גניבת יצירות אמנות בידי הנאצים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיילים נאצים ניצבים בפתח ארמון ונציה ב-1944, יחד עם תמונה שנלקחה מהספרייה של המוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי, טרם הגעת כוחות הברית לעיר.

גניבת יצירות אמנות בידי הנאצים היא ביזה מאורגנת שערכו סוכני המפלגה הנאצית הגרמנית מבעלי יצירות אמנות בתקופת הרייך השלישי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוזף גבלס בתערוכה "אמנות מנוונת", ברלין 1938. משמאל: שני ציורים של אמיל נולדה: "ישו והחוטא" ו"הבתולות החכמות והטפשיות"

ביזת יצירות אמנות בגרמניה הנאצית התרחשה החל מעליית הנאצים לשלטון בינואר שנת 1933 ועד לסוף מלחמת העולם השנייה. בוזזים רבים היו אנשי יחידת קונצשוץ (גרמנית: Kunstschutz, יחידות הגנת האומנות). רוב הביזה התרחשה בתקופת המלחמה עצמה. פריטים תרבותיים רבי ערך ומשמעות נגנבו: ציורים, קרמיקה, ספרים ותשמישי קדושה יהודיים. למרות שרוב הפריטים הללו התגלו על ידי בעלות הברית מיד לאחר המלחמה, רבים עדיין חסרים, וקיים מאמץ בינלאומי לאתר אותם, במטרה להחזירם לבעליהם החוקיים. מרתפים ומחסנים ובהם מאות יצירות אמנות מתגלים גם 67 שנה לאחר הסתרתם‏[1].

גניבת יצירות האמנות כללה, "אריזציה" של רכוש יהודי, והתמקדות בשני סוגים של אמנות אסורה בגרמניה הנאצית: "אמנות מנוונת" כלומר יצירות אמנות מודרנית או שנוצרה על ידי יהודים, ויצירות שהיו אהובות ומוערכות על ידי אדולף היטלר, שהיה צייר חובב ובעל יומרות אמנותיות, ונדחה בצעירותו על ידי האקדמיה לאמנות בווינה.

לאיתור יצירות גנובות הוקמה יחידת "אנשי המונומנטים" על ידי המפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית[2].

אזכורים בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ערוץ הולמארק הפיק ב-2003 את הסרט Brush with Fate, בו מתוארים גלגוליו של ציור דמיוני מאת הצייר ההולנדי יאן ורמיר. הסרט מהלך סביב סוד אפל של הדמות האחרונה המחזיקה אותו בידיה והקונפליקטים עמם היא מתמודדת.
  • סרט הקולנוע ציידי האוצרות מ-2014 בבימויו של ג'ורג' קלוני מגולל את קורותיה של יחידה אמריקאית שחייליה כונו "אנשי המונומנטים" ומשימתם הייתה למנוע פגיעה באתרים חשובים ולאתר כחמישה מיליון יצירות אמנות ותרבות שגנבו הנאצים.
  • בשנת 2015 יצא לאקרנים סרטו של הבמאי סיימון קרטיס "האשה בזהב" (Woman In Gold), המבוסס על ספרה של אן-מארי אוקונור (להלן).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קלי ג'ונס, האישה ששמעה צבעים. פן הוצאה לאור, 2012
  • אן-מארי אוקונור, האשה בזהב: הסיפור המופלא של יצירת המופת של גוסטב קלימט "דיוקן אדלה בלוך באור". הוצאת פן/ידיעות ספרים 2013, חלקו הגדול של הספר מתאר את גניבות יצירותיו של גוסטב קלימט והמאבק המשפטי להחזרתן ליורשים החוקיים.
  • רוברט מ’ אדסל וברט ויטר, אנשי המונומנטים : גיבורי בעלות הברית, גנבים נאצים והחיפוש אחר המטמון הגדול ביותר בהיסטוריה. מאנגלית: סמדר אביב. כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוכנויות הידיעות, קרוב ל-1,500 יצירות אמנות שנגנבו על ידי הנאצים נמצאו במינכן, באתר nana10‏, 3 בנובמבר 2013
  2. ^ רוברט מ’ אדסל וברט ויטר, אנשי המונומנטים : גיבורי בעלות הברית, גנבים נאצים והחיפוש אחר המטמון הגדול ביותר בהיסטוריה. מאנגלית: סמדר אביב. כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011.