ושל לאומים. יעקב מייצג את עם ישראל ועשו את אדום, או לחלופין התנהגות טיפוסית של חייל רומאי, כפי שטענו חלק מהמפרשים.[29] לכך מסייע גם הטקסט כפשוטו: כאשר מתקשה רבקה בהריונה, מציין הכתוב ”וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר”.[30] משמע, אין הקורא אמור לבחון את הגיבורים בקני מידה אנושיים פשוטים, כפרט, אלא כאב-טיפוס המסמל ערך גדול יותר. בהתאם לרוח זו, מובנות יותר הפרשנויות המדרשיות למילה "ויתרוצצו"[31]: רבי יוחנן מסביר: זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה, ואילו ריש לקיש אומר: זה מתיר ציוויו של זה וזה מתיר ציוויו של זה – איבה אמיתית פיזית, לצד איבה תאולוגית בין ישראל והעמים.

פרשנות מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאיר זקוביץ מצטט את לואיג'י פיראנדלו וטוען ש"האדם לובש תמיד מסכה", שהרי אנו מתאימים את בגדינו לנסיבות החברתיות: ישנים בפיג'מה ומנהלים את הבנק בחליפה. לדבריו גם בתנ"ך עוטים מסכה כאשר רוצים להטעות מישהו: שאול מופיע בבגדים אחרים בפני בעלת האוב, אחאב לובש בגדי חייל פשוט במלחמתו ביבש גלעד כדי להטעות את האויב, לאה מתחפשת לרחל ביום חתונתה, תמר מתחפשת לזונה כדי לפתות את יהודה, ועוד כיוצא בזה.[32] המילה "בגד" מתקשרת לבגידה ו"מעיל" למעילה, ולכן ניתן לראות כל מי שלובש בגדים אחרים כמעמיד פנים.[דרוש מקור][מפני ש...]

בסיפור יעקב ועשו מטרים המקרא את סיפור התרוצצות הבנים בבטנה של רבקה - את התחרות ביניהם - ואת דברי אלוהים ש"רב יעבוד צעיר".[14] יעקב מבצע באמונה את הוראותיה המפורטות של אמו ובמידה מסוימת גם את ההטרמות של הסיפור. לאמיתו של דבר, על אף התרמית ה"צפויה", אין יעקב נהנה באמת מהברכה, עקב התלאות הידועות שהגיעו אליו לאחר מכן.[20] הנישואים הכוזבים הם העונש האידיאלי למרמה. זקוביץ מתרשם לא רק מהמילה המנחה "רמייה", אלא גם מחשכת הלילה שמגינה על תרמית לאה מול עיוורונו של יצחק, ובעיקר מהתחפושת של כותונת הפסים של יוסף המגואלת בדם כביכול, המוצגת בפני יעקב האב, אל מול תחפושת בגדי החמודות של אחיו שלבש יעקב בפני אביו הסומא.

משה גרסיאל טוען שזקוביץ מעריך כי סיפורי יעקב ועשו עוצבו בידי מחבר, אשר ביקש לטשטש את פשעיו של יעקב.[33] דהיינו, ההטרמות שאליהן מתייחס זקוביץ – דבריו של אלוהים לרבקה בעת הריונה ומכירת עשו את בכורתו – הן הכנת הרקע וההסבר כביכול לסיפור גנבת הברכות. גרסיאל מתנגד לפירוש זה. לדבריו סיפורי רמייה ותככנות גדולים מאלו של יעקב ורבקה מופיעים בשפע במקרא, למשל פרשת דינה ואנשי שכם, פרשת יוסף ואחיו ופרשת דוד ובת שבע. לאיזה צורך נדרש המקרא לטשטש דווקא את סיפור גנבת הברכות, והרי כבר עם היוולדו נקרא שמו יעקב לאחר שעקב את אחיו, בעוד שלאורך כל סיפורי יעקב ועשו מתקיימת אנלוגיה הפוכה ברורה בין יעקב ועשו?

הכתוב אמנם רואה את יעקב כאח הראוי לקבל את הבכורה, אך אין הוא מכסה את פשע הרמייה. לאמיתו של דבר, מדגיש גרסיאל, הוא די מגנה אותו בכך שהוא מספר על העונש המתמשך שלו. גם יוזמתה ותכנונה של רבקה אינם מחפים על העובדה שיעקב שיתף עמה פעולה לאורך כל הדרך. מעשה מכירת הבכורה הוא כולו של יעקב, וגם במעשה זה אין הכתוב מכסה את פשעו. לדעת גרסיאל, העונשים שקיבלו יעקב ורבקה אינם מהווים רק גמול על חטאם, אלא שהם גם מדגישים את עוצמתו.[33]

ההיבט הספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוס בין יעקב ועשו. רחל ולאה נראות בחזית התמונה עם ילדיהן. פרנצ'סקו אייץ, 1844

על פי גרסיאל, סיפור גנבת הברכות הוא אחד מסיפורי המקרא המרתקים והדרמטיים ביותר. יש בו עלילה מותחת, מזימה מתוחכמת, יחסים מורכבים בין בני משפחה, ברכה מובטחת, יריבות קשה בין שני אחים ורגשות מתפרצים. האפקט העוצמתי של כל היסודות הללו מושג באמצעים ספרותיים, שלא תמיד ניתן לעקוב אחריהם, אך לפחות את חלקם ניתן לנסות ולחשוף.[33]

מעקב אחר "חזרות" של טקסט או אירוע הוא דרך טובה לבחון את הדקויות שבטכניקת הסיפור. בסיפור זה יש מספר חזרות: יצחק מזמן אליו את עשו ומטיל עליו משימה שתקדם את קבלת ברכתו, מול רבקה המספרת ליעקב על תוכניתו של יצחק. פנייתו של יצחק אל בנו האהוב היא לבבית, מפורטת וחמה. הוא פונה אליו במילה "בני", מכביר פרטים על דרך המשימה ומוסיף את ההיבט הרגשי: אני מזדקן, יום מותי מתקרב, הכן לי מאכלים כאשר אהבתי, בעבור תברכך נפשי בטרם אמות. זוהי פנייה אישית מאוד לבן אהוב מאוד. רבקה מעבירה ליעקב את תוכן הטקסט של יצחק, תוך כדי כך שהיא משמיטה כל פן רגשי מקורי ממנו. בצורה עניינית יבשה היא נותנת לו הוראות מהירות, שהרי זמנה קצר, אין ברשותה הפנאי והניחותא שמשדר יצחק בדבריו. היא גם לא חושפת בפני יעקב את מזימת התחפושת שלה עבורו, ומסתפקת במילים: ”עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי”. רק לאחר שחזר יעקב ממטלתו הראשונה, ולאחר שהיא בישלה מטעמים, היא מביאה את התחפושת, מבלי שתהיה לו האפשרות להגיב, שהרי זמנם דוחק.

סצנת הברכה ליעקב מול סצנת הברכה לעשו מבליטה גם היא רגשות שונים לחלוטין. הסצנה הראשונה משדרת ניכור ובעיקר חשדנות גדולה. הסצנה השנייה משדרת רגשות חמים, כאב גדול וכעס. לקריאתו של יעקב ”אָבִי” עונה יצחק: ”מִי אַתָּה בְּנִי?”. מצד אחד הוא לא בטוח שזה עשו, שהרי הקול קול יעקב, ומצד שני, הוא הרי ממתין לעשו, וגם נענה לקריאת "אבי" במילה בני. עשיתי כפי שאמרת לי, עונה לו יעקב, שב תאכל ותברך אותי. חשדו של יצחק מתחיל להתעורר, הכיצד מיהר בנו למלא את המשימה? יש לצאת לשדה, לחפש את הציד, לקלוע, להביא חזרה, לבשל. מן ההכרח שכל הפעולות הללו נמשכות זמן רב יותר. יעקב מתרץ את המהירות במשפט שקשה להתנגד לו: אלוהים עזר לי. משפט כזה מתאים ליעקב שתואר כאיש תם יושב אוהלים. יצחק לא נרגע ומבקש למשש את בנו, וגם לאחר שמישש את בגדיו וידיו השעירות "ויברכהו", הוא עדיין שואל בהיסוס בפעם השנייה: ”אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו?”. לבסוף הוא מבקש מיעקב שיקרב אליו, לכאורה כדי שזה יישק לו, אבל למעשה כדי שיוכל להריחו.[34] רק לאחר שהריח יצחק את ריחו של עשו מבגדיו, הוא אכן מברכהו.

עשו לעומת יעקב פונה לאביו בלשון של כבוד, בגוף שלישי: ”יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ, בַּעֲבֻר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ”. הוא מדגיש את היותו בנו, ואין לו צורך להציג מעין רישיון, כפי שהציג יעקב: עשיתי כדבריך. שהרי יצחק ועשו כאילו ממשיכים דיאלוג קודם. לאחר שעשו מציג עצמו, חלה התפנית המשמעותית. "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד". הכתוב מכפיל את מילות התואר למילה חרדה, שהיא קשה כשלעצמה, כדי להדגיש עד כמה יצחק מזועזע. הוא מספר לעשו על הברכה שכבר ניתנה לאחיו, ומוסיף: ”גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה”. אין לו כוונה או יכולת לקחת ממנו חזרה ברכה זו לאחר שניתנה.

כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו: 'בָּרְכֵנִי גַם־אָנִי, אָבִי'. וַיֹּאמֶר: 'בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה, וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ'. וַיֹּאמֶר: 'הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם: אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי'; וַיֹּאמַר: 'הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה?'. וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו: 'הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ, וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים, וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו; וּלְכָה אֵפוֹא, מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי?'. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו: 'הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי? בָּרְכֵנִי גַם־אָנִי, אָבִי'; וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.

מהכתוב עולה כאב גדול, תחושה עזה של קיפוח, כעס עז ובעיקר תחינה נוגעת ללב, שחוזרת פעמיים: ולי לא נותרה ברכה אצלך, אבי? ברכני גם אני אבי.

גדולתו של הסיפור המקראי נחשפת לפני הקורא בסיפור הברכות של יצחק לבניו. גם אם עשו איננו הדמות האהודה במיוחד על המספר, וזאת הוא טורח להדגיש מספר פעמים לאורך הפרקים, גם אם מעשיו של יעקב, אחד מאבות האומה העיקריים, מוטלים בספק מוסרי – הסיפור מצליח לשתף את הקורא ביחסם המורכב, התחרותי והטרגי של אחים, בינם לבין עצמם ובינם לבין הוריהם. אין הכתוב מפחית כהוא זה מעוצמת כאבו ואכזבתו של ה"אנטי-גיבור" מבין האחים, עשו. נהפוך הוא: כבכל סיפור טוב שמתפתח בצורה דרמטית מותחת, מצליח הטקסט המקראי להעביר במילים ספורות את עוצמת הרגשות של כל גיבוריו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Avivah Gottlieb Zornberg, The Beginning of Desire: Reflections on Genesis, Doubleday, 1995, pp. 144–179.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: ספר בראשית פרק כ"ז
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גנבת הברכות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ג
  2. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ז
  3. ^ בפסוקים מופיעה שבועה זו באמצע תהליך המכירה. לפי זה, יש שפירשו כי היא מעניקה למכירה זו תוקף משפטי - ראו תשובת הגאונים הנדפסת בסוף שו"ת הרי"ף (בולגריי תרצ"ה) סימן ד', וכן כתב בפירוש בעל הטורים על התורה שם; וע"ע ספורנו ואור החיים על התורה שם.
  4. ^ בפועל יצחק נפטר עשרות שנים לאחר מכן. שכן רק שהותו של יעקב בחרן ארכה 20 שנה, ובשובו לחברון יצחק עוד היה בחיים.
  5. ^ נילי סמט, "הבכור במקרא ובמזרח הקדום", מקראנט
  6. ^ שרון רימון, "בכורה, בחירה וברכה", ראשית - בית מדרש קהילתי רעננה, תשע"א
  7. ^ גרשון ברין, הבכור בישראל בתקופת המקרא, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת תל אביב
  8. ^ ניסן אררט, אמת וחסד במקרא, ספריית אלינר, ירושלים, תשנ"ג, עמ' 101, 104-105
  9. ^ יונתן גרוסמן, יעקב: סיפורה של משפחה, הוצאת תבונות וידיעות אחרונות, 2019, עמ' 121-126
  10. ^ 1 2 3 Nathaniel Q. Hoover, 'Who Are You?' Reading and Judging Character in Genesis 26:34-28:9, Theses and Dissertations. 14. https://digitalcommons.spu.edu/etd/14, pages 6-7
  11. ^ Sarah Schwartz, Isaac’s dual test in the blessings narrative: A new reading of Gen 27:18-29, Journal for the Study of the Old Testament, 2019
  12. ^ שלומי רוזנברג, ‏גניבת הברכות – עיון בפרשת "תולדות", באתר כיפה.
  13. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים כ"א–ל"ד.
  14. ^ 1 2 ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ג.
  15. ^ הרב אהרן ליכטנשטיין, רבקה ויעקב ומידת האמת, באתר בית המדרש הווירטואלי ע"ש ישראל קושיצקי.
  16. ^ אורי וינברג, ‏יעקב כממשיכו של יצחק, באתר "דעת".
  17. ^ אבן עזרא, ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק י"ט. הוא מכנה "דברי רוח" את הפירושים הדרשניים שמחלקים את המשפט לשני חלקים: ”וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו, אָנֹכִי; עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ” (ראו להלן בפסקה "פרשנות בדרך הדרש").
  18. ^ "אמר לה: בת הרמאי, למה רמית אותי?, אמרה לו: ואתה למה רמית אביך, כשאמר לך 'האתה זה בני עשו?' ואמרת לו 'אנכי עשו בכורך'". מדרש תנחומא על בראשית, בעריכת בובר, פרשת ויצא, סימן י"א
  19. ^ 1 2 שמעון גרשון רוזנברג (הרב שג"ר), "גניבת הברכות"
  20. ^ 1 2 ספר בראשית, פרק מ"ז, פסוק ט'.
  21. ^ ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק כ'.
  22. ^ בראשית רבה, פרשה ס"ז, פסקה י': "עתה בני שמע בקולי וקום ברח לך וישבת עמו ימים אחדים. כתיב (בראשית כט): ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים. אמר רבי חנינא בר פזי נאמר כאן אחדים, ונאמר להלן אחדים. מה להלן אחדים שבע שנים, אף אחדים שנאמר כאן שבע שנים".
  23. ^ אוריאל סימון, האם רימה יעקב אבינו את יצחק אביו? (הרצאה מוסרטת), באתר התנ"ך של המכללה האקדמית הרצוג
  24. ^ ספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק כ"א.
  25. ^ 1 2 מדרש תנחומא על בראשית בעריכת בובר, פרשת תולדות, סימן י'.
  26. ^ 1 2 בראשית רבה, פרשה ס"ז, פסקה ד'.
  27. ^ בראשית רבה, פרשה ס"ה, פסקה ט"ז.
  28. ^ מדרש תנחומא פרשת תולדות י"ב
  29. ^ ראו את המדרש בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז, עמוד ב' "אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה" - מפרש יצחק היינמן בספרו "דרכי האגדה", עמ' 32–33, שזוהי התנהגות של חייל רומאי מצוי. רש"י חוזר על המדרש, ובפרק כה, פסוק כ"ג הוא גם מצטט את המדרש בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ז, עמוד ב': "שני גוים בבטנך - גיים [גאים] כתיב, אלו אנטונינוס ורבי" ומתייחס לחברות ההדוקה שמתוארת בתלמוד בין רבי יהודה הנשיא והקיסר הרומאי. גם הראב"ע כופר בפרק כ"ז, פסוק מ' באפשרות שמדובר בגלות אדום
  30. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים כ"ב–כ"ג.
  31. ^ בראשית רבה, פרשה ס"ג, פסקה ו'. את המילה "ויתרוצצו" על דרך הפשט מבאר הרשב"ם, ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ב: "שהיו רצים ומתנענעים בתוך גופה כדרך עוברים", לשון מרוצה (שורש ר-ו-ץ) ולא לשון ריצוץ (ר-צ-ץ): ולזו הכוונה, לפעילות הטבעית שעוברים, ובמיוחד תאומים, מרבים להתרוצץ ברחם האם, לרוץ הנה והנה
  32. ^ יאיר זקוביץ, כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב, דיונון, תשנ"ח
  33. ^ 1 2 3 משה גרסיאל, "המבנה הספרותי והמסר בסיפורי יעקב ועשיו", הגות במקרא ד, עמ' 63–81
  34. ^ Hermann Gunkel, Genesis, translated by Mark E. Biddle, Macon: Mercer University Press, 1997, p. 304



ספר בראשית
פרשת בראשית בריאת העולם • תוהו ובוהו • רקיע • המים העליונים • בריאת אדם וחוה • אדם וחוה • פרייה ורבייה • גן עדן • נחש הקדמוני • חטא עץ הדעת • קללת האדם והאשה • עץ החיים • קין והבל • שירת למך • מעשה בני האלוהים
פרשת נח תיבת נח • המבול • ברית הקשת • שבע מצוות בני נח • שכרות נח • תולדות בני נח • מגדל בבל
פרשת לך לך מסע אברהם לארץ כנען • ירידת אברהם למצרים • פרידת אברהם ולוט • מלחמת ארבעת המלכים את החמישה • מלכי-צדק • ברית בין הבתרים • בריחת הגר ולידת ישמעאל • ברית המילה
פרשת וירא ביקור המלאכים באוהל אברהם • מהפכת סדום ועמורה • לוט ובנותיו • ירידת אברהם לגרר • גירוש הגר וישמעאל • ברית אברהם ואבימלך • עקדת יצחק
פרשת חיי שרה רכישת מערת המכפלה • מציאת אישה ליצחק • נישואי אברהם וקטורה • תולדות ישמעאל
פרשת תולדות לידת יעקב ועשו • מכירת הבכורה • ירידת יצחק לגרר • הריב על הבארות • ברית יצחק ואבימלך • גנבת הברכות • בריחת יעקב מעשו
פרשת ויצא חלום יעקב • נישואי יעקב עם רחל ולאה • לידת בני יעקב • מעשה הדודאים • בריחת יעקב מלבן • ברית יעקב ולבן
פרשת וישלח מפגש יעקב ועשו • מאבק יעקב והמלאך • מעשה שכם ודינה • מעשה שמעון ולוי • קיום הנדר בבית אל • מות רחל וקבורתה • מעשה ראובן ובלהה • פרשת שמונת מלכי אדום
פרשת וישב מכירת יוסף • מעשה יהודה ותמר • לידת פרץ וזרח • יוסף ואשת פוטיפר • חלומות שר המשקים ושר האופים
פרשת מקץ חלומות פרעה • ירידת אחי יוסף למצרים
פרשת ויגש התוודעות יוסף לאחיו • ירידת יעקב למצרים • מכירת ארץ מצרים לפרעה
פרשת ויחי שבועת יוסף ליעקב • ברכת אפרים ומנשה • ברכת יעקב לבניו • מות יעקב וקבורתו
דמויות מרכזיות אדם וחוה • קין והבל • נח • אברהם ושרה • לוט • הגר וישמעאל • יצחק ורבקה • עשו • יעקב רחל ולאה • בלהה וזלפה • ראובן • שמעון • לוי • יהודה • תמר • יששכר • זבולון • דן • נפתלי • גד • אשר • יוסף • בנימין
ספר בראשית • ספר שמות • ספר ויקרא • ספר במדבר • ספר דברים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גנבת_הברכות&oldid=37803189"