גנרטור תרמואלקטרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גנרטור תרמואלקטרי הוא מחולל חשמל, המשמש, בין השאר, משימות חלל ארוכות שנים. עקרון הפעולה שלו מבוסס על העובדה שיסוד רדיואקטיבי, כמו פלוטוניום, הוא יסוד לא יציב, אשר דועך ובסופו של תהליך הדעיכה, הוא הופך לאיזוטופ יציב של עופרת. תהליך הדעיכה הזה מייצר גם חום רב. במחולל התרמואלקטרי החום מנוצל לייצור חשמל. בארצות הברית, המחוללים הללו הם בדרך כלל מטיפוס SNAP והם שימשו במשימות חלל שונות.

עקרון עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחולל בנוי ממכל עמיד המכיל בתוכו את החומר הרדיואקטיבי. מצמדים חומניים ממוקמים בקירות המכל והם מחוברים למקרן חום. החום המיוצר על ידי דעיכת החומר הרדיואקטיבי, זורם דרך המצמדים החומניים אל מקרני החום, ויוצר תוך כדי כך חשמל. החומר הרדיואקטיבי הוא לרוב פלוטוניום-238 מכיוון שהוא דורש את מינימום עמידות חומר המכל ויש לו את תוחלת החיים הגדולה ביותר. יש לו זמן מחצית החיים של 87 שנים, כך שהוא מספיק טוב עבור משימות מחקר של מערכת השמש. עם זאת, המצמדים החומניים מאבדים מאמינותם והם מקצרים את זמן החיים של גנרטור כזה.

שימושים במשימות חלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפשרות להשתמש באנרגיה סולארית מוגבלת בחלל. הן בגלל מרחק רב מהשמש המוריד את הניצולת עבור חלליות, והן בגלל מעברי יום-לילה, ובלאי של מצברים עבור רוברים על כוכבי לכת שונים (בעיקר על מאדים). מסיבות אלו רווח השימוש במחולל תרמואלקטרי במשימות חלל שונות, ומהווה פתרון אמין, המספק הספק חשמלי יציב, לאורך זמן ארוך, ובמקרים מסוימים אף לעשרות שנים.

אזכורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנרטור רדיואיזוטופי תרמואלקטרי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]