גרטרוד ברג
 | |
| לידה |
3 באוקטובר 1899 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
14 בספטמבר 1966 (בגיל 66) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Clovesville Cemetery |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
תיכון וושינגטון אירווינג |
| תקופת פעילות |
1929–1961 (כ־32 שנים) |
| פרסים והוקרה |
פרס טוני לשחקן הטוב ביותר (1959) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
גרטרוד ברג (באנגלית: Gertrude Berg; 3 באוקטובר 1899 – 14 בספטמבר 1966) הייתה שחקנית, תסריטאית ומפיקה יהודייה-אמריקאית.
היא הייתה מחלוצות תור הזהב של הרדיו, ונודעה כאחת הנשים הראשונות שיצרו, כתבו, הפיקו וכיכבו בסדרה מצליחה – הסדרה הקומית־דרמטית "הגולדברגים", שהחלה את דרכה בשנת 1929 תחת השם "עלייתם של משפחת גולדברג". במהלך הקריירה שלה זכתה בפרס טוני ובפרס אמי, שניהם בקטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טילי אדלשטיין, שנודעה בשם ברג, נולדה בשנת 1899 בשכונת מזרח הארלם שבמנהטן, ניו יורק, להורים יעקב ודינה אדלשטיין, מהגרים מהאימפריה הרוסית והממלכה המאוחדת, בהתאמה. אמה סבלה מבעיות בריאות כרוניות ואיבדה את בנה הצעיר, מה שהוביל להתמוטטויות עצבים חוזרות ואשפוז בבית חולים להגנת ילדים, שם נפטרה.[1]
ברג התגוררה עם משפחתה בשדרות לקסינגטון שבמנהטן.[1] בשנת 1918 נישאה ללואיס ברג, ולזוג נולדו שני ילדים: צ'רני (1922–2003) והארייט (1926–2003). ברג למדה תיאטרון תוך כדי הפקת מערכונים באתר הנופש של אביה בחגורת הבורשט, בעיירה פלישמנס, ניו יורק.[2][3]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ששרפה כילתה את מפעל סוכר בו עבד בעלה, החלה ברג לעבוד על מערכון חצי-אוטוביוגרפי, אותו קיוותה לעבד לתוכנית רדיו. המערכון תיאר משפחה יהודית המתגוררת בשכונת דירות בהברונקס. אף על פי שבביתה הייתה מכונת כתיבה, כתבה את התסריט בכתב יד, ולקחה אותו לפגישה עם מנהל ב-NBC. כאשר המנהל הביע קושי בקריאת כתב ידה, הקריאה לו את התסריט בקול רם. הופעתה בפגישה שכנעה את ההנהלה לאשר את הפקת התוכנית ואף להעניק לה את התפקיד הראשי. במשך כל תקופת שידור התוכנית, כתבה את התסריטים בעיפרון.[2]
ב-20 בנובמבר 1929 שודר לראשונה ברשת הרדיו NBC פרק בן 15 דקות של התוכנית "עלייתם של משפחת גולדברג". ברג החלה את עבודתה עם שכר של 75 דולר לשבוע. פחות משנתיים לאחר מכן, במהלך השפל הגדול, ניתנה לספונסר האפשרות לקבוע את שכרה, ונאמר לה: "גברת ברג, אנחנו לא יכולים לשלם פרוטה מעל 2,000 דולר לשבוע".[4]
בעלה של ברג, לואיס – שהיה למהנדס יועץ מצליח, אף שאובדן עבודתו היה הזרז לכתיבת תסריט הרדיו הראשוני – סירב להצטלם עמה לצורכי פרסום, מתוך תחושה שהדבר פוגע בהצלחתה העצמאית.[2]
ברג זוהתה באופן מובהק עם הדמות מולי גולדברג, אם רחבת לב במשפחה יהודית בדיונית מהברונקס, שעוברת לקונטיקט כסמל לעלייה במעמד החברתי של מהגרים יהודים בארצות הברית. ברג בחרה לכלול בתוכנית אלמנטים מהמסורת היהודית, כמו תיאור פולחן סבה היהודי בפרק הראשון. היא כתבה כמעט את כל פרקי הרדיו – למעלה מ-5,000 – ואף עיבדה את הסדרה למחזה ברודוויי בשם "אני ומולי" (1948).
תיאורי ההתמודדות של משפחת גולדברג עם החיים באמריקה, והמסר של השתלבות תוך שמירה על זהות, הפכו את הסדרה למזוהה עם ערכים של פטריוטיות ומשפחתיות, וזיכו אותה בהצלחה רחבה. פרקים מהעונה הראשונה פורסמו מאוחר יותר כספר.[5]
בשנת 1949 שכנעה ברג את רשת CBS להעביר את "הגולדברגים" לטלוויזיה, והסדרה נחשבת לאחת מסדרות הסיטקום הראשונות בטלוויזיה האמריקאית.[6] הפרקים הראשונים תיארו את מאבקיה של משפחת גולדברג להסתגל לחיים החדשים באמריקה, תוך הצגת חיי היומיום של משפחת מהגרים יהודים – מולי, ג'ייק, סמי ורוזי.[5] בשנת 1951, לרגל השנה העשרים שלה בגילום מולי, זכתה ברג בפרס האמי הראשון לשחקנית ראשית בסדרת טלוויזיה. הסדרה המשיכה להיות משודרת חמש שנים נוספות.
בשנת 1950, בעיצומו של עידן מקארתי, נקלעה סדרת "הגולדברגים" למשבר פוליטי. השחקן פיליפ לוב, שגילם את ג'ייק גולדברג (בעלה של מולי) נכלל בפרסום "ערוצים אדומים: דו"ח ההשפעה הקומוניסטית ברדיו ובטלוויזיה", ונכנס לרשימה השחורה של הוליווד. חברת החסות המרכזית של הסדרה, ג'נרל פודס, דרשה את פיטוריו של לוב, אך ברג עמדה בלחצים מהספונסרים ומהרשת ועמדה לצדו במשך כשנה וחצי.[6] כאשר לוב המשיך להשתתף בתוכנית בשנת 1951, הסירה ג'נרל פודס את חסותה, ולאחריה גם סאנקה; רשת CBS ביטלה את שידור הסדרה ביוני 1951.[7] בהמשך נרכשה הסדרה על ידי NBC. בינואר 1952, התפטר לוב מיוזמתו כדי למנוע מברג עימותים נוספים עם הספונסרים והרשת.[8][9]
לאחר פרישתו של לוב, המשיכה הסדרה "הגולדברגים" את שידוריה בטלוויזיה עד לשנת 1954. בהמשך כתבה והפיקה ברג גרסת סרט לסדרה במסגרת סינדיקציה. התוכנית המשיכה להיות משודרת בשידורים חוזרים במשך מספר שנים, כאשר גרסת הסינדיקציה, שכללה עונה אחת ו-39 פרקים, שודרה במספר תחנות תחת השם "מולי". גרסה מחודשת של הסדרה משודרת כיום בערוץ הכבלים Jewish Life Television (JLTV).
ברג הופיעה כאורחת במספר תוכניות טלוויזיה במהלך שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. היא השתתפה בתוכנית "The Pat Boone Chevy Showroom", בפרק ששודר בפברואר 1958 בתוכנית "The Ford Show" בהנחיית טנסי ארני פורד, וכן שימשה כ"אורחת מסתורית" במספר פרקים של השעשועון "What's My Line?" בשנים 1954, 1960 ו-1961. בשנת 1961 ניסתה לחזור לטלוויזיה בקומדיית המצבים של רשת ארבעה כוכבים, "Mrs. G. Goes to College", ששמה שונה בהמשך ל-"The Gertrude Berg Show". בסדרה גילמה אלמנה בת 62 הנרשמת ללימודים בקולג'. הסדרה בוטלה לאחר עונה אחת.
ברג המשיכה לפעול גם בתחום התיאטרון במהלך שנות ה-50 וה-60. בשנת 1959 זכתה בפרס טוני לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה במחזה "A Majority of One". בשנת 1961 הוענק לה פרס שרה סידונס על תרומתה לתיאטרון בשיקגו. באותה שנה פרסמה גם ספר זיכרונות מצליח, "Molly and Me", שתיאר את חייה האישיים והמקצועיים.
פטירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברג נפטרה מאי-ספיקת לב ב-14 בספטמבר 1966, בגיל 66, בבית החולים דוקטורס שבמנהטן. היא נקברה בבית הקברות קלובסוויל בפליישמנס, ניו יורק.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2007 פורסמה ביוגרפיה של ברג מאת גלן ד. סמית' ג'וניור, בשם "Something on My Own: Gertrude Berg and American Broadcasting, 1929–1956" (הוצאת אוניברסיטת סירקיוז). בשנת 2009 הופק סרט תיעודי על חייה וקריירתה של ברג, "Yoo-Hoo, Mrs. Goldberg", בבימויה של אביבה קמפנר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרטרוד ברג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
גרטרוד ברג, באתר AllMovie (באנגלית)
גרטרוד ברג, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- גרטרוד ברג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Smith, Glenn D. (2007). "Something on My Own": Gertrude Berg and American Broadcasting, 1929-1956. Syracuse University Press. p. 12. ISBN 978-0-8156-0887-5.
- 1 2 3 Senseney, Dan (באוגוסט 1954). "The Heart of the Goldbergs" (PDF). TV-Radio Mirror: 40.
- ↑ Shandler, Jeffrey; Smith, Pete (23 ביוני 2021). "Gertrude Berg". Shalvi/Hyman Encyclopedia of Jewish Women.
- ↑ Current Biography: 1941. H.W. Wilson. p. 71. ISBN 978-0-8242-0478-5.
- 1 2 Hilmes, Michele (1997). Radio Voices: American Broadcasting, 1922-1952. Minneapolis: University of Minnesota Press. pp. 2–4. ISBN 978-0-8166-2621-2.
- 1 2 Nussbaum, Emily (9 ביוני 2025). "The Forgotten Inventor of the Sitcom". The New Yorker.
- ↑ Sponsor (July–Dec 1951). Sponsor Publications, Inc. 1951. p. 79 – via Internet Archive.
- ↑ Brooks, Tim; Marsh, Earle (24 ביוני 2009). The Complete Directory to Prime Time Network and Cable TV Shows (9th ed.). New York: Ballantine Books. p. 545. ISBN 978-0-3074-8320-1.
- ↑ Nussbaum 2025: Loeb reportedly received a generous severance package for leaving The Goldbergs, but it did not prevent him from sinking into a depression that ultimately drove him to suicide in September 1955.
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |
- אמריקאים ילידי מדינת ניו יורק
- ניו יורק: אישים
- מנהטן: אישים
- קומיקאיות יהודיות אמריקאיות
- תסריטאים יהודים אמריקאים
- שחקניות קולנוע וטלוויזיה יהודיות אמריקאיות
- סופרות יהודיות אמריקאיות
- קומיקאים יהודים אמריקאים
- זוכי פרס טוני
- זוכי אמי בפריים טיים: שחקנית ראשית בקומדיה
- מפיקות טלוויזיה יהודיות אמריקאיות
- תסריטאיות יהודיות אמריקאיות
- אמריקאים ממוצא רוסי-יהודי
- אמריקאיות שנולדו ב-1899
- אמריקאים שנולדו ב-1899
- אמריקאיות שנפטרו ב-1966
- אמריקאים שנפטרו ב-1966