גסטרופרזיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גסטרופרזיס, (גסטרו=קיבה, פרזיס=שיתוק חלקי), נקרא גם התרוקנות קיבה איטית או שיתוק קיבה, הוא מצב רפואי שבו יש שיתוק מוטורי חלקי של הקיבה. במצב זה המזון נשאר בקיבה לזמן רב מעבר לנורמה. אצל אנשים רגילים, הקיבה מתכווצת על מנת להעביר את המזון להמשך תהליך העיכול במעי הדק, והעצב התועה אחראי על התכווצויות אלו. גסטרופרזיס מתרחש כאשר העצב התועה נהרס או נפגע ושרירי הקיבה אינם מתפקדים כראוי. במקרה זה, המזון נע לאט במערכת העיכול, אם בכלל.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גסטרופרזיס חולף יכול להתפתח כתוצאה ממחלות מסוגים שונים, מטיפולים שונים נגד סרטן, מתרופות שונות המשפיעות על תהליך העיכול, ומהרגלי אכילה לא מאוזנים.

לרוב, גסטרופרזיס נגרם על ידי המערכת האוטואימונית. לאנשים הסובלים מסוכרת מסוג 1 או 2 יש סיכוי רב יותר ללקות בגסטרופרזיס. זאת ועוד, סוכרת נחשבת לסיבה הנפוצה ביותר לגסטרופרזיס, כיוון שרמות גבוהות של סוכר בדם יכולות להשפיע על שינויים כימיים במערכת העצבים. העצב התועה נפגע בגלל שנים של רמות סוכר גבוהות בדם או בעיות כניסת גלוקוז לתאים, וכתוצאה מכך מתפתח גסטרופרזיס. לגסטרופרזיס יש גם קשר למחלות של רקמת החיבור כמו סקלרודרמה ותסמונת אהלרס-דנלוס, וכן, למחלות נוירולוגיות כגון מחלת הפרקינסון. כן, גסטרופרזיס יכול להיגרם גם מבעיות במיטוכונדריה.

גסטרופרזיס כרוני יכול להווצר כתוצאה מפגיעה אחרת בעצב התועה, כמו בניתוח. עישון סיגריות כבד הוא גם סיבה אפשרית כיוון שעישון גורם לנזק בפעילות הקיבה.

גסטרופרזיס לא מוגדר (גסטרופרזיס ללא סיבה ברורה) מהווה שליש מהמקרים הכרוניים, וככל הנראה מרבית מהמקרים הללו הם כתוצאה מתגובה של המערכת האוטו-אימונית לזיהום נגיפי. "שפעת בטן", מחלת הנשיקה, ומחלות אחרות נקשרו באופן ברור להופעת גסטרופרזיס, אבל אין מחקר שהוכיח את הקשר.

רוב הסובלים מגסטרופרזיס הן נשים. הסבר אחד לזה הוא שלנשים יש מראש ריקון קיבה איטי יותר מאשר לגברים; ייתכן גם שיש קשר הורמונלי, כיוון שהסימפטומים של גסטרופרזיס נוטים להחמיר בשבוע שלפני הווסת, כאשר רמות הפרוגסטרון הן הגבוהות ביותר. בכל מקרה, מעולם לא הוכח הקשר במחקר מקיף.

גסטרופרזיס יכול להיות קשור למחסור בכלור, סודיום או אבץ, כיוון שהקיבה זקוקה למינרלים הללו על מנת לייצר רמות מספקות של חומצות עיכול, שיאפשרו עיכול וריקון קיבה תקין.

סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפטומים הנפוצים ביותר של גסטרופרזיס הם הנ"ל:

סימפטומים נוספים כוללים:

  • פעמת
  • צרבת
  • נפיחות בבטן
  • רמות לא יציבות של סוכר בדם
  • חוסר תיאבון
  • התכווצויות של הבטן
  • ירידה במשקל ותת תזונה

בחילות בוקר יכולות גם הן להעיד על גסטרופרזיס. הקאה לא מתרחשת בכל המקרים, כיוון שהחולים מתרגלים לתזונה מותאמת הכוללת רק ארוחות קטנות.

אבחון וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לאבחן גסטרופרזיס עם בדיקות כמו רנטגן, מודד לחץ וסריקות ריקון קיבה. האבחנה הקלינית לגסטרופרזיס מבוססת רק על זמן התרוקנות הקיבה (ולא על סמך סמפטומים אחרים). סימפטומים חמורים לאו דווקא מעידים על גסטרופרזיס חמור יותר. לכן, חלק מהחולים עשויים לסבול ממעט סיבוכים, אם בכלל.

הטיפול כולל שינויים בתפריט (תזונה דלת סיבים המוגבלת בשומן ובמוצקים). כמו כן, ישנן תרופות לבליעה כמו מטוקלופרמיד, סיספריד, אריטרומצין ודומפרידון (מוטיליום). יש צורך לבצע התאמות במינון אינסולין עבור אלה הסובלים מסוכרת;

במצבים קשים יש צורך בטיפול עם צינור הזנה, הזנה תת-ורידית (TPN), קוצב קיבה מושתל ("stomach pacemakers"); או הזרקת בוטוקס.

ניתן לעשות שימוש בויאגרה (סילדנאפיל), אשר מגבירה את זרימת הדם לאזור איברי המין בגברים, ונמצאה יעילה בכמה מקרים לעירור מערכת העיכול במקרים של גסטרופרזיס הסוכרתי. נוגד הדיכאון מירטאזאפין נמצא גם הוא יעיל בטיפול בגסטרופרזיס שלא מגיב לטיפול הרגיל. זאת בשל התכונות הממריצות תיאבון ונוגדות ההקאה שלה. מירטאזאפין פועל על אותו רספטור כמו של הסרוטונין (5-HT3) כמו שעושה התרופה הפופולרית נגד הקאה "אונדנסטרון".

סיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוכים ראשוניים של גסטרופרזיס כוללים:

  • תנודות ברמת סוכר בדם עקב זמן עיכול ארוך במיוחד (בחולים סוכרתיים)
  • תת-תזונה כללית עקב הסימפטומים של המחלה (אשר לעיתים קרובות כוללים הקאות ותיאבון מופחת)
  • עייפות חמורה ואיבוד משקל בשל גירעון קלורי
  • חסימת מעיים בשל שאריו מזון לא מעוכל ומוצקים בקיבה
  • זיהום בקטרי שנוצרים במזון הלא מעוכל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.