גניזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מתקן איסוף לגניזה, סמוך למשרדי חברה קדישא בתל אביב

בהלכה היהודית, חובת הגניזה היא החובה לגנוז כל כתב שרשום בו אחד משמותיו של האלוהים. בשם גניזה מכנים גם את המקום שבו גונזים את הכתבים האלה.

לפי ההלכה חל איסור להשמיד או לגרום למחיקה של כל מסמך כתוב שמופיעים בו שמותיו של הקב"ה. כך מנסח הרמב"ם את ההלכה הזו:

כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהן הקדוש ברוך הוא, לוקה מן התורה; שהרי הוא אומר בעבודה זרה, "ואיבדתם את שמם ... לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים י"ב, ג-ד) (הלכות יסודי התורה, פרק ו' הלכה א').

בגניזה טומנים תשמישי קדושה (סידור, ספר תנ"ך, דברי תורה, תפילין, מזוזות ושאר כתבי קודש) פגומים שיצאו משימוש. את תשמישי הקדושה לא נוהגים להשליך לאשפה בשל הקדושה המיוחסת להם, ולכן גונזים אותם, כלומר, מעבירים אותם לגניזה.

ניתן למצוא מכלים לאיסוף חומרים המיועדים לגניזה בבתי כנסת ובמרכזים דתיים. את המכלים מרוקנים וקוברים אותם באזורים מיוחדים בבתי-קברות יהודיים. בדורות קודמים היו גונזים גם מתחת לאבני היסוד של בתי הכנסת או בעליות גג מיוחדות.

בזכות המנהג לגנוז מסמכים וספרים התגלו בעת החדשה בחיפושים שנערכו בגניזות עתיקות תעודות היסטוריות רבות ובהן כתבי יד וספרים עתיקים רבים. בפרט מפורסמת בהקשר זה הגניזה הקהירית.

ראו גם

קישורים חיצוניים