גרטל בראון
| תמונה של בראון שצולמה בברגהוף | |
| לידה |
31 באוגוסט 1915 |
|---|---|
| פטירה |
10 באוקטובר 1987 (בגיל 72) |
| מקום קבורה |
רופרולדין |
| שם לידה |
Margarete Berta Braun |
| מדינה |
גרמניה, רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית, הקיסרות הגרמנית |
| ידועה בשל | אחותן של אילזה ואווה בראון ורעייתו של הרמן פגליין |
| בן זוג | הרמן פגליין (1944–1945) |
| מספר ילדים | 1 |
מרגרט ברטה "גרטל" ברלינגהוף (בראון; בגרמנית: Margarete Berta "Gretl" Berlinghoff; 31 באוגוסט 1915 – 10 באוקטובר 1987) הייתה אחת משתי אחיותיה של אווה בראון. היא הייתה חברה בחוג החברתי הפנימי של בעלה, אדולף היטלר, בברגהוף. היא הייתה גיסתו של היטלר בימיו האחרונים של הזוג, לפני שהתאבד עם אווה בראון בפיהררבונקר.
ב-3 ביוני 1944 נישאה גרטל בראון להרמן פגליין, גנרל בוואפן אס אס ואחד ממקורביו של היטלר גם כן. פגליין נורה למוות והוצא להורג בלשכת קנצלר הרייך בעוון עריקה, בפקודתו של היטלר, יומיים בלבד לפני שהתאבד עם אשתו בפיהררבונקר. למרות קשריה של גרטל למשטר הנאצי, היא הצליחה לשרוד את מלחמת העולם השנייה כמעט ללא פגע. היא שינתה את שמה, נישאה בשנית וניהלה חיים שקטים עד מותה.
ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראון הייתה הצעירה מבין שלוש בנותיהם של המורה פרידריך "פריץ" בראון והתופרת פרנציסקה "פאני" קרונברגר.[1] לאחר שנשרה מבית הספר התיכון בגיל 16,[2] עבדה בחנות הצילום של היינריך הופמן, הצלם הרשמי של המפלגה הנאצית, שהעסיק גם את אחותה אווה.[3] היטלר סיפק לאחיות דירת שלושה חדרי שינה במינכן, באוגוסט 1935,[4] ובשנה שלאחר מכן סיפק להן וילה בבוגנהאוזן (אנ').[5] אביהם לא התרצה מכך, שלח מכתב אישי להיטלר וביקש ממנו לראות את בנותיו שוב.[6] האחיות בראון היו צלמות נלהבות; בשנת 1943 החלה גרטל ללמוד בבית הספר לצילום של בוואריה.[3]
בברגהוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרטל בילתה זמן רב עם אווה בביתו הפרטי של היטלר, הברגהוף, והרבתה לעשן ולפלרטט עם יתר הדיירים.[7] לדברי מזכירתו של היטלר, טראודל יונגה, הוא הסביר לה באריכות מדוע הוא מתעב עישון, אך היא לא הסכימה לוותר על כך. גרטל התאהבה בשלישו של היטלר מהאס אס, פריץ דארגס (אנ'),[8] אך הוא פוטר מתפקידו לפתע על ידי היטלר והוצב לפקד על יחידה בחזית המזרחית, בעקבות הערה סרבנית מצידו בפגישה בין השניים ב-1944.[9]
נישואיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-3 ביוני 1944 נישאה לגרופנפיהרר אס אס הרמן פגליין, שכיהן כקצין הקישור של הרייכספיהרר אס אס היינריך הימלר, במטה של היטלר. חתונתם נערכה בארמון בזלצבורג. היטלר, הימלר ומרטין בורמן שימשו עדים. אחותה אווה דאגה לכל סידורי החתונה. קבלת הפנים לבני הזוג בברגהוף והמסיבה בקן הנשרים נמשכו שלושה ימים.[10] הנישואים סיפקו להיטלר קשר רשמי לאווה והיוו סיבה להביא אותה לאירועים ציבוריים.[11] עם זאת, פגליין היה פלייבוי ידוע וניהל רומנים רבים מחוץ לנישואין.[12]
נפילת הרייך השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלושה ימים לאחר חתונתה של גרטל התרחשה הפלישה לנורמנדי. הפעילות החברתית בברגהוף תמה למעשה ב-14 ביולי 1944, כאשר היטלר עזב אותה לצמיתות לטובת מטה הצבא שלו, ולא שב אליה עוד.[13] ב-19 בינואר 1945 הגיעו האחיות בראון ללשכת קנצלר הרייך בברלין,[14] אך הן עזבו לברכטסגאדן ב-9 בפברואר.[15] אווה חזרה לשם מאוחר יותר לבדה. ב-23 באפריל היא כתבה את מכתבה האחרון לגרטל וביקשה ממנה, בין היתר, להשמיד את כל מסמכיה, אך לשמור את התכתבויותיה האישיות או לקבורן. אולם אף אחד מן המסמכים הללו לא אותר עד היום.[16]
בזמן הזה הייתה גרטל בהיריון ועדיין שהה בברגהוף כאשר נעצר בעלה בגין עריקה, ב-28 באפריל 1945 בדירה בברלין, לאחר שנעלם מהפיהררבונקר.[12] בתחילה, מתוך התחשבות באווה, שקל היטלר להורות לפגליין להגן על ברלין.[17] עם זאת, לאחר שנודע לו על הצעתו של הימלר להיכנע לבעלות הברית המערביות,[18] הורה היטלר לעצור את הימלר ולהוציא להורג את פגליין. היטלר נישא לאווה בראון בשעות הבוקר המוקדמות של 29 באפריל.[19] אחר הצהריים של 30 באפריל התאבדו בני הזוג.[20] ב-5 במאי ילדה גרטל בת וקראה לה אווה ברברה, על שם אחותה. אווה ברברה התאבדה בשנת 1971, לאחר שחברה נהרג בתאונת דרכים.[21]
חייה לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראון נישאה לקורט ברלינגהוף ב-6 בפברואר 1954 במינכן. היא נפטרה ב-10 באוקטובר 1987, בגיל 72. ברלינגהוף נפטר ב-4 בינואר 1999.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Angela Lambert, The Lost Life of Eva Braun, St. Martin's Press, 2006
- Ian Kershaw, Hitler: A Biography, W.W. Norton, 2008
- Heike B. Görtemaker, Eva Braun: Life with Hitler, Alfred A. Knopf, 2011
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גרטל בראון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Lambert 2006, p. 17.
- ↑ Görtemaker 2011, pp. 34–35.
- 1 2 Anton Joachimstaler, The Last Days of Hitler: The Legends, The Evidence, The Truth, Brockhampton Press, 1999, עמ' 299
- ↑ Görtemaker 2011, pp. 94–96.
- ↑ Görtemaker 2011, p. 100.
- ↑ Guido Knopp, Hitler's Women, Routledge, 2003, עמ' 15
- ↑ Kershaw 2008, p. 491.
- ↑ Traudl Junge, Until the Final Hour: Hitler's Last Secretary, Weidenfeld & Nicolson, 2003, עמ' 117
- ↑ Williamson Gordon, The SS: Hitler's Instrument of Terror, Amber Books, 2011, עמ' 251
- ↑ Görtemaker 2011, p. 216.
- ↑ Alan Bullock, Hitler: A Study in Tyranny, Konecky & Konecky, 1962, עמ' 395
- 1 2 Kershaw 2008, p. 942.
- ↑ Kershaw 2008, p. 814.
- ↑ Görtemaker 2011, p. 225.
- ↑ Görtemaker 2011, p. 229.
- ↑ Görtemaker 2011, p. 86.
- ↑ Kershaw 2008, p. 946.
- ↑ Kershaw 2008, pp. 943–946.
- ↑ Kershaw 2008, pp. 946–948.
- ↑ אסף גולן, מה ראה החייל הראשון שנכנס לבונקר של היטלר - ואיזו מזכרת לקח?, באתר ישראל היום, 2 במאי 2025
- ↑ Lambert 2006, p. 463.