גצל זליקוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גצל זליקוביץ

גצל זליקוביץ (נהגה זליקוביץ'; נכתב גם גציל; בכתיב יידי: געצל זעליקאָוויץ, גם זעליקאָוויטש; באנגלית: George (Getzel) Selikovitsch; חג השבועות, ו' בסיוון תרכ"ה, 23 במאי 1855כ"ב בכסלו תרפ"ז, 27 בנובמבר 1926) היה יהודי עילוי, אגיפטולוג, מתורגמן לערבית, מחבר רומנים רומנטיים ביידיש, כתב ועורך בעיתונות יידיש בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו בריטובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גצל זליקוביץ נולד בשנת 1855 בעיירה ריטובה (בליטאית: Rietavas) שבפלך קובנה של האימפריה הרוסית, בתחום המושב (באזור ליטא). בעיירה חיו באותה תקופה כמאתים משפחות יהודיות. אמו נהלה חנות עורות ופרנסה את המשפחה, בעוד אביו היה "פרוש" בעיירות הסמוכות ואחר עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. את השכלתו התורנית רכש בתלמודי תורה ובישיבות, בגיל ארבע עשרה למד זמן אחד בישיבת הגבירה חיה לוריה בקרלין-פינסק וייתכן שלמד גם בישיבת מיר. את ראשית השכלתו הכללית רכש מאמו, שלימדה אותו את האלפבית בגרמנית וברוסית ואת הקריאה ביידיש. הוא המשיך לרכוש השכלה בעצמו בעזרת ספרים ומילונים שמצא.

בצפון אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 18751878 שהה זליקוביץ באלג'יריה, תוניסיה ומרוקו, שם עבד כמזכיר בחברת מכרות ופקיד במשרד עורכי דין. בצפון אפריקה למד ערבית וכן לדבר עברית בהגייה ספרדית.

סטודנט לאגיפטולוגיה בפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1878 הגיע לפריז וגר בביתו של זקַן משכילי פריז דאז, בֵּר גולדברג. לפרנסתו עבד כמורה לעברית לילדיו של מיכאל ארלנגר, רב ומשכיל שהיה מהדמויות הדומיננטיות בקהילת פריז ושליחו של הברון רוטשילד למושבות בארץ ישראל. זליקוביץ החל להכין את עצמו ללימודים באוניברסיטה. בשנתו הראשונה בפריז סיים את מבחני הבגרות, ובמקביל שמע קורסים במדעי היהדות שהעביר פרופ' יוסף דרנבורג. בסורבון למד שפות שמיות עתיקות ואגיפטולוגיה. לאחר סיום לימודיו עבד כספרן המחלקה האוריינטלית של הספרייה הלאומית בפריז, וייתכן שגם לימד את כתב החרטומים באוניברסיטה.

צעדים ראשונים בעיתונות בעברית ובצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1879 החל זליקוביץ לשלוח מאמרים לעיתון העברי "המגיד". מאמריו הראשוניים הם מאמרים למדניים קצרים, הבאים להסביר מילה או ביטוי קשה במקורות. הם כתובים בסגנון מאמרי חכמת ישראל שהתפרסמו במדור 'מגיד משנה' בעיתון באותן שנים. במקביל פרסם ב"המגיד" כתבות שבהן תיאר את קשייו של המהגר היהודי, שלא למד מקצוע, להתפרנס ולמצוא את מקומו בערי המערב. לצד כתיבתו בעברית פרסם זליקוביץ מאמרים בירחון היהודי צרפתי L'Israelite Univers, שבהם הביע את דעותיו כנגד היהודים הרפורמים ומשבח את תרומתם של חכמי ימי הביניים היהודים להתפתחותה של השפה העברית. בבִטאונה של החברה האוריינטלית הצרפתית L'Athenee Oriental פרסם זליקוביץ שני מאמרים בנושאים מדעיים, האחד עוסק ב'מושג השאול אצל העברים' והשני 'תפיסת הזמן אצל המצרים הקדומים'.

מחייה נשכח של השפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1879 פגש אליעזר בן-יהודה את גצל זליקוביץ בפריז. לטענתו של בן-יהודה, שיחותיו עם זלקוביץ בעברית בהגייה ספרדית הביאו אותו להכרה שעברית יכולה להיות שפת דיבור. במאמרו "החלום ושברו" כותב בן-יהודה:

ושם נפגשתי כמו כן עם בחור מרוסיה, ג. זליקוביץ, שיד הזמן טלטלתהו מעיר מולדתו בליטה [ליטא] הרוסית לארץ אפריקה ושהה שם חודשים אחדים בין יהודי תוניס ומארוקו... מפיו של זה הבחור שמעתי בפעם הראשונה בחיי מלים עבריות בהברה ספרדית, שהוא למד בימי טלטוליו בין היהודים באפריקה.

ולא בלבד ההברה הספרדית שמעתי מפיו בפעם הראשונה, אלא גם שיחה טבעית, פשוטה, בעברית, שמעתי בפעם הראשונה כמו כן מפיו. [...] התחלתי אני לדבר אתו עברית בלשונם של אמנון ותמר בשעתם, ומה שמחתי כששמעתיו עונה במלים פשוטות, בדיבור טבעי! חשתי כמו אבן-מעמסה נפלה מעלי, ומאז סחנו [שׂחנו] תדיר בעברית ושאלת תחיית הלשון בדיבור-פה נפתרה אצלי בבת-אחת. האדון ג. זליקוביץ אולי איננו חולה ואינו מרגיש, כי יש לו חלק ברעיון תחיית הדיבור בעברית.

אליעזר בן-יהודה, החלום ושברו – העידן הראשון (אש האהבה ללשון העברית נדלקה בנפשי)

מתורגמן בסודאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 התחוללה מרידה בסודאן, שהייתה נתונה תחת שלטון מצרי ותחת השפעה של המעצמות האירופיות ובמיוחד בריטניה. המנהיג הכריזמטי מוחמד אחמד אבן סייד עבדאללה, שהכריז על עצמו "מהדי" (ערבית: "הגואל"), הצליח לאחד את השבטים בסודאן בלהט של קנאות אסלאמית, ובשנת 1884 שלט כמעט ברוב מחוזות המדינה. הממלכה הבריטית שלחה בראשית 1884 את הגנרל עטור התהילה צ'ארלס גורדון, שכבר שירת בעברו בסודאן, כדי לעמוד בקרוב על המתרחש וכדי להסיג את הגייסות המצריים ששהו תחת התקפות המורדים בחרטום. גורדון הגיע לחרטום והבין שלא יוכל לסגת. הוא פנה בבקשת עזרה לממשלה הבריטית. העזרה התמהמה לבוא, ורק בספטמבר 1884 החלה להתארגן משלחת הצלה בראשותו של הלורד וולסלי (Wolseley). לאחר עיכובים רבים בדרך הגיע כוח החלוץ של המשלחת לחרטום ב-28 בינואר 1885, יומיים לאחר נפילת העיר והירצחם של גורדון וחייליו. גצל זליקוביץ השתתף כמתורגמן לערבית במשלחת הבריטית שיצאה לחלץ את גנרל גורדון. זליקוביץ תיאר את חוויותיו מהמלחמה הקשה בסודאן בסדרת כתבות בעיתונים העבריים "המגיד" ו"המליץ". בשנת 1910 כינס כתבות אלו לספר בשם "ציורי מסע".

פרשת אוליבייה פן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 1884 יצא העיתונאי הצרפתי אוליביה פן (Olivier Pain) לסודאן בניסיון להגיע למחנה המהדי. בעיתון הצרפתי L'Intransigeant שהוציא אנרי רושפור (Henri Rochefort), שהיה מקורב לחוגים הלאומיים הרדיקליים בצרפת, הופיעה בתחילת יולי ידיעה שהתקבלה ממצרים, ובא נמסר כי פן נרצח על ידי הבריטים במצרים בשעה שחזר ממחנה המהדי, וכי הצבא הבריטי חיסל אותו משום שהיו באמתחתו דיווחים על נפילת חרטום שסתרו את הדיווחים של הקצינים הבריטים. הידיעה הסעירה את החוגים הלאומניים בפריז, שדרשו לפתוח מיד בחקירה. בתחילת אוגוסט נרגעו מעט הרוחות, אך כשבועיים לאחר מכן הוצתה האש במלוא עוזה: ב-17 באוגוסט 1885 פרסם ה-L'Intransigeant מכתב שבו טען גצל זליקוביץ כי שהה במחנה הבריטי בזמן הירצחו של פן. במכתב הוא אישר כי הרצח נעשה בידיעתה של ממשלת בריטניה ובפיקוחו הישיר של הלורד קיצ'נר, שליש המשלחת (שלימים יתמנה לשר המלחמה הבריטי). מכתבו של זליקוביץ עורר מיד הדים נרחבים בצרפת; הלאומנים הצרפתים כנסו אסיפות מחאה בהשתתפות אלפים, והעניין הובא לבירור במשרדי החוץ של צרפת ואנגליה ובוועדה לבוררות בינלאומית. הקצונה הבריטית הכחישה מכל וכל את טענותיו של זליקוביץ, כשהיא מסתייעת במידע שמסר האב בונומי שהצליח לברוח ממחנה המהדי. בונומי סיפר כי פן אכן הצליח להגיע למחנה המהדי אך לא הצליח לשרוד בתנאי המדבר הקשים במסע לאומדורמן, ומת בסתיו 1884 מחום ומדיזנטריה. בראשית ספטמבר 1885 ירדה הפרשה מסדר היום הציבורי. בשנת 1892 השתחררו משבי המהדי הכומר הגרמני יוזף אורוולדר ואיתו רדולף סלטין, מי שהיה אחד ממושלי המחוזות בסודן. הללו אישרו את הידיעות על מותו של אוליביה פן במחנה המהדי בסתיו 1884. מהאמור לעיל עולה שהידיעות שמסר זליקוביץ על מותו של פן היו ידיעות שקריות.

דרימון נגד זליקוביץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1886 הופיע בצרפת ספרו של העיתונאי והסופר האנטישמי אדואר דרימון "צרפת היהודית" (La France juive). הספר זכה לפופולריות עצומה, ובצרפת לבדהּ נמכרו בשנת 1886 למעלה ממאה אלף עותקים. בין האישים שבחר דרימון 'לטפל' בהם היה גם גצל זליקוביץ. טענותיו של דרימון נגד זליקוביץ נסובו סביב השאלה כיצד הצליח יהודי ארור אחד לדעת את סוד גורלו של אוליביה פן וכיצד הצליח לבדו לחולל בצרפת מהומה גדולה כל כך סביב הנושא.

מסע בקהילות המזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

זליקוביץ לא חש בנוח בפריז בעקבות פרשת אוליביה פן, וייתכן אף שנרמז לו מצד השלטונות הצרפתיים שיטיב לעשות אם יעזוב את המדינה. בסוף 1885 הוא עשה את דרכו לאיסטנבול, כאשר הוא התעכב בדרך לזמן קצר בווינה, בודפשט, בוקרשט ובעיר הנמל הבולגרית ורונה. לאחר מספר חודשים בטורקיה הוא שב לפריז, בבקרו בדרך בסלוניקי, איזמיר ואתונה. זליקוביץ דיווח ב"המגיד" על מצב היהודים בערים שבהן ביקר. נושא שהעסיק אותו במיוחד הוא מצבם המוסרי הירוד של האשכנזים בקהילות המזרח ופרנסתם מעסקי זנות.

עורך וכתב בעיתונות יידיש בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף נובמבר 1886 היגר זליקוביץ לארצות הברית, והתיישב בפילדלפיה. בארצות הברית הוא נקרא בדרך כלל פרופ' גצל זליקוביץ. ניסיונו לקבל משרת מרצה לאגיפטולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה לא עלה יפה. משנת 1887 ועד מותו בשנת 1926 עבד זליקוביץ ככתב וכעורך בעיתונות היידיש בארצות הברית.

גצל זליקוביץ מעבד לעיתון ידיעות מהטלגרף

כשהחל זליקוביץ לעבוד בעיתונות היידית בארצות הברית נמצאה עיתונות זו רק בראשית דרכה. בכל ארצות הברית היה רק יומון יידי אחד ושלושה שבועונים. את צעדיו הראשונים בעיתונות היידיש באמריקה עשה זליקוביץ בשבועון הסוציאליסטי "די ניו יארקער יודישע פאלקס צייטונג". בשנת 1888 הוציא במשך כמה חודשים עם אברהם גולדפאדן את העיתון "אילוסטרירטע צייטונג". בסוף אותה שנה היה זליקוביץ לעורך ושוּתף בעיתון "פאלקסאדוואקאט". עבודתו בעיתון הופסקה לאחר יותר משנה, ומשנת 1890 הוא ערך את היומון "אידישעס טאגעבלאט" ואת מוספו השבועי "יודישע גאזעטן" – עיתונים בעלי אוריינטציה אורתודוקסית שהוציא כתריאל צבי שרהזון ומשפחתו. במקביל השתתף בשנים 1890–1891 בעיתון הסוציאליסטי "ארבייטער צייטונג". בין השנים 18931898 ערך זליקוביץ עיתוני יידיש בבוסטון ובשיקגו. בשנת 1898 חזר לניו יורק והוציא את העיתון "נייע אידישע פרעסע". הוצאת העיתון הופסקה לאחר כמה חודשים, ובתחילת 1899 החל זליקוביץ לעבוד ב"אבענד פאסט" – עיתון יומי שהוציא יעקב ספירשטיין, שכלל גם הוצאה שבועית שנקראה "אידישער זשורנאל". בעיתון זה עבד זליקוביץ כשנתיים, ובראשית 1901 חזר לכתוב ב"אידישעס טאגעבלאט", שבו הוסיף לעבוד עד מותו בשנת 1926.

מפעלו העיתונאי והספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונות יידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהחל זליקוביץ לכתוב בעיתונות ביידיש הייתה עיתונות זו כתובה ביידיש מגורמנת. גצל זליקוביץ היה הראשון שהחל לכתוב בעיתונות יידיש בארצות הברית ביידיש "נקייה" ללא גרמניזמים. מראשית דרכו באמריקה הוא טען שאין מה להתבייש ביידיש ושהיא אינה נחותה משפות אחרות.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 לא הייתה כמעט עיתונות ביידיש בעולם. במזרח אירופה פעלה עיתונות דלילה בתנאי צנזורה חמורים. גל ההגירה היהודי לארצות הברית הביא לפריחת העיתונות ביידיש דווקא בארץ זו. גצל זליקוביץ הוא ממניחי היסוד לעיתונות ביידיש בארצות הברית. בראשית דרכה הייתה עיתונות יידיש עיתונות שבה יצרו מעט כותבים את כל החומר בעיתון. זליקוביץ כתב בעיתונים ביידיש את המאמרים הראשיים, עיבד ליידיש כתבות מעיתונות זרה, כתב מדורים סאטיריים-פיליטוניים, כתב את הרומן בהמשכים, מאמרי השכלה כללית, ביקורת לספרי יראים, כתבות סנסציוניות, מדורים לאישה ולגבר ועוד. בגיליונות רבים ניתן למצוא מספר מאמרים שלו בתחומים שונים.

הרומן הרומנטי (שונד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרבים מהיוצרים ביידיש בארצות הברית, כתב גם זליקוביץ רומני "שוּנד" (בשם העט "ליטווישען פילאָזאָף" – 'פילוסוף ליטאי'). המניע לכתיבה היה בראש ובראשונה מניע כלכלי. בדרך כלל פורסמו הרומנים בהמשכים בעיתון, ורק אחר כך הופיעו במהדורת ספר. לימים ניסה זליקוביץ להתנער מספרים אלו, וטען שכתב אותם רק לבקשת המו"לים. עיון ברומנים אלו מלמד שזליקוביץ ניסה להחדיר באמצעותם גם ידע והשכלה.

כתבים עבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זליקוביץ מיאן לעבור לכתוב בסגנון עברי חדש וללשון הנוסח המערבבת רבדים שונים של השפה העברית. לדעתו, ספרות בעברית – עליה להיכתב בלשון מקראית. סגנונו העברי התנ"כי זכה לשבחים מסופרים עבריים כמו מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ראובן בריינין ואחרים. מלבד כתבות בעיתונות העברית פרסם זליקוביץ שני ספרים בעברית: ציורי מסע (1910), שבו כינס את תיאוריו מהמלחמה בסודאן, ותורת בודהא (1921), שבו תרגם (לטענתו מסנסקריט) את האפוס של חיי בודהה.

לימוד שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1918 פרסם זליקוביץ' ספר לימוד ערבית, ביידיש שמועד ל"ליגיונרים היהודיים בציון" (חיילי הגדודים העבריים).

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיא נקמה פון א בר-מנן: א ראָמאָן, ניו יורק: סאפירשטיין, 1893. (רומן שונד)
  • מאדאם יצר-הרע: א ראָמאן פון ליעבע, ליידענשאפט ראכע און מאָרד, ניו יורק: ווערבעלאָווסקי, 1900. (רומן שונד)
  • יאקים בעמבע, אָדער, געהיימניס פון א פערדישע אלמנה: אונד נאָך הומאָריסטישע ערצעהלונגען, ניו יורק: ווערבעלאָווסקי, תר"ס. (רומן שונד)
  • די ביטערע נקבה, אָדער, דיא פירסטין אָלגא אגינסקי: ... ראָמאָן, ניו יורק: [חמו"ל, תר"ס לערך]. (רומן שונד)
  • דער בערויבטער קבר, אָדער, איך ווייס ניט אויב איך בין איך: א וואהרע ערצעהלונג פון אידישען לעבען אין נויאָרק; פון ליטווישען פילאזאף [=גצל זליקוביץ]; מיט א ביילאגע פון געקליבענע ליטערארישע בריעפע פון פראפ’ ג’ זעליקאוויץ, ניו יורק: היברו פאבלישינג קאָמפאני, תרס"א. (רומן שונד)
  • ליטערארישע בריעף, ניו יורק: היברו פאבלישינג קאָמפאנ, 1909. ('מכתבים ספרותיים':‬ ספר לימוד השפה באמצעות דוגמאות מכתבים)
  • ציורי מסע: רשימות מסע במדבר ארץ כוש; עם תמונות המחבר כתובות בידי עצמו ותמונתו, ורשה: תושיה ('ביבליותיקה גדולה'), תר"ע. (סיפור המסע לסודן ורשימות אוטוביוגרפיות)
  • געקליבענע שריפטען: מיט זיין ביאָגראפיע און בילד, ניוארק: זעליקאָוויץ יובילעאום קאָמיטע, 1913. (כתביו המקובצים, בהוצאת ועד היובל) ‬(התוכן: 1: סקיצען און ערצעהלונגען; 2: פאָעזיען און דעקלאמאציען; 3: רעפעראטען)
  • אראביש-אידישער לעהרער: וועג ווייזער פאר די אידישע לעגיאָנערען אין ציון, ניו יורק: ש’ דרוקערמאן; אידישעס טאגעבלאט, 1918. ‬(מדריך יידי ללימוד ערבית, עבור החיילים היהודים (הבריטיים) בארץ ישראל)

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דער אידיש-אמעריקאנער רעדנער: א בוך פון 517 רעדעס אין אידיש, ענגליש און העברעאיש; פערפאסט פון די גרעסטע אידישע רעדנער און שריפטשטעללער; רעדאָקטירט פון ג. זעליקאוויץ, ניו יורק: היברו פאבלישינג קאָמפאני, 1907. (נאומים לכל אירוע) (שני הקבצים הופיעו במספר מהדורות נוספות)
  • בר מצווה רעדעס: ... א זאמלונג פון פערשיעדענע בר מצווה רעדעס אין אידיש און העברעאיש מיט ענגלישער איבערזעטצונג; פערפאסט פון ... אידישע רעדנער און שריפטשטעלער; רעדאקטירט פון ג. זעליקאוויץ, ‬ניו יורק: היברו פאבלישינג קאָמפאני, 1908. (חלק ב: דרשות לבר מצווה)
  • אראבישער יידישער לעהרער: וועג ווייזער פאר די אידישע לעגיאַנערען אין ציון" (המורה הערבי יידישאי - מורה דרך לליגיונרים היהודיים בציון), ניו יורק, 1918

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קאָנסטיטושאן פון דיא פעראייניגטע שטאאטען ... אונד דיא דעקלעריישאן אף אינדיפענדענס; איבערזעצט ... פון ליטוועשען פילאָזאָף [=גצל זליקוביץ], ניו יורק: Sarasohn and Son,‏ 1892. (תרגום ליידיש של חוקת ארצות הברית והכרזת העצמאות של ארצות הברית)
  • קאָלאָנעל ראָבערט אינגערסאָל, א וועלט אָהן טהרערען; בעארבייטעט אין אידיש פאָן ג’ זעליקאָוויטץ,‫ ברוקלין, ניו יורק: דיא היברו פאבלישינג קא., (הקד’ תר"ס).
  • ראָבערט אינגערסאָל, א וועלט פון פרייד; בעארבייטעט דורך ג’ זעליקאָוויטץ, ורשה: פראָגרעס (דפוס עדלשטין), תרס"ו.
  • תורת בודהא: תרגום עברי מכתבי הקדש "טריפיתקה" לבני הודו ...; The teachings of Buddha: the original text, comprising the gospel of Buddha Gautama, for the first time translated into Biblical Hebrew, with introduction and notes and a brief glossary in Rabbinical Hebrew;‫ ניו יורק : היברו פאבלישינג קאָמפאני, תרפ"ב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב גולדברג, גצל זליקוביץ: משכיל ועיתונאי יהודי במפנה המאות, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשנ"ה 1995.
  • זאב גולדברג, 'גצל זליקוביץ בן יהודה והשפה העברית', לשוננו לעם, מט ב (תשנ"ח), עמ' 74–84.
  • זאב גולדברג, 'מנהגים פרימיטיביים ועיסוק בזנות – רשמי מסע בקהילות היהודיות בצפון אפריקה ובבלקן של אברך ליטאי במאה התשע-עשרה', מעוף ומעשה 12 (תשס"ז), עמ' 93–108.
  • אליעזר רפאל מלאכי, גצל זליקוביץ – כ"ה שנה למותו, גליונות כז (תשי"ב), עמ' 175–196.
  • שמואל ניגר ואחרים, (עורכים) לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, ניו יורק 1960. (ביידיש)
  • גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, מרחביה תשכ"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו: