גראן סאסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גראן סאסו
Gran sasso italia.jpg
גראן סאסו, ההר הגבוה במרכז איטליה
גובה 2,912
מיקום איטליהאיטליה  איטליה
רכס הרים הרי האפנינים
אורך הרכס 50 ק"מ
העפלה ראשונה 19 באוגוסט 1573
קואורדינטות 42°28′10″N 13°33′56″E / 42.46944°N 13.56556°E / 42.46944; 13.56556
הר מונטה פראנה ברכס גראן סאסו

גראן סאסו ד'איטליהאיטלקית: Gran Sasso d'Italia) הוא גוש הרים, ששיא גובהו 2,912 מטרים, הנמצא במרכז הרי האפנינים, במחוז אברוצו. זהו גוש ההרים הגבוה ביותר במרכז איטליה. רכסי ההרים של גראן סאסו עומדים במרכזו של הפארק הלאומי גראן סאסו א מונטי דלה לאגה (Gran Sasso e Monti della Laga National Park).

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לכיוון הכללי של רכס הרי האפנינים, כיוונם של שלושת הרכסים העיקריים שמרכיבים את גראן סאסו הוא צפון-מערב - דרום-מזרח.
הרכס נמצא בשתי נפות: נפת טראמו ונפת ל'אקווילה. מצפון נתחם הרכס ביישובים פאנו אדריאנו (Fano Adriano), איזולה דה גראן סאסו (Isola del Gran Sasso) וקסטלי (איט'). ממזרח הוא נתחם בקניון פופולי (איט'). בדרום-מערב הוא נתחם במישור אסרגי (Assergi), בדרום הוא נתחם על ידי ל'אקווילה וקמפו אימפרטורה (Campo Imperatore) ובצפון-מערב על ידי אגם קמפוטוסטו (Lake Campotosto).

גוש ההרים נחלק לשלושה רכסי משנה.

  • הרכס הצפוני-מזרחי - הגבוה ביותר, ובו פסגת קורנו גרנדה (Corno Grande) ‏(2,912 מטרים) ושלוש פסגות נוספות שגובהן מעל 2,600 מטרים.
  • הרכס הצפוני-מערבי - הפסגה הגבוהה ברכס זה היא פיצו צ'פאלונה (איט') (2,533 מטרים).
  • הרכס הדרומי-מערבי - המתון ביותר, הפסגה הגבוהה ברכס זה היא מונטה שינדרלה (איט') (2,233 מטרים), ורוב הפסגות שבו הן בין 1,400 מטרים ו-1,900 מטרים.

המפנה המערבי של גוש ההרים נוטה להיות מתון יותר ומכוסה צמחייה, בעוד שהמפנה המזרחי נוטה להיות תלול וסלעי.

מנקודת מבט גאולוגית, המסיב מורכב מסלעי משקע של אבן גיר, דולומיט וחוואר. מבחינת גובה ההרים, הרכב הסלעים והאופי הגאומורפולוגי, גוש גראן סאסו הוא החלק בהרי האפנינים שהוא הדומה ביותר להרי הדולומיטים בצפון איטליה. הגוש נוצר לפני כ-6 מיליון שנים, בתקופת המיוקן, יחד עם עליית כל רכס האפנינים. הוא עבר סדרה של העתקי דחיקה (Thrust fault) ומאמצי דחיסה (Compression (geology)) שחוללו שברים ושקעים שבאים לידי ביטוי בעמקים שבגוש ההרים. מלפני 600,000 שנים (עידן הקרח גינץ (Gunz glaciation)) ועד לפני 10,000 שנים (עידן הקרח וירם (Würm glaciation)) פעלו על הגוש כוחות בליה קרחוניים.

האזור הוא מוקד של רעשים. ברעידות האדמה שהתחוללו בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 תועדו מפולות סלעים גדולות ושינויים במבנה ההרים.

קרחון קלדרון (איט') הוא קרחון יבשתי הנמצא במורד המערבי של פסגת קורנו גרנדה (הגבוהה ביותר בגוש). זהו הקרחון הדרומי ביותר באירופה.

היסטוריה אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור גראן סאסו מאוכלס לפחות 100,000 שנה. באזור קלאשו (Calascio) נמצאו שברי עצם הירך של נער בן 14 שזוהה כאדם ניאנדרטלי וחי לפני 80,000 שנים בתקופת האבן. הממצאים נמצאו בגובה 670 מטר. אלו שרידי האדם הניאנדרטלי העתיקים ביותר שנמצאו במחוז אברוצו. בערוצים הסלעיים נתגלו גם רסיסי עצם של בעלי חיים שונים ששימשו כמאכל לאדם, בהם: זאב, נמר, סוס, צבוע מערות, ואף עכברים ולטאות. מבין מכפילי הפרסה הועדפו כטרף: צבאים, יעלים, איילי הכרמל ושורי בר. פתיתי פחם ושברי אבן צור מאפשרים לשחזר את הרגלי הניאנדרטלים הללו; הם טבחו טרף במערות ואכלו אותו נא או צלוי על אש שהובערה בענפי ערער ואשוח. ראשי החניתות נחצבו מסלעים מההרים מונטה סקרפאנו ומונטה בולצה.

ממצאים מקמפו פריקולי (Campo Pericoli) מעידים כי בתקופת הברונזה חצו ציידים פרהיסטוריים דרך מעברי הרים את הדרך לקמפו אימפרטורה. (במאות ה-13 עד ה-11 לפני הספירה). כמו כן, שרידי כלי חרס וראש חץ עשוי ברונזה הכולל שני חורים, שנמצאו בתחום רוקה קלאשו, מעידים על התיישבות של ציידים ולקטים במקום. חפירות ארכאולוגיות שנערכו בסמוך לאסרגי מוכיחות קיום התיישבות בתקופת הברזל.

מעברי ההרים, המחברים את אזור טראמו המזרחי עם אזור ל'אקווילה המערבי, היו בשימוש מאז התקופה הפרהיסטורית. הם שימשו כנתיב מסחר בין חקלאות הצומח ברוב האזור הצפוני ובין חקלאות המרעה ברוב האזור הדרומי. יש עדויות היסטוריות על ניצול אינטנסיבי של קמפו אימפרטורה למרעה. לאחר השתלטות הנורמנים על דרום איטליה בתחילת המאה ה-10, נפתחו באזור ערוצי תחבורה נוספים ששימשו בעיקר נתיבים לשינוע עדרים לצורך מרעה בקיץ ובחורף.

מסחר נוסף, שנמצאו לו עדויות ושידוע כי התקיים כבר במאה ה-16, הוא ניצול שלג. השלג נכרה משדות שלג שנמצאו בגובה רב ואוחסן בבארות שעומקן הגיע עד ל-20 מטר. השימוש בו היה בקיץ, לייצור סורבה ולשימושים רפואיים. סחר השלג היה מוסדר על ידי העיריות, אשר קבעו תעריפים מיוחדים לשלג על פי דירוגי איכות שנסמכו על צבע השלג ועל מקום האיסוף שלו. מסחר זה התקיים עד תחילת המאה ה-20.

במלחמת העולם השנייה היה האזור תחת שלטון המשטר הפשיסטי באיטליה. האירוע העיקרי שבו התפרסם האזור במלחמה, היה פשיטת גראן סאסו, - פעולת הקומנדו שבה שוחרר רודן איטליה המודח, בניטו מוסוליני, ממעצרו בקמפו אימפרטורה. מוסוליני שוחרר על ידי צנחנים גרמנים ב-12 בספטמבר 1943. האזור נכבש על ידי בנות הברית מידי הצבא הגרמני במסגרת קו החורף, אנציו ומונטה קאסינו באמצע 1944.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל החיים הנמצא בסמל הפארק הלאומי גראן סאסו לאגה הוא צפיר האפנינים (איט'), שנכחד ועבר פרויקט השבה שהביא היום למצב בו קיימים כ-500 פרטים. בעל חיים בולט נוסף הנמצא בסכנת הכחדה הוא דוב חום מרסיקן. עולם החי באזור כולל אוכלי עשב גדולים נוספים, כגון אייל אציל ואייל הכרמל והטורף העיקרי שלהם, זאב האפנינים (Italian wolf). יונקים נוספים החיים באזור הם: דלק אירופי, חתול בר, גירית מצויה, דלק הסלעים, חמוס מבאיש, דרבן מצויץ ונברן השלגמכרסם שהוא שריד לתקופת הקרח האחרונה החי בגובה רב. בין העופות בולטים הדורסים: עיט זהוב, נץ גדול, בז נודד, בז צוקים ואוח מצוי. בגובה הרב יותר בהרים בולטים: שלגית הרים (איט'), פיפיון מים (איט'), פיפיון שדות (איט') וסתרי צוקים (איט').

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום הצומח, ניתן להבחין בין המפנה הצפון-מזרחי של טראמו ובין המפנה הדרום-מערבי של ל'אקווילה. הראשון, מאופיין בקרקע בעלת שכבה חרסיתית ונתון לרמת משקעים גבוהה יותר; אלה גורמים להגמוניה של עצי אשור, שיש להם גם ערך כלכלי רב. המפנה השני, במדרון הדרומי, מאופיין בקרקע של אבן גיר ובאקלים יבשתי. גורמים אלה מאפשרים בעיקר את התפתחותם של עצי צפצפה, קרפינוס ואלון שסוע. באזור יש גם עצי לוז, ערמון ואדר.
בין השיחים בולטים הערער, אוכמנית, בלדונה וצינית מאטה.
בין הפרחים בולטים השושן, פעמונית, בכור אביב, סוגי סחלבים שונים, גנציאנה ואדלווייס, פרח אלפיני שנדיר מאוד בהרי האפנינים ונמצא ברכס זה.

המעבדה הלאומית של גראן סאסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור ההר שוכנת המעבדה הלאומית של גראן סאסו (Laboratori Nazionali del Gran Sasso). המעבדה, המכונה בקיצור, LNGS, הוקמה בשנות ה-80 של המאה ה-20 והניסויים הראשונים בה התקיימו ב-1989. למעבדה, השייכת למכון האיטלקי הלאומי לפיזיקה גרעינית (Istituto Nazionale di Fisica Nucleare), יש חלק שנמצא מעל פני הקרקע ומצוי בתוך שטח הפארק הלאומי גראן סאסו א מונטי דלה לאגה, אך רובה הגדול נמצא מתחת לפני הקרקע, בסמוך למנהרת גראן סאסו (Traforo del Gran Sasso) והיא המעבדה התת-קרקעית הגדולה ביותר בעולם. עיסוקה העיקרי של המעבדה הוא בפיזיקת חלקיקים.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר התיירות הבולט באזור הוא הפארק הלאומי גראן סאסו א מונטי דלה לאגה אשר נגיש באמצעות אוטוסטרדה A24 (Autostrada A24 (Italy)) החוצה את איטליה מכביש הטבעת של רומא במערב ועד טראמו במזרח. למרות קרבתו היחסית לרומא, הפארק זוכה למיעוט יחסי של מבקרים, בעיקר בקיץ, בו המקומיים מעדיפים חופי ים והתיירים מעדיפים את ההרים בצפון איטליה. בחורף נפוצה באזור תיירות הסקי ובעונות האחרות בולטת פעילות טיפוס הרים. אתרי הסקי הבולטים באזור הם אלו של קמפו אימפרטורה, מונטכריסטו, פראטי די טיבו (איט') ופראטו סלווה (איט').
קברו של הקדוש הנוצרי גבריאלה פוסנטי, הנמצא בעיירה איזולה דל גראן סאסו ד'איטליה (Isola del Gran Sasso d'Italia), זוכה ל-2 מיליון מבקרים בשנה.
בין הסרטים המפורסמים אשר צולמו באזור גראן סאסו בולטים: שם הוורד של הבמאי ז'אן-ז'אק אנו, סוניה האדומה בכיכובם של ארנולד שוורצנגר ובריגיטה נילסן, ליידי נץ בבימויו של ריצ'רד דונר והמלך דוד בכיכובו של ריצ'רד גיר.

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרגלות ההרים יש שבילים רבים המתאימים לרכיבה על סוסים, כמו גם לרכיבה על אופני הרים. השבילים נמצאים בשטח הגן לאומי גראן סאסו א מונטה דלה לאגה, ואורכם מסתכם בכ-320 ק"מ. רשת שבילים זו נקראת גם "ההיפודרום של גראן סאסו" והיא מתאימה לרכיבה על סוסים, אופני הרים ולהליכה.
אתרי הסקי שבאזור שימשו עד 2017 חמש פעמים כנקודת הסיום בקטעי מרוץ האופניים הלאומי, ג'ירו ד'איטליה, בקטעים הנחשבים כהרריים, ואשר מסתיימים בפסגה. בפעם האחרונה, ב-1999 ניצח מרקו פנטאני בקטע שהחל בפסקארה והסתיים בקמפו אימפרטורה. בג'ירו ד'איטליה 2018 מתוכנן קטע 9 להתחיל בפסקו סאניטה שבקמפניה ולהסתיים בקמפו אימפרטורה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גראן סאסו בוויקישיתוף