גרג ואן אוורמאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרג ואן אוורמאט
Greg Van Avermaet
ואן אוורמאט במהלך טור דה פראנס 2018
ואן אוורמאט במהלך טור דה פראנס 2018
לידה 17 במאי 1985 (בן 38)
לוקרן, בלגיה
כינוי גו"א, מלך הפלנדריה
גובה 181 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 74 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כביש
התמחות קלאסיקות, ספרינטים
קבוצה נוכחית AG2R Citroën
קבוצות עבר לוטו–סודאל (2007–2010)
CCC‏ (2011–2020)
הישגי שיא

פריז - רובה (2017)
אומלופ הט ניוסבלד (2017, 2016)
באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) באופני כביש
גנט - וולגם (2017)
2 קטעים בטור דה פראנס (2016 ,2015)

קטע בוואלטה אספנייה (2008)
www.gregvanavermaet.be
מאזן מדליות
מתחרה עבור בלגיהבלגיה בלגיה
המשחקים האולימפיים
מרוץ אופני כביש
זהבאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)ריו 2016
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גרג ואן אוורמאטאנגלית: Greg Van Avermaet; נולד ב-17 במאי 1985, בלוקרן, בלגיה) הוא רוכב אופני כביש בלגי בקבוצת AG2R Citroën. אלוף אולימפי (ריו 2016) ומנצח מונומנט פריז–רובה בשנת 2017, שנחשב בעיני רבים למרוץ החד יומי החשוב ביותר בעולם. באותה שנה ניצח עוד מרוצים חד יומיים חשובים כמו גנט–וייפלחם, E3 בינקבנק קלאסיק ואת אומלופ הט ניוסבלד שנתיים ברציפות, ב-2016 ו-2017. הוא ניצח שני קטעים בטור דה פראנס (2015–2016) וההישג הבולט שלו במרוץ קטעים הוא ניצחון במהדורה של 2016 בטירנו–אדריאטיקו.

הישגים אלו ועוד, מחשיבים אותו לאחד הפנצ'רים והקלאסיקנים האיכותיים בעשור השני של המאה ה-21.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט נולד לתוך משפחה של רוכבים, אביו, רולנד ואן אוורמאט (אנ'), היה רוכב קלאסיקות בכיר כמוהו. סבו מצד אביו, איימה ואן אוורמאט, גם היה רוכב. וגם סבו מצד אמו, קמיל בוייסה, עסק ברכיבה מקצוענית. גרג ואן אוורמאט החל לעסוק ברכיבה בגיל 19.

מאפיינים כרוכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט מתמחה בקלאסיקות ובמרוצים חד יומיים כאמור ונחשב לאחד הקלאסיקנים והפנצ'רים הטובים ביותר בהעשור השני של המאה ה-21, אך הוא גם ספרינטר לא רע בכלל ויחסית למשקלו גם מטפס סביר.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט התחרה במרוצים עד גיל 23 בבלגיה, כגון הרונדה ון פלנדרן עד גיל 23, הלייז'–בסטון–לייז' עד גיל 23, ומרוצים נוספים. ברונדה ון פלנדרן עד גיל 23 הגיע במקום ה-8, ובלייז' בסטון לייז' הגיע במקום ה-15. הוא התחרה בפלש ארדנס, וסיים במקום ה-8. באליפות אירופה עד גיל 23 שהתרחשה ברוסיה, סיים גם במקום ה-8.

2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט הצטרף לקבוצת בודיסול ששייכת לדרג הקונטיננטל. בעקבות כך מניין מרוציו עלה. הוא פתח את העונה עם ניצחון במרוץ החד יומי, קאטקורס. וסיים 14 ברונדה ון פלנדרן עד גיל 23, בג'ירו דל רגיוני, סיים במקום ה-8 הכללי. הוא התחרה בטור של בלגיה, בו התחרו קבוצות ורוכבים בכירים, וסיים במקום ה-41 הכללי. הוא ניצח במרוץ הווילטרופי יונג מאר, וזכה באליפות בלגיה עד גיל 23. אך באליפות אירופה עד גיל 23, סיים רק במקום ה-64. הוא התחרה גם באליפות העולם עד גיל 23, וסיים במקום ה-57.

2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט הצטרף לקבוצת פרידקטור לוטו (כיום לוטו סודאל), וניצח את הקטע ה-5 של הטור של קטר. הוא סיים רביעי במרוץ הנוקר קורס, ושלישי במרוץ הרונדה ון הט גרון הרט. הוא ניצח את הקטע השני בטור של וואלני, וניצח את המרוץ החד יומי הגרמני, רונדה אום דיי היינלייט. וגם את מרוץ הזיכרון של ריק ואן סטינברגן. באליפות העולם שנערכה בשטוטגרט, סיים במקום ה-57.

2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט ניצח את הקטע ה-3 של הטור של בלגיה, ואת הקטע ה-3 בטור של וואלני. בנוסף לכך, ניצח את הקטע השני של הטור ד'לאן. הוא נבחר לראשונה לגראנד טור, כאשר באוגוסט התחרה בוואלטה אספנייה, ואף ניצח את הקטע ה-9 וזכה בקטגוריית המאיצים. באליפות העולם שנערכה באיטליה, סיים במקום ה-17.

2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט סיים שני בקטע ה-5 של הוואלטה אלגראבה, וסיים רביעי באומלופ הט ניוסבלד. הוא סיים במקום ה13 במילאנו–סן רמו, ונבחר בהמשך העונה לטור דה סוויס, התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום 6 בקטע ה-3. הוא הגיע רביעי במרוץ החד יומי, האלה - אינגואיגם, והגיע באותו מיקום באליפות בלגיה. הוא נבחר לטור דה פראנס לראשונה בקריירתו, והתוצאות הטובות ביותר שלו היו מקומו ה-4 בקטע ה-19, ומקומו ה-7 בקטע ה-9. הוא סיים במקום ה-86 הכללי. באליפות העולם שנערכה במנדריסיו, סיים במקום ה-44.

2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט סיים 7 בקטע נגד השעון בטור של עומאן, וסיים במקום ה-13 בסטראדה ביאנקה. הוא סיים 12 בדירוג הכללי של טירנו–אדריאטיקו, 11 בדוואר דור פלנדרן, ו-8 בחץ ברמבנט. בטור של שווייץ, סיים בקטע ה-6 במקום השלישי. במרוץ ההאלה אינגואיגם, סיים במקום ה-3. באליפות בלגיה הגיע במקום הרביעי, בקלאסיקה סן סבסטיאן, הגיע במקום ה-11. הוא התחרה שוב בוואלטה אספנייה, וסיים במקום ה-3 בקטע ה-10 וה-18. באליפות העולם שהתקיימה בגילונג (אוסטרליה), סיים במקום ה-5. ואן אוורמאט חתם את עונתו עם המקום ה-15 בג'ירו די לומברדיה.

קבוצת בי.אמ.סי (2011–2020)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2011 ואן אוורמאט הצטרף לקבוצת בי.אמ.סי (אנ') מדרג הוורלד טור. הוא סיים 9 בסטראדה ביאנקה, 9 במילאנו–סן רמו, ו-7 בלייז'–בסטון–לייז'. הוא סיים 2 בדירוג הכללי של הטור של בלגיה. וניצח את הקטע ה6 של הטור של אוסטריה. הוא ניצח את הקטע ה5 של הטור דה וואלני, ובעקבות כך גם את המרוץ כולו. הוא סיים 2 בקלאסיקה סן סבסטיאן. ואן אוורמאט נבחר לוואלטה אספנייה, והתוצאה הטובה ביותר שלו הייתה המקום ה-7 בקטע ה-12. הוא ניצח במרוץ פריז–טור, סיים במקום השני בגראן פיימונטה ובמקום ה-12 בג'ירו די לומברדיה.

2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט סיים שני בקטע הראשון של הוואלטה או אלגראבה, וסיים חמישי באומלופ הט ניוסבלד, ו-5 בסטראדה ביאנקה. הוא סיים רביעי ברונדה ון פלנדרן, ו-5 בחץ ברמבנט. בנוסף לכך סיים 2 בגראנד פרי של קוויבק, ו-2 בגראנד פרי של וואלני. סגר את עונתו עם מקום 6 בפריז–טור.

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט היה חלק מסגל קבוצתו שניצחה בנגד השעון הקבוצתי. הוא סיים חמישי באומלופ הט ניוסבלד, ו-6 בסטראדה ביאנקה. הוא סיים שלישי בגנט–וייפלחם, שביעי ברונדה ון פלנדרן, רביעי בפריז–רובה ו-6 בחץ ברמבנט.

ואן אוורמאט מנצח את הקטע הראשון של הטור של יוטה

הוא סיים שביעי באליפות בלגיה, וניצח את הקטע ה-3 וה-5 בטור של וואלני, ובעקבות כך ניצח גם בדירוג המאיצים ואת הדירוג הכללי. הוא ניצח את הקטע הראשון של הטור של יוטה, וסיים 3 בגרנד פרי קוויבק, ו-4 בגרנד פרי מונטריאול.

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט סיים שני באומלופ הט ניוסבלד, ושני ברונדה ון פלנדרן, לאחר שרק פביאן קנצ'לרה היה מהיר ממנו בספרינט. הוא נבחר שוב לטור דה פראנס, וסיים במקום ה-2 בקטע השני, ובמקום ה-3 בקטע ה-9. ואן אוורמאט השיג 153 נקודות, שהספיקו לו למקום ה-9 (קטגוריית המאיצים). הוא סיים 8 בקלאסיקה סן סבסטיאן, וניצח את הקטע ה-5 בטור של אנקו. הוא ניצח את הגראנד פרי וואלני, ואת הפרימוס קלאסיק אימפאניס. ואן אוורמאט סיים במקום ה-5 באליפות העולם בפונפראדה (ספרד).

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט (במרכז) לצד פטר סאגאן בשמאל, וכריסטיאן קנייס מימין

ואן אוורמאט סיים 6 באומלופ הט ניוסבלד, והשיג את התוצאה הטובה ביותר שלו בסטראדה ביאנקה, כאשר סיים במקום השני. בטירנו–אדריאטיקו, ניצח את הקטע ה-3 וסיים 5 בקטגוריית המאיצים. ברונדה ון פלנדרן, סיים בפעם השנייה ברציפות על הפודיום, כאשר הגיע במקום ה-3. הוא סיים על הפודיום גם בפריז–רובה, וסיים 5 במרוץ אמסטל גולד. בטור של בלגיה, ניצח את הקטע האחרון ואת המרוץ כולו. באליפות בלגיה, סיים במקום ה-3. הוא השתתף בפעם השלישית בטור דה פראנס, וניצח את הקטע ה-13 לאחר שהקדים את פטר סאגאן. אך לא סיים את הקטע ה16, ובכך פרש מהמרוץ. זה היה הגראנד טור הראשון והיחיד בקריירה שואן אוורמאט התחיל לא סיים. הוא סיים 3 במרוץ הפריז–טור.

ואן אוורמאט (מימין) על המדרגה השלישית בפודיום, של פריז–רובה לצד ג'ון דגנקולב (במרכז) וזדנק שטיבר (שמאל)

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנים של ניסיונות, הצליח סוף סוף גרג ואן אוורמאט לנצח את מרוץ האומלופ הט ניוסבלד, כשהוא מקדים את פטר סאגאן וטיש בנוט. הוא סיים במרוץ הסטראדה ביאנקה במקום ה-6, בטירנו–אדריאטיקו, ניצח ואן אוורמאט את הקטע ה-6 והיה חלק מסגל קבוצתו שניצחה את נגד השעון הקבוצתי, בעקבות כך, ואן אוורמאט ניצח את המרוץ כולו לאחר שהשלב ההררי היחיד במרוץ, בו צפוי היה שיאבד את ההובלה, בוטל. במילאנו–סן רמו הגיע במקום השישי, לאחר שארנו דמאר ניצח. הוא סיים 9 בגנט–וייפלחם, וסיים 3 באליפות בלגיה. בקטע ה-5 של הטור דה פראנס, ניצח את הקטע לאחר שברח לתומאס דה חנט, וניצח את הקטע. הוא סיים 5 בקלאסיקה סן סבסטיאן, אך באולימפיאדת ריו, ניצח את מקצה אופני הכביש, לאחר שגבר על יאקוב פוגלסן ועל רפא מייקה בספרינט. לאחר מכן, סיים שני בגרנד פרי קוויבק, וניצח את גרנד פרי מונטריאול.

ואן אוורמאט, על הפודיום של אומלופ הט ניוסלבד, לאחר ניצחונו במרוץ, לצד טיש בנוט מימין בתמונה ופטר סאגאן משמאל.

2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט הגן על תוארו כמנצח האומלופ הט ניוסבלד, כאשר ניצח שוב. גם הפעם פטר סאגאן היה שני, וספ ואנמרקה סגר את הפודיום. הוא סיים 7 בקורנה–בריסל–קורנה, ושני בסטראדה ביאנקה. הוא ניצח את מרוץ הגנט–וייפלחם, ואת הE3 בינקבנק קלאסיק. בנוסף לכך, ניצח גם את מרוץ הפריז–רובה, והיה קרוב להשלים רצף חלומי שכמוהו לא נראה כבר שנים, ולנצח גם את הרונדה ון פלנדרן, אך בסוף סיים שני, אחרי פיליפ ז'ילבר. בנוסף לכך, סיים 11 במרוץ אמסטל גולד, ובמקום ה-12 בלייז'–בסטון–לייז'. הוא ניצח את הקטע ה2 וה4 בטור של לוקסמבורג, ובעקבות כך ניצח את הדירוג הכללי ואת דירוג המאיצים. הוא התחרה שוב בטור דה פראנס, והתוצאה הבכירה שלו הייתה מקום 2 בקטע ה-14, אחרי מייקל מת'יוס. באליפות העולם שהתקיימה בברגן, סיים במקום ה-6.

2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה זו, ניצח את הקטע ה3 בטור של עומאן. הוא סיים 3 בE3 בינקבנק קלאסיק, 14 בגנט–וייפלחם, 8 בדווארס דור פלנדרן, 5 ברונדה ון פלנדרן, 4 בפריז–רובה, ו-14 במרוץ אמסטל גולד. הוא ניצח את טור דה יורקשייר וגם את קטגוריית הנקודות בו. הוא השתתף בטור דה פראנס בפעם השישית, ולאחר שקבוצתו ניצחה את נגד השעון הקבוצתי בקטע ה-3, עבר ללבוש את החולצה הצהובה. עליה שמר עד הקטע ה-11, ואף הגדיל את הפער בקטע ה-9. בסופו של דבר סיים במקום ה-28 הכללי. הוא סיים 4 בקלאסיקה סן סבסטיאן. 2 בגרנד פרי קוויבק ו-3 בגרנד פרי מונטריאול.

ואן אוורמאט רוכב עם החולצה הצהובה בטור דה פראנס 2018

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן אוורמאט היה אחד מהרוכבים הבודדים בקבוצה שהמשיכו לרכוב ב-BMC גם לאחר מיזוגה עם קבוצת CCC הפולנית, שבפועל CCC היא בעלת השליטה[1]. בעונה עצמה, ואן אוורמאט ניצח את הקטע השני והשלישי של לוקסמבורג ואת המרוץ כולו, בנוסף לכך ניצח את הקטע השלישי של וואלטה ולנסיה. התוצאה הבכירה שלו בקלאסיקות האביב, הייתה המקום ה-3 ב-E3 בינקבנק קלאסיק. הוא ניצח את הקטע הרביעי בטור של יורקשיר, ובטור דה פראנס, ההישג הבכיר שלו היה מקומו ה-3 בקטע ה-17. אך בקטע הראשון לקח את מרבית הנקודות על מלך ההר, ולבש את החולצה המנוקדת בקטעים 2–3. ואן אוורמאט ניצח את המרוץ החד יומי הקנדי, גרנד פרי מונטריאול.

2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2020, הוא הוביל את CCC בקלאסיקות, עם מקום 13 באומלופ הט ניוסבלד, שמיני בסטראדה ביאנקה, שלישי בגראן טריטיקו לומברדו ושמיני ב-מילאנו–סן רמו. לאחר מכן סיים שני בטור דה וואלני, 20 שניות מארנו דמאר המנצח. בטור דה פראנס, סיים רביעי בקטע השני, כשהוא מוביל את הפלוטון שהגיע 2 שניות אחרי ז'וליאן אלאפיליפ המנצח ומארק הירשי. בקטע ה-6 סיים שלישי לאחר שהיה חלק מקבוצת הבריחה של הקטע, 2:15 דקות מאלכסיי לוצנקו המנצח. גם בקטע ה-19 סיים בתוך העשירייה הראשונה עם מקום רביעי, 53 שניות מסורן קראו אנדרסן המנצח. את הטור סיים ואן אוורמאט במקום ה-50. ואן אוורמאט אמור היה לסיים את עונתו לאחר השתתפות בקלאסיקות שנדחו לסוף העונה, אך שבר בחוליה ופגיעה בריאה[2] סיימו את עונתו מוקדם מהצפוי, מה שגרם לואן אוורמאט לפספס לראשונה את הרונדה ון פלנדרן, מרוץ בו השתתף מאז שהפך למקצוען ב-2007.[3]

AG2R סיטרואן (2021–)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 באוגוסט 2020 פורסם רשמית שגרג ואן אוורמאט יצטרף לקבוצת AG2R Citroën הצרפתית החל משנת 2021 לחוזה של שלוש שנים, ויוביל את קבוצת הקלאסיקות שנבנית שם.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרג ואן אוורמאט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]