גרטה אוטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןגרטה אוטו
גרטה אוטו
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי רגליים
תת־מערכה: בעלי שש רגליים
מחלקה: חרקים
על־סדרה: בעלי גלגול מלא
סדרה: פרפראים
תת־סדרה: Glossata
משפחה: נימפיתיים
תת־משפחה: דנאיתיים
שבט: איתומיניים
סוג: Greta
מין: גרטה אוטו
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Greta oto
Hewitson, 1854
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גרטה אוטו או פרפר כנף הזכוכית (שם מדעי: Greta oto) הוא מין פרפר הנמנה עם תת־משפחת הדנאיתיים (Danainae), ושייך למשפחת הנימפתיים.

תצפיות על פרטים בוגרים של גרטה אוטו הולידו הבחנות מעניינות, כמו נדידות למרחקים ארוכים והתנהגות אגרסיבית מצד הזכרים כדי להשיג תשומת לב של נקבות.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנפיים של הגרטה אוטו שקופות, וגודלן בין 5.6 ל־6.1 סנטימטרים.[1] השם הנפוץ באנגלית הוא glasswinged butterfly ("פרפר כנף זכוכית"), והשם בספרדית הוא "mariposa de cristal", שמשמעו "פרפר זכוכית". צבע גופו כהה, והרקמה שבין הוורידים בכנפיו נראית כמו זכוכית. הגבולות של כנפיו הם לרוב בצבע חום כהה, ולעיתים בגווני אדום וכתום.

המקור של שקיפות הכנפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקיפות הכנפיים של הפרפר נובעת משלוש תכונות: הבליעה הנמוכה של אור נראה על ידי החומרים שמרכיבים את הכנפיים שלו, הפיזור הנמוך של האור שעובר דרך הכנפיים שלו וההחזרה הנמוכה של האור הפוגע במשטח כנפיו.

מיקרוסקופ אלקטרונים סורק (SEM) מראה את העמודים הזעירים והלא אחידים בכנפיו של הגרטה אוטו.

התכונה האחרונה מתרחשת עבור טווח רחב של אורכי־גל ומכסה את כל הספקטרום הנראה. מאפיין החזרת האור הנמוכה, בו ניתן להבחין מזוויות שונות, נגרם מננו־עמודים העומדים על משטח הכנפיים וגורמים לשינוי במקדם השבירה בין האוויר לבין הממברנה של הכנפיים. עמודים זעירים אלו הנמצאים בחוסר־סדר על משטח הכנפיים, הם בעלי יחס גבוה של גובה לרדיוס, העולה על 6, שבו גודל הרדיוס נמוך מאורכי הגל של האור הנראה. נוסף על כך, העמודים הם בעלי פיזור לא אחיד של גובה ורוחב, דבר שאחראי באופן ישיר על השינוי ההדרגתי במקדם השבירה ובעקבותיו לתכונות האי־החזרה. מאפיינים אלו משתפרים אף יותר עקב נוכחותם של כנים בבסיסם של אותם עמודים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטים מבוגרים ניתן למצוא מאזור מקסיקו, ועד פנמה וקולומביה. הפרטים יכולים לנדוד למרחקים ארוכים, ותיעודם מרחיק צפונית עד לפלורידה.

אוכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרטה אוטו מבקר בפרחים כמו לנטנה, אבל מעדיף להטיל את ביציו על צמחים טרופיים סולניים מסוג צסטרום. הזחלים הירוקים ניזונים מן הצמח הרעיל, והם נחשבים רעילים לטורפים עקב כימיקלים משניים שמאוחסנים ברקמותיהם, כימיקלים שקשים לעיכול עבור נמלת הקליע. גם הפרטים הבוגרים נחשבים לרעילים, אך רעילותם נגרמת בעיקר מכך שזכרים ניזונים מצמחים (לדוגמה, צמחים ממשפחת המורכבים) שמכילים אלקלואידים של פירוליזידין. אותם אלקלואידים מומרים אחר־כך לפרומונים על ידי הזכר, שמשתמש בהם על־מנת למשוך נקבות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרטה אוטו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Henderson, Carrol L. (2002). "Greta oto". Field guide to the Wildlife of Costa Rica. Austin, Texas: University of Texas Press. עמ' 56. ISBN 0-292-73459-X. OCLC 46959925. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2009.