גפי אמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

גפי (גפנה) אמיר שגב (נולדה ב-29 ביוני 1966) היא סופרת ופובליציסטית ישראלית.

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיר החלה לפרסם ב-1987, ופרסמה שלושה רומנים בזה אחר זה. כמו כן פרסמה קובצי סיפורים, ביניהם: "עד גיל 21 תגיע לירח" ו"ד"ש מנעורייך". הפרוזה הקצרה של אמיר זכתה לביקורת צוננת בתחילה. אמיר נחשבת לחלק מהזרם הפרוזאי הלא-מוצהר של כותבי השפה הרזה הישראליים, עמם נמנים גם הסופרים עוזי וייל, אתגר קרת, ואורלי קסטל-בלום. בסיפוריה הקצרים מופיעות דמויות הכושלות להבקיע את מחסום השפה ונותרות כלואות במצוקתן - בדידות, היעדר אהבה, וחוסר יכולת להבין את הזולת ואת עצמן. אמיר עוסקת בשני קבציה גם ביחסים שבין אמהות ובנות.

עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיר החלה את דרכה בעיתונות ככתבת נוער במעריב לנוער ובבמחנה גדנ"ע. מסוף המאה העשרים עד שנת 2001 כתבה במוסף סוף-השבוע של "ידיעות אחרונות" מדור על אימהות ודינמיקות שבין הורים וילדים. בין השאר כתבה גם ביקורת טלוויזיה. משנת 2010 הייתה בעלת טור בעיתון לאישה. פוטרה מעבודתה בעיתון בשנת 2015.[1]

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיר הייתה שותפה בכתיבת המחזה "זוגיות", שהציג מארג של סיפורים ישראליים על זוגיות במונטאז'. המחזה כלל סצינות לפי סיפור של הסופרת אלונה קמחי.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לעופר שגב.

מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עד כלות (רומן 1987)
  • לוצכים (רומן 1988)
  • טווסים על הגג (רומן 1992)
  • עד גיל 21 תגיע לירח (קובץ סיפורים 1997)
  • ד"ש מנעורייך (קובץ סיפורים 2001)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]