גרז'בילה ונצלאוסקאיטה
 | |
| לידה |
31 במאי 1912 ריגה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1 בפברואר 2017 (בגיל 104) שיאוליאי, ליטא |
| מקום קבורה |
Šiauliai old cemetery |
| מדינה |
ליטא |
| מקצוע |
משפטנית, משפטנית, שופטת |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | גרז'בילה ונצלאוסקאיטה |
  | |
גרז'בילה ונצלאוסקאיטה (בליטאית: Gražbylė Venclauskaitė; 31 במאי 1912, ריגה – 1 בפברואר 2017, ליטא) הייתה עורכת דין ליטאית וחסידת אומות העולם מליטא.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביה של ונצלאוסקאיטה היה עורך דין ואמה - שחקנית. סנדקה היה הפילוסוף והסופר וידונס (אנ'), מראשי האגודה התאוסופית בליטא. במלחמת העולם הראשונה התגוררה ונצלאוסקאיטה בטולה שברוסיה. בשנת 1930 סיימה את לימודיה בגימנסיה בשאוולי והחלה לימודי משפטים בקובנה. בשנת 1937 הוסמכה בתור עורכת דין. היא הייתה שופטת ומשנת 1941 - נוטריונית ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית. משנת 1944 הייתה משפטנית בקובנה, ומשנת 1947 עד פרישתה ב-1981 הייתה משפטנית בשאוולי.
הצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטניסלבה ונצלאוסקיינה (Stanislava Venclauskienė), אמה של גראז'בילה, הייתה ידועה בשאוולי בזכות העובדה שהיא גידלה בביתה כשמונים יתומים נטושים. בשנות מלחמת העולם השנייה פתחה ונצלאוסקיינה מתפרה בביתה ובה העסיקה כמעט חמישים יהודיות. כך סייעה לפרנסת משפחותיהן, שחיו בגטו שאוולי. זאת עשתה בעזרת בנותיה, גרז'בילה ודנוטה.
בסוף 1941 נרצחו הנשים היהודיות מהעיירה טלז בבורות ירי. שתיים מהן, אטה בלנק ובתה אניקה-חנה, היו בין היהודיות שנורו אך לא נהרגו, וזחלו מהבור חזרה לגטו טלז. אטה הצליחה לצאת בחשאי מהגטו ויצרה קשר עם מכרה ליטאית. זו השיגה לבלנק אישור עבודה בביתה והסתירה אותה גם כשציוו הגרמנים על כל יהודי טלז להיכנס לגטו. בלנק ובתה נשארו בבית המכרה עד שהלשנה אילצה אותן לעזוב. לאחר מכן הגיעו לשאוולי וניצלו בידי ונצלאוסקיינה, שקלטה אותן בביתה. לפחות חמישה יהודים נוספים הסתתרו בביתן של ונצלאוסקיינה ובנותיה. בני משפחת ונצלאוסקיינה הסתירו את היהודים למרות עונש המוות שהוכרז על ידי הכובשים הגרמנים וחל על כל ליטאי שהסתיר יהודים, ולמרות ההלשנות המרובות של ליטאים על מסתירי יהודים.
בשלביה האחרונים של המלחמה התחוור למסתירות שהמשך ההסתרה מסוכן. גרז'בילה לקחה את חנה אל מחוץ לשאוולי ואימצה אותה כחוק. ביתר תקופת הכיבוש הגרמני שהתה חנה עם גרז'בילה, הרחק משאוולי, עד השחרור.
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1995 העניק יד ושם לוונצלאוסקאיטה, לאמה ולעוד ארבעה מבני משפחתן את התואר "חסידי אומות העולם". כמו כן קיבלה ונצלאוסקאיטה אזרחות כבוד של שאוולי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על פעילות ההצלה של ונצלאוסקאיטה, באתר יד ושם (באנגלית)
