גרד מילר

גרד מילר
מידע אישי
לידה	3 בנובמבר 1945 (בן 75); נורדלינגן שבגרמניה
גובה	1.76 מטר
עמדה	חלוץ
מועדוני נוער
1960–1963	TSV 1861 נורדלינגן
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

גרד מילר (משמאל), פרנץ בקנבאואר (במרכז) והמאמן הלמוט שן (מימין) חוגגים את זכיית גרמניה בגביע העולמי ב-1974

גרהרד (גרד) מילר (בגרמנית: Gerd Müller; נולד ב-3 בנובמבר 1945) הוא כדורגלן עבר גרמני ששיחק את רוב הקריירה שלו בקבוצת באיירן מינכן ובנבחרת גרמניה המערבית.

מילר כבש 68 שערים ב-62 הופעות בינלאומיות בנבחרת גרמניה ו-398 שערים ב-453 משחקי בונדסליגה במדי באיירן מינכן. מולר כבש בסה"ך 735 שערים במדי הקבוצות בהן שיחק ובמדי הנבחרת בקריירה שלו, ולפי הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל (IFFHS) הוא ממוקם במקום ה-7 בתולדות הכדורגל העולמי. כינוייו היו "מפציץ האומה" (Bomber der Nation) ו"מילר הנמוך והשמן" (kleines dickes Müller). מילר היה חלוץ מרכזי קלאסי, אשר ידע לנצל הזדמנויות מול השער באחוזים גבוהים. היה בעל חוש התמצאות נדיר ברחבת ה-16, יכולת בעיטה בשתי הרגליים ומשחק ראש טוב. באוקטובר 2015 דורג על ידי הבילד הגרמני כשחקן הגרמני הגדול בהיסטוריה.^[1]

באיירן מינכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר נולד בנורדלינגן שבבוואריה ושיחק בשורות המועדון המקומי TSV 1861 נורדלינגן בשנים 1963–1964. ב-1964 הצטרף מילר לבאיירן מינכן, שם חבר למי שהיו עתידים להתפרסם ככוכבי הכדורגל הגרמני: פרנץ בקנבאואר וספ מאייר. המועדון היה אז בליגה השנייה בגרמניה. לאחר עונה אחת, עלתה באיירן לבונדסליגה והפכה מאז לאחת הקבוצות הבכירות בגרמניה. יחד עם גרד מילר זכה המועדון בתארים רבים בשנות ה-60 וה-70. הוא זכה ארבע פעמים באליפות גרמניה, ארבע פעמים בגביע הגרמני, שלוש פעמים בגביע אירופה ובתארים בינלאומיים רבים נוספים. מילר כבש במסגרת שלושת המפעלים לקבוצות באירופה (גביע אירופה לאלופות, גביע אירופה למחזיקות גביע וגביע ערי הירידים) 62 שערים ב-74 משחקים. במשך שנים רבות היה זה שיא כיבושים, עד 4 בדצמבר 2007, אז הבקיע פיפו אינזאגי את שערו ה-63 במסגרות האירופיות ועקף את מילר (אם כי בימי פעילותו של מילר הייתה נהוגה שיטת הנוק-אאוט בכל השלבים, כלומר, שוחקו הרבה פחות משחקים מאשר בשנות האלפיים).

נבחרת גרמניה בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר החל לשחק בנבחרת הלאומית של גרמניה ב-1966 וסיים ב-7 ביולי 1974 עם הזכייה במונדיאל 1974 במינכן. באותו טורניר הוא כבש את שער הניצחון במשחק הגמר מול נבחרת הולנד אשר הסתיים בתוצאה 1:2. ארבעה שערים בטורניר במינכן ועוד עשרה במונדיאל 1970 הפכו אותו למלך השערים בגביעי העולם בכדורגל, תואר אותו נשא עד מונדיאל 2006, בו שבר רונאלדו את השיא. במונדיאל 2010 הישווה מירוסלב קלוזה את השיא, ובמונדיאל 2014 הפך קלוזה למלך השערים של כל הזמנים בגביע העולם.

ביורו 1972 זכה מילר עם נבחרת גרמניה בתואר וגם היה מלך השערים בטורניר כשכבש ארבעה שערים.

סיום הקריירה בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום הקריירה שלו בבונדסליגה, עבר מילר ב-1979 לשחק בארצות הברית בליגת ה-NASL, שם שיחק שלוש עונות בקבוצת פורט לאודרדייל סטרייקרס וכבש 38 שערים. הוא הגיע עם קבוצתו פעם אחת לגמר הליגה (1980) אך קבוצתו נוצחה במשחק הגמר 3:0 על ידי ניו יורק קוסמוס.

החיים לאחר הכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמילר סיים את הקריירה ב-1982, התקשה מילר לתפקד ללא התעניינות התקשורת ואור הזרקורים והפך לאלכוהוליסט. חבריו לשעבר בבאיירן מינכן ובמיוחד אולי הנס, שכנעו אותו לעבור גמילה.^[2] כשהצליח, הוא קיבל עבודה כמאמן נוער בבאיירן מינכן, שם הוא עדיין עובד נכון ל-2012.

באוקטובר 2015 פרסמו משפחתו ומועדון באיירן מינכן כי מילר לקה במחלת אלצהיימר והוא מאושפז.^[3]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיירן מינכן

אליפות גרמניה (4): 1968/69, 1971/72, 1972/73, 1973/74
הגביע הגרמני (4): 1965/66, 1966/67, 1968/69, 1970/71
גביע אירופה לאלופות (3): 1973/74, 1974/75, 1975/76
הגביע הבין-יבשתי (1): 1976
אלוף האלופים (1): 1967

נבחרת גרמניה המערבית

תארים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדור הזהב (1): 1970
נעל הזהב האירופית (2): 1969/70, 1971/72
מלך השערים בבונדסליגה (7) (שיא): 1966/67, 1968/69, 1969/70, 1971/72, 1972/73, 1973/74, 1977/78
מלך השערים של המונדיאל: 1970
מלך השערים באליפות אירופה: 1972
כדורגלן השנה בגרמניה (2): 1967, 1969
ב-1972 כבש מילר 85 שערים בכל המסגרות במהלך השנה הקלנדרית וקבע בכך שיא. הוא החזיק בשיא זה עד 9 בדצמבר 2012, בו שבר כדורגלן ברצלונה, ליונל מסי, את שיאו של מילר.
השחקן הטוב ביותר בבונדסליגה בשנים 1963–2003 (40 שנה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא גרד מילר בוויקישיתוף

פרופיל, באתר Transfermarkt
פרופיל, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
פרופיל, באתר worldfootball.net
פרופיל, באתר National Football Teams
פרופיל, באתר footballdatabase.eu
גרד מילר בהיכל התהילה של באיירן מינכן
גרד מילר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ קלוזה עשירי, גרד מולר גדול השחקנים בגרמניה
^ Der Bomber wrote records for eternity, גרד מילר באתר פיפ"א
^ דניאל בטיני, גרד מולר חלה באלצהיימר ואושפז, באתר ynet, 6 באוקטובר 2015

נבחרת מערב גרמניה – מונדיאל 1970 (מקום שלישי)
1 מאייר • 2 הוטגס • 3 שנלינגר • 4 בקנבאואר • 5 שולץ • 6 ובר • 7 פוגטס • 8 האלר • 9 זלר • 10 הלד • 11 פיכטל • 12 אובראט • 13 מילר • 14 ליבודה • 15 פאטזקה • 16 לורנץ • 17 להר • 18 זילוף • 19 דיטריך • 20 גרבובסקי • 21 מנגליץ • 22 וולטר • מאמן: שן		מערב גרמניה

נבחרת מערב גרמניה – יורו 1972 (תואר ראשון)
1 מאייר • 2 קלף • 3 בקנבאואר • 4 בלה • 5 ברייטנר • 6 הוטגס • 7 שוורצנבק • 8 פוגטס • 9 בונהוף • 10 הנס • 11 קופל • 12 נצר • 13 גרבובסקי • 14 היינקס • 15 קרמרס • 16 להר • 17 מילר • 18 וימר • מאמן: שן		מערב גרמניה

נבחרת מערב גרמניה – מונדיאל 1974 (מקום ראשון)
1 מאייר • 2 פוגטס • 3 ברייטנר • 4 שוורצנבק • 5 בקנבאואר • 6 הוטגס • 7 וימר • 8 קולמן • 9 גרבובסקי • 10 נצר • 11 היינקס • 12 אובראט • 13 מילר • 14 הנס • 15 פלוהה • 16 בונהוף • 17 הולצנביין • 18 הרצוג • 19 קאפלמן • 20 קרמרס • 21 ניגבור • 22 קלף • מאמן: שן		מערב גרמניה

[1] קלוזה עשירי, גרד מולר גדול השחקנים בגרמניה

[2] Der Bomber wrote records for eternity, גרד מילר באתר פיפ"א

[3] דניאל בטיני, גרד מולר חלה באלצהיימר ואושפז, באתר ynet, 6 באוקטובר 2015

[1]

[2]

[3]

זוכי נעל הזהב של גביע העולם
מלך השערים	1930: סטאבילה • 1934: ניידלי • 1938: לאונידאס • 1950: אדמיר • 1954: קוצ'יש • 1958: פונטיין • 1962: גארינצ'ה, ואוה, סאנצ'ס, ירקוביץ', איבנוב ואלברט • 1966: אאוזביו • 1970: מילר • 1974: לאטו • 1978: קמפס
נעל הזהב	1982: רוסי • 1986: ליניקר • 1990: סקילאצ'י • 1994: סלנקו וסטויצ'קוב • 1998: שוקר • 2002: רונאלדו • 2006: קלוזה • 2010: מילר • 2014: רודריגס • 2018: קיין

מלך השערים של גביע אירופה וליגת האלופות
גביע אירופה לאלופות	1956: מילוטינוביץ' • 1957: ויולט • 1958: די סטפנו • 1959: פונטיין • 1960: פושקש • 1961: אגואש • 1962: די סטפנו, לפקוויסט, פושקש, שטרהל וטחדה • 1963: אלטפיני • 1964: קובצ'ביץ', מאצולה ופושקש • 1965: אאוזביו וטורס • 1966: אלברט ואאוזביו 1967: ון הימסט ופייפנבורג • 1968: אאוזביו • 1969: לאו • 1970: ג'ונס • 1971: אנטוניאדיס • 1972: דונאי, מקארי וטקאץ' • 1973: מילר • 1974: מילר • 1975: מילר ומרקארוב • 1976: היינקס • 1977: קוצ'ינוטה ומילר • 1978: סימונסן • 1979: סולסר • 1980: לרבי 1981: מקדרמוט, רומניגה וסונס • 1982: הנס • 1983: רוסי • 1984: סוקול • 1985: נילסון ופלאטיני • 1986: נילסון • 1987: צבטקוביץ' • 1988: אגואש, פררי, חאג'י, מאג'ר, מקויסט, מיצ'ל ונובאק • 1989: ואן באסטן • 1990: פאפן ורומאריו • 1991: פקולט ופאפן • 1992: יוראן ופאפן
ליגת האלופות	1993: רומאריו • 1994: קומאן ורופר • 1995: ואה • 1996: ליטמאנן • 1997: פאנטיץ' • 1998: דל פיירו • 1999: שבצ'נקו ויורק • 2000: ז'ארדל, ראול וריבאלדו • 2001: ראול • 2002: ואן ניסטלרוי • 2003: ואן ניסטלרוי • 2004: מוריינטס • 2005: ואן ניסטלרוי • 2006: שבצ'נקו • 2007: קאקה 2008: רונאלדו • 2009: מסי • 2010: מסי • 2011: מסי • 2012: מסי • 2013: רונאלדו • 2014: רונאלדו • 2015: רונאלדו, מסי וניימאר • 2016: רונאלדו • 2017: רונאלדו • 2018: רונאלדו • 2019: מסי • 2020: לבנדובסקי

חיפוש

תפריט ניווט