גרהם נאש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גרהם נאש
Graham Nash
Graham Nash 13600-098.jpg
נאש בהופעה בשנת 2014
לידה 2 בפברואר 1942 (בן 77)
בלקפול, אנגליה
שם לידה גרהם ויליאם נאש
שנות פעילות 1958-עדיין פעיל
סוגה רוק, פופ, פולק
סוג קול טנור עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאי, זמר, פזמונאי, אקטיביסט
כלי נגינה שירה, גיטרה, אורגנית
חברת תקליטים epic, Atlantic Records, ABC, MCA, EMI, Reprise, Artemis
שיתופי פעולה בולטים ההוליס, קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג
פרסים והוקרה קצין במסדר האימפריה הבריטית (אוקטובר 2010)
פרס גראמי לתגלית השנה (מרץ 1970)
פרס לוסי (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.grahamnash.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גרהם ויליאם נאשאנגלית: Graham Nash; נולד ב-2 בפברואר 1942) הוא מוזיקאי בריטי-אמריקאי.

נאש ידוע בקול הטנור העדין שלו ובהיותו חבר בלהקת הפופ-רוק האנגלית "ההוליס", ובסופרגרופ "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג". נאש הפך לאזרח אמריקני ב-14 באוגוסט 1978, ומחזיק באזרחות כפולה של בריטניה וארצות הברית. נאש הוא גם אספן צילום וצילומיו אף יצאו לאור. הוא נכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול כחבר בהרכב "קרוסבי, סטילס ונאש" בשנת 1997, וכחבר בלהקת "ההוליס" בשנת 2010.[1][2] נאש מונה לקצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE) במסגרת הרשימה לשירותים למוזיקה ולצדקה של שנת 2010 לכבוד יום הולדתו.[3] נאש מחזיק בארבעה תוארי דוקטור לשם כבוד, כולל אחד מהמוסד הטכנולוגי של ניו יורק,[4] אחד במוזיקה מאוניברסיטת סלפורד בשנת 2011.[5] ואת הדוקטורט האחרון שלו באמנויות יפות (fine arts) מאוניברסיטת לסלי בקיימברידג', מסצ'וסטס.[6]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו ותחילת הקריירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאש בהופעה בשנת 2011

גרהם ויליאם נאש נולד בשנת 1942 בבלקפול, לנקשייר, אנגליה. אמו פונתה מעיר הולדתו של נאש, סלפורד, בגלל מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן חזרה המשפחה לסלפורד, שם גדל נאש. בתחילת שנות ה -60 הוא ייסד את "ההוליס", אחת מלהקות הפופ המצליחות ביותר בבריטניה, עם אלן קלארק, חברו לספסל הלימודים. באלבום הראשון של ההוליס הוא היה מנהיג בולט ולעיתים קרובות שימש כזמר ראשי. לאחר מכן, הוא המשיך ושר קולות רקע בשירים נוספים בהוליס: "So Lonely", "I've Been Wrong", "Pay You Back With Interest". בשנת 1966 היו לנאש מספר קטעי סולו באלבומים של ההוליס, ולאחר מכן מ-1967 גם על סינגלים בבי-סייד (B-side), בעיקר ב-"On a Carousel" וב-"Carrie Anne".

נאש עודד את ההוליס לכתוב שירים משלהם, בתחילה עם קלארק, ואחר כך גם עם הגיטריסט טוני היקס. מ-1964 עד אמצע 1966 הם כתבו תחת הכינוי "L. Ransford.". הם חתמו עם שמותיהם האמיתיים החל מהשיר "Stop Stop Stop" מאוקטובר 1966 ואילך.

ב -1965, נאש, יחד עם אלן קלארק והגיטריסט טוני היקס, הקימו את Gralto Music Ltd, חברת הוצאה לאור שטיפלה בשירים שלהם, ומאוחר יותר גם החתימה את אלטון ג'ון שניגן פסנתר ועוגב עם ההוליס בהקלטות בשנים 1969 ו-1970.

פזמנואות, קרוסבי סטילס נאש ויאנג, קרוסבי ונאש, וקריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאש לא התמקד רק בתחום אחד, ושילב גם הלחנה וגם כתיבת מילים לשירים. לעיתים קרובות כתב את הבתים בשירי קלארק, היקס ונאש. עם זאת, נאש גם הלחין שירים בעצמו תחת "צוות באנר" (כמו השותפות של לנון ומקרטני). האלבום The Butterfly כלל כמה משיריו. באלבום זה היו פחות שיתופי פעולה בין חברי הלהקה, אלא יותר גישת זמר-כותב שירים. הוא היה מאוכזב שהסגנון החדש לא תאם לטעם הקהל שלהם, במיוחד השיר "King Midas in Reverse" (נאש והמפיק רון ריצ'רדס התווכחו לגבי השיר הזה משום שריצ'רדס האמין שהוא "מורכב מדי" ולא יהפוך ללהיט כסינגל).[7]

נאש פגש לראשונה את דייוויד קרוסבי וסטיבן סטילס ב-1966 במהלך סיבוב הופעות של ההוליס בארצות הברית. בביקורו הבא בלוס אנג'לס בשנת 1968, הוא וקרוסבי הכירו יותר לעומק על ידי חברתם המשותפת, קאס אליוט מהלהקת האמהות והאבות. נאש עזב את ההוליס כדי להקים להקה חדשה עם קרוסבי וסטילס. בתחילת דרכה, הלהקה הורכבה משלושה חברים, קרוסבי, סטילס ונאש. מאוחר יותר הפך ההרכב לרביעייה עם ניל יאנג.

ב-2 הגלגולים של ההרכב החדש, נאש המשיך להצליח ברמה עולמית הצלחה גדולה אף יותר, והכניס חלק מהסינגלים המצליחים ביותר של ההרכב כגון "Marrakesh Express" (שנדחה על ידי ההוליס), "Our House", "Teach Your Children" (שגם נדחה על ידי ההוליס), ו-"Just a Song Before I Go". נאש, אשר כונה "ווילי" על ידי חברי הלהקה שלו, תואר כדבק שמחזיק את החברויות השבריריות שלהם לעיתים קרובות.[דרוש מקור]

נאש הפך לפעיל פוליטי לאחר שעבר לקליפורניה, כפי שהשתקף בשיריו של נאש: "Military Madness" ו"Chicago". השיר "Immigration Man", הלהיט הגדול ביותר של קרוסבי ונאש כצמד, נבע מוויכוח שהיה לו עם פקיד המכס האמריקני בעת שניסה להיכנס לארצות הברית.

בשנת 1972, במהלך ההפסקה הראשונה של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, חבר נאש לדייוויד קרוסבי, ויצר צמד שעבד לסירוגין יחד. הם יצרו ארבעה אלבומי אולפן וכמה אלבומי אוסף מהופעות חיות.

בשנת 1979, ייסד נאש את עמותת "המוזיקאים המאוחדים למען אנרגיה בטוחה", אשר מתנגדת להרחבת הכוח הגרעיני בעולם. העמותה הייתה אחראית על גיוס הכספים למטרות החינוכיות לכנס בשם "No Nukes" ("אין פצצות אטום"). ב -2007 צילמה הלהקה קליפ של גרסה חדשה של השיר "For What It's Worth" של להקת באפלו ספרינגפילד.[8][9]

נאש חזר לזמן קצר להוליס ב-1983 (כדי לציין את יום השנה ה-20 לפעילותם) להקליט שני אלבומים, "What Goes Around" ו "Reunion".ב -1993, נאש שוב התאחד עם ההוליס כדי להקליט גרסה חדשה של "Peggy Sue Got Married". קולו של באדי הולי (שנהרג בשנת 1959) הופיע בגרסה זו של השיר. קולו נלקח מתוך גרסה חלופית של השיר שניתנה לנאש על ידי אלמנתו של הולי. שיר זה פתח את האלבום "Not Fade Away"- אלבום מחווה להולי בו השתתפו מספר אמנים נוספים.

בשנת 1997 נאש נכנס לראשונה להיכל התהילה של הרוק אנד רול כחבר בהרכב קרוסבי, סטילס ונאש.

דייוויד קרוסבי ונאש מופיעים, נובמבר 2011

בשנת 2005, נאש שיתף פעולה עם ההרכב הנורווגי A-ha בהקלטת השירים "Over the Treetops" ו-"Cosy Prisons". בשנת 2006 עבד נאש עם דייוויד גילמור ודייוויד קרוסבי על שיר הנושא של אלבום הסולו השלישי של גילמור, "On an Island". ב-2006 האלבום יצא לאור והגיע במהירות למקום הראשון במצעדים בבריטניה. נאש וקרוסבי יצאו לסיבוב הופעות בבריטניה עם גילמור, בתפקידי ליווי.

בנוסף לשיריו הפוליטיים, כתב נאש שירים רבים על נושאים אחרים ומגוונים: טבע ואקולוגיה, סוגיות חברתיות, ושירים אנטי-מלחמתיים.

בשנת 2010, נאש נכנס בפעם השנייה להיכל התהילה של הרוק אנד רול, הפעם כחבר בהוליס. באותה שנה הוא קיבל את תואר קצין מסדר האימפריה הבריטית "עבור שירותים למוזיקה ופעילויות צדקה", והפך קצין במחלקת דיפלומטיית חוץ, של חטיבת רשימות הכבוד, לרגל יום ההולדת של כבוד המלכה.[1][2]

ב -22 בינואר 2016, נאש הודיע ​​על אלבומו החדש "This Path Tonight" (אלבום אוסף) שיצא ב-2016, והוציא את סינגל הנושא דרך האתר של מגזין MOJO.[10] ב -4 בפברואר 2016, מגזין רולינג סטון חשף שיר חדש מהאלבום החדש, "Encore", המנגינה הרכה שעוטפת את האלבום החדש של נאש.[11] עם שחרורו החדש של אלבום האולפן החדש שלו, נאש יצא לסיבוב הופעות עולמי.

ב -2018, הוציאה חברת Rihno records אוסף כפול בשם "Over The Years", אוסף של 30 הקלטות דמו של נאש, שהוקלטו בין השנים 1968 ל -1980.[12][13]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאש היה נשוי לאשתו הראשונה, רוז אקלס משנת 1964 ועד 1966. הוא היה נשוי לסוזן סנט במשך 38 שנים עד שנת 2016, אז התגרש ועבר לניו יורק. יש לו שלושה ילדים.[14]

נאש פרסם ב-2003 ספר זיכרונות אוטוביוגרפי בשם "Wild Tales: A Rock & Roll Life". צילומים שצילם במהלך הקריירה שלו מוצגים כאוסף אמנות בגלריית San Francisco Art Exchange. בראיונות המתייחסים הן לזכרונות והן לתערוכת האמנות הוא מזכיר את השפעתה של ג'וני מיטשל, שעמה הוא חי שנתיים בתקופה הראשונה שלו בקליפורניה.[15][16][17]

נאש תמך בברני סנדרס בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סטודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך יציאה
שם האלבום
דירוג Billboard מקסימלי
דירוג UK מקסימלי
RIAA certification
[18]
הוצאה לאור
28 מאי 1971
Songs for Beginners
15
13
Gold
Atlantic Records
2 ינואר 1974
Wild Tales
34
-
Atlantic
15 פברואר 1980
Earth & Sky
117
-
EMI Records
27 מרץ 1986
Innocent Eyes
136
-
Atlantic
30 אפריל 2002
Songs for Survivors
-
-
Artemis Records
15 אפריל 2016
This Path Tonight
93
41
Blue Castle Records

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך יציאה
שם האלבום
דירוג Billboard מקסימלי
דירוג UK מקסימלי
RIAA certification
[18]
הוצאה לאור
3 פברואר 2009
Reflections
-
-
Rhino Records
29 יוני 2018
Over The Years
-
27
Rhino Records

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרהם נאש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Inductee List, web.archive.org, ‏2010-01-17
  2. ^ 2.0 2.1 Congratulations to the 2010 Rock and Roll Hall of Fame Inductees!, web.archive.org, ‏2009-12-23
  3. ^ הלונדון גאזט, מספר 59446, עמוד 24, 12 ביוני 2010
  4. ^ Bio | Graham Nash, www.grahamnash.com
  5. ^ University of Salford Manchester - "Son of Salford" Graham Nash receives honorary degree, web.archive.org, ‏2011-10-28
  6. ^ http://shrewsbury.net/?p=21702
  7. ^ Prolific songwriter finds voice with a new generation of fans, www.dailytelegraph.com.au, ‏2017-02-01 (באנגלית)
  8. ^ “For What It’s Worth,” No Nukes Reunite After Thirty Years, www.nukefree.org (באנגלית)
  9. ^ Nuclear Information and Resource Service - NIRS, web.archive.org, ‏2015-06-09
  10. ^ Graham Nash Previews New Album, This Path Tonight, Mojo (בBritish English)
  11. ^ Andy Greene, Andy Greene, Hear Graham Nash's Reflective New Song 'Encore', Rolling Stone, ‏2016-02-04 (בAmerican English)
  12. ^ Graham Nash / Over The Years | superdeluxeedition, www.superdeluxeedition.com
  13. ^ Ken Abrams, Graham Nash: Over the Years (Album Review) | Folk Radio, Folk Radio UK - Folk Music Magazine, ‏2018-07-02 (בBritish English)
  14. ^ David Browne, David Browne, Graham Nash Talks Life After Divorce, CSNY's Future, Rolling Stone, ‏2016-08-30 (בAmerican English)
  15. ^ Neil Young 'selfish': Graham Nash, web.archive.org, ‏2013-10-03
  16. ^ Aidin Vaziri, Folk rocker Graham Nash strums 'charmed life' tune, SFGate, ‏2013-09-20
  17. ^ Graham Nash recalls big dreams and 'Wild Tales', USA TODAY (באנגלית)
  18. ^ 18.0 18.1 "Recording Industry Association of America". RIAA. אורכב מ-המקור ב-2 September 2008. בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2011.  Unknown parameter |df= ignored (עזרה)