גרגור פיאטיגורסקי
 | |
| לידה |
17 באפריל 1903 יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוגוסט 1976 (בגיל 73) לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות ווסטווד וילג' |
| מוקד פעילות |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1910 |
| מקום לימודים |
הקונסרבטוריון של מוסקבה |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
רוסית |
| כלי נגינה |
צ'לו |
| בן או בת זוג |
Jacqueline Piatigorsky (1937–?) |
| צאצאים |
Joram Piatigorsky, Jeptha Drachman |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
גרגור (גריגורי) פיאטיגורסקי (ברוסית: Григорий Пятигорский; 17 באפריל 1903 – 6 באוגוסט 1976), היה צ'לן יהודי-רוסי.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרגור פיאטיגורסקי נולד בייקטרינוסלב והחל ללמוד נגינה בכינור ובפסנתר אצל אביו. אחרי שראה צ'לו ושמע את צליליו, גמר אומר להיות לצ'לן ואף בנה לו צ'לו צעצוע בשני מקלות. את הצ'לו האמיתי הראשון שלו קיבל בגיל שבע.
הוא זכה במלגת לימודים לקונסרבטוריון של מוסקבה והשתכר למחייתו בנגינה בבתי קפה מקומיים. אחרי המהפכה הרוסית החל לנגן ברביעייה קאמרית ובגיל 15 הצטרף לתזמורת תיאטרון בולשוי במוסקבה.
השלטונות הסובייטיים לא איפשרו לו לצאת מגבולות המדינה להמשיך בלימודיו, ועל כן הצטרף לחבורת אמנים, שעברה את הגבול אל פולין בגנבה, בתוך קרונות בקר. שומרי הגבול גילו אותם ופתחו ביריות והצ'לו של פיאטגורסקי נפגע, אך הוא ויתר חברי הקבוצה נחלצו ללא פגע.
בגיל 18 למד לתקופה קצרה בברלין ובלייפציג וניגן בשלישייה בבית קפה רוסי לפרנסתו. בין באי הקפה היו הצ'לן עמנואל פויירמן והמנצח וילהלם פורטוונגלר. לאחר ששמעו את נגינתו, הזמינו פורטוונגלר להיות צ'לן ראשי בתזמורת הפילהרמונית של ברלין. בשנות ה-30 הוא ניגן בפריס[1].
בשנת 1929 ביקר לראשונה בארצות הברית, שם ניגן בתזמורת פילדלפיה בניצוח לאופולד סטוקובסקי ובתזמורת הפילהרמונית של ניו יורק בניצוח וילם מנגלברג. בינואר 1937 נשא לאישה באן ארבור, מישיגן את ז'קלין דה רוטשילד, בת למשפחת רוטשילד, הבנקאים העשירים מצרפת. בסתיו של אותה שנה, לאחר שובם לצרפת, נולד ביתם הבכורה, יפטה[2]. לאחר הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, נמלטה המשפחה מצרפת והשתקעה באליזבטאון בהרי אדירונדאקס בצפון מזרח מדינת ניו יורק. בנם יורם נולד שם בשנת 1940.
פיאטיגורסקי הרבה להקליט ברביעייה, שכללה את ארתור רובינשטיין, יאשה חפץ וויליאם פרימרוז ונהנה מנגינת מוזיקה קאמרית באופן פרטי, עם ולדימיר הורוביץ ונתן מילשטיין.
משנת 1941 עד 1949 היה ראש מחלקת הצ'לו במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה. בתחילת 1949, היה בין הנגנים שאיימו בחרם על התזמורת הסימפונית של שיקגו, אם תזמין את וילהלם פורטוונגלר, ששיתף פעולה עם הנאצים, לנצח על התזמורת[3]. בשנות ה-50 ניגן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית[4][5].
בשנים הבאות לימד גם בטנגלווד, באוניברסיטת בוסטון ובאוניברסיטת דרום קליפורניה, שם נשאר עד מותו מסרטן הריאות בלוס אנג'לס, קליפורניה.
בשנת 1970 ביקר בישראל ביחד עם ישה חפץ ושניהם נגנו עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית את הקונצ'רטו הכפול של ברהמס עם התזמורת, ללא מנצח.
פיאטיגורסקי היה בעליהם של שני צ'לי סטרדיוואריוס, צ'לו "באטה" וצ'לו "בודיו". השמועה אומרת, שהמורה הדגול לכינור, איוון גלאמיאן, תיאר פעם את פיאטיגורסקי כגדול הקשתנים בכל הזמנים.
פיאטיגורסקי נהנה גם ממשחק שחמט. אשתו, ז'קלין, הייתה שחקנית חזקה ששיחקה בכמה אליפויות נשים באמריקה וייצגה את ארצות הברית באולימפיאדת שחמט לנשים. בשנת 1963 ארגנו בני הזוג פיאטיגורסקי ומימנו תחרות שחמט בינלאומית בלוס אנג'לס, שבה ניצחו פאול קרס וטיגראן פטרוסיאן. גביע פיאטיגורסקי שני התקיים בסנטה מוניקה בשנת 1966 ובו ניצח בוריס ספסקי.
גרגור פיאטיגורסקי מת מסרטן ריאות בביתו שבקליפורניה בשנת 1976 ונקבר בבית הקברות ווסטווד וילג' ממוריאל פארק בלוס אנג'לס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרגור פיאטיגורסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
גרגור פיאטיגורסקי, באתר AllMusic (באנגלית)
גרגור פיאטיגורסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
גרגור פיאטיגורסקי, באתר Discogs (באנגלית)- "מופע נדיר בקנה מידה בינלאומי", מעריב, 19 במאי 1970
- גרגור פיאטיגורסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הנרי פרונייר, עונת המוסיקה בפאריס, דואר היום, 26 ביולי 1934
- ^ Jephta Drachman Obituary (2019) - Pikesville, MD - Baltimore Sun, Legacy.com
- ^ תשובה כהלכה למנצח נאצי, חרות, 10 בינואר 1949
- ^ מנגנים מפורסמים באה"ב רוצים להצטרף לתזמורת הישראלית, על המשמר, 10 באפריל 1951
- ^ המוסיקאי פיטיגורסקי במסבת עיתונאים בת"א, הצופה, 15 בנובמבר 1954