גריזלי מן

גריזלי מן
Grizzly Man

בימוי	ורנר הרצוג
הופק בידי	בילי קמפבל, טום אורטנברג
תסריט	ורנר הרצוג
עריכה	ג'ו ביני
מוזיקה	ריצ'רד תומפסון
צילום	פטר זייטלינגר
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	ליונס גייט אנטרטיינמנט, ערוץ דיסקברי
חברה מפיצה	ליונסגייט פילמס
הקרנת בכורה	24 בינואר 2005
משך הקרנה	103 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט תיעודי, סרט ביוגרפי
מקום התרחשות	אלסקה
הכנסות באתר מוג'ו	grizzlyman
פרסים	פרס גילדת הבאים לבמאי הטוב ביותר - סרט תיעודי (ורנר הרצוג) פרס אגודת המבקרים הלאומית לסרט לא בדיוני (ורנר הרצוג) פרס אלפרד סלואן
grizzlyman.com
דף הסרט ב־IMDb

גריזלי-מן (באנגלית: Grizzly Man) הוא סרט דוקומנטרי של הבמאי הגרמני ורנר הרצוג, שיצא ב-2005. הסרט סוקר את חייו ומותו של טימות'י טרדוול, אדם שבחר לחיות עם דובי גריזלי בפארק באלסקה בחודשי הקיץ, במשך 13 קיצים. טרדוול ובת זוגו, איימי הוגנרד, נהרגו ב-2003 בטריפה על ידי דוב גריזלי. הסרט כולל קטעי וידאו שצילם טרדוול בפארק וראיונות עם מקורביו. המוזיקה בסרט נכתבה על ידי המוזיקאי הבריטי ריצ'רד תומפסון.

רקע

טימות'י טרדוול בילה 13 קייצים בפארק הלאומי "קטמאי" שבאלסקה. הוא האמין שעם הזמן הדובים ילמדו לסמוך עליו ולאפשר לו להתקרב אליהם. פקחי הפארק הזהירו את טרדווול והסבירו לו שהשהות שלו במחיצת החיות מסוכנת לו ולהם. דֶבּ ליגט, פקחית בפארק "קטמאי", אמרה בראיון חדשותי שטרדוול מדגים התנהגות מסוכנת, שבמקרה הרע תעודד מבקרים בפארק להתנהגות דומה, ותסכן את הדובים והמבקרים. למרות האזהרות, טרדוול המשיך לחיות בפארק תוך שהוא מייצר תיעוד מצולם ומוסרט, והשתמש בתיעוד זה להגברת מודעות הציבור לבעיות הדובים בצפון אמריקה. הוא מצא את מותו בקיץ ה-13 שבילה בפארק - הוא שהה בפארק עם בת זוגו איימי הוגנרד ושניהם נטרפו על ידי דוב גריזלי.

טרדוול הקים ארגון שנועד לשפר את הטיפול בדובים יחד עם ידידתו (ובת זוגו לשעבר) ג'ול פאלובק. לאחר מותו היא ניהלה את הארגון וקיבלה את 100 שעות הצילום שצילם טרדוול בפארק "קטמאי". פאבלוק הכירה את טרדוול משנת 1985, הרגישה קרבה אליו וחשה רגשות אשם על מותו. היא סיפרה שטרדוול היה אדם דרמטי ובקשתו ממנה הייתה שאם ימות, היא תיצור סרט מהצילומים. לאחר מותו היא פנתה להרצוג בבקשה שיביים את הסרט.

תקציר העלילה

הרצוג השתמש בקטעים מתוך 85 שעות של צילומים שצילם טרדוול במהלך חמש שנותיו האחרונות, ושילב ראיונות עם משפחתו, חבריו ואנשי מקצוע שמתמחים בדובי גריזלי. בנוסף מספר הרצוג את הסיפור ומציע את הפרשנויות שלו על האירועים. הוא מתאר את טרדוול כאדם חולה שאולי הייתה לו משאלת מוות לקראת סוף חייו. במהלך הסרט מצולם הרצוג כשהוא מאזין באוזניות לקלטת אודיו מתוך צילומיו של טרדוול, המתעדת את הרגע בו מצא את מותו. הרצוג נראה מזועזע ממשמע אוזניו והוא מפציר בידידתו של טרדוול ג'ול פאלובק לא להאזין לקלטת ואף להרוס אותה מיד.

בהמשך הסרט פאלובק מקבלת את השעון של טרדוול מהמשטרה. הם מצאו אותו על היד של טרדוול, אחד מהשרידים היחידים שנותרו. כשהשעון נמסר לידיה הוא עדיין עבד והיא בחרה לענוד אותו. מוקדם יותר במהלך הסרט מוזכר אותו שעון על ידי וילי פולטון, הטייס שמצא את גופותיהם של טרדוול והווגנארד; הוא סיפר שהוא לא יכול להוציא מראשו את הזיכרון הנורא של היד הארוכה עם השעון.

ב-DVD שיצא בפברואר 2006, הסירו ריאיון של דייוויד לטרמן עם טרדוול. בריאיון לטרמן מתלוצץ על כך שטרדוול בסופו של דבר ייאכל על ידי דוב.

פרסים

• מועמד כסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר של ה-Gotham Awards
• זכה כסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר של ה-Los Angeles Film Critics Association
• זכה כסרט הלא הבדיוני הטוב ביותר של ה-New York Film Critics Circle Awards
• זכה כסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר של ה-San Francisco Film Critics Circle
• זכה בפרס אלפרד פ. סלואן בפסטיבל סאנדנס, 2005
• זכה כסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר של ה-Toronto Film Critics Association

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של גריזלי מן
• "גריזלי מן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "גריזלי מן", באתר AllMovie (באנגלית)
• "גריזלי מן", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "גריזלי מן", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "גריזלי מן", באתר Metacritic (באנגלית)
• "גריזלי מן", באתר אידיבי
• "גריזלי מן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• דף על טרדוול ועל הסרט, באתר ערוץ דיסקברי (באנגלית)
• רוג'ר אוורט, ביקורת על גריזלי מן (באנגלית)
• מאמר על טרדוול (באנגלית)