גרגורי בוינגטון
 | |
| גרגורי בוינגטון | |
| לידה |
4 בדצמבר 1912 קור ד'אלן, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בינואר 1988 (בגיל 75) פרזנו, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| כינוי | פאפי |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 חיל הנחתים של ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1934–1947 (כ־13 שנים) |
| דרגה | קולונל |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
 מדליית הכבוד צלב הצי לב הארגמן | |
  | |
גרגורי בוינגטון (באנגלית: Gregory Boyington; 4 בדצמבר 1912 - 11 בינואר 1988) היה קולונל בחיל הנחתים של ארצות הברית, והוא נודע בעיקר בשל פועלו כמפקד טייסת נחתים במהלך מלחמת העולם השנייה, בה פיקד על טייסת חיל הנחתים 214 שנודעה בכינוי "הכבשה השחורה"[1] . בעבור האופן שבו פיקד על הטייסת ולחם במהלך המלחמה עוטר בוינגטון במדליית הכבוד ובצלב הצי.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוינגטון נולד וגדל באיידהו. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים למד הנדסת אווירונאוטיקה באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל ועבר קורס קציני מילואים בצבא ארצות הברית. בשנת 1934 סיים את לימודיו, הוסמך כמהנדס והוצב כקצין בדרגת סגן ביחידת תותחני חוף.
קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1935 עבר לחיל הנחתים ושובץ כקצין מילואים. בשנת 1937 הוסמך כטייס קרב בחיל הנחתים והתגייס לשירות קבע בחיל. בשנת 1941 התנדב לשרת בטייסת הנמרים המעופפים שבפיקוד קלייר שנו ולחם כנגד היפנים. לאחר המתקפה על פרל הארבור עזב את הטייסת ושב לשורות חיל הנחתים בדרגת מייג'ור ושימש כקצין המבצעים של טייסת 122 וכמפקד טייסת 112 של החיל. בספטמבר 1943 מונה למפקד טייסת חיל הנחתים 214 שנודעה בכינוי הכבשה השחורה, טייסת F4U קורסייר. הטייסת בפיקודו הצטיינו בקרבות בזירת האוקיינוס השקט. בוינגטון הפיל 26 מטוסים בקרבות אוויר ואנשיו סיפקו סיוע צמוד לכוחות הנחתים שלחמו על הקרקע. בשנת 1944 הופל מטוסו במהלך משימה מעל רבאול ונפל בשב היפני. הוא שוחרר בתום המלחמה. על גבורתו עוטר בוינגטון במדליית הכבוד ובצלב הצי[2]. הוא פרש מן החיל בדרגת קולונל בשנת 1947.
בשנת 1988 נפטר ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גרגורי בוינגטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- גרגורי בוינגטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ F. E. Walton, Once They Were Eagles: The Men of the Black Sheep Squadron (University Press of Kentucky, 1996), ISBN 0-8131-0875-6, p. 189.
- ^ גרגורי בוינגטון, "קרבות אוויר בשמי סין", ביטאון חיל האוויר, גיליון 66, נובמבר 1964, עמודים 130-142.