גרייסי אלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גרייסי אלן
Gracie Allen
Gracie Allen CBS.JPG
לידה 26 ביולי 1895
סן פרנסיסקו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באוגוסט 1964 (בגיל 69)
הוליווד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פורסט לאון ממוריאל פארק עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג ג'ורג' ברנס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גרייס את'ל ססיל רוזלי אלן (באנגלית: Grace Ethel Cecile Rosalie Allen;‏ 26 ביולי 1895[1]27 באוגוסט 1964) הייתה שחקנית וודוויל וקומיקאית אמריקאית שהפכה לכוכבת בינלאומית כחלק מצמד הקומדיה ברנס ואלן, יחד עם בעלה ג'ורג' ברנס. השניים הופיעו ברדיו, טלוויזיה וסרטים. עבור תרומותיה לעולם הבידור, אלן כובדה בכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.[2] היא וברנס הוכנסו להיכל התהילה לטלוויזיה ב-1988.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן נולדה בסן פרנסיסקו, קליפורניה, לג'ורג' אלן ומרגרט תרזה ("מולי") אלן, שהיו שניהם ממוצא אירי קתולי. היא הופיעה לראשונה על הבמה בגיל שלוש, ותפקיד הרדיו הראשון שלה ניתן לה על ידי אדי קנטור.[3]היא למדה בבית ספר קתולי, וכבר בגיל צעיר למדה לרקוד. 

בגיל חטיבת ביניים, היא החלה להופיע בריקודי עם אירים יחד עם שלוש אחיותיה, בשם "The Four Colleens" ("קולין" הוא מונח אירי לנערה או אישה צעירה). בשנת 1909, אלן הצטרפה לאחותה בסי כמופיעת וודוויל. במהלך הופעה בשנת 1922, אלן פגשה את ג'ורג' ברנס והשניים פיתחו יחדיו מופע קומדיה. הם התחתנו ב-7 בינואר 1926, בקליבלנד, אוהיו.[4]

אלן נולד עם הטרוכרומיה, והייתה לה עין אחת כחולה ועין אחת ירוקה.[5]

המופע כצמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המופע של ברנס ואלן התחיל כשאלן משחקת את ה"סטרייט מן" (מי שלכאורה לא מבין את הבדיחה ומאפשר לדמות הקומית לייצר את הצחוק). היא הייתה מניחה את הבסיס לבדיחה, וברנס היה מביא את הפאנץ', וזוכה לצחוק הקהל. בספרו Gracie: A Love Story, ברנס סיפר שבשלב מסוים, הוא התחיל לשים לב שהשורות ה"סטרייטיות" שלה מקבלות אפילו יותר תגובות של צחוק מאשר הפאנצ'ים שלו, והוא החליף איתה תפקידים - הוא שיחק את ה"סטרייט מן" ואילו אלן הביאה את הבדיחות. הקהל מיד התאהב בדמותה של אלן, אשר שילבה את תכונות הנאיביות, הטירלול, והתמימות המוחלטת. במתכונת זו, הצמד הופיע בכל רחבי ארצות הברית, וזכה להצלחה, והיו למופע המרכזי בתיאטראות וודוויל הגדולות והידועות. רבים מהקטעים המפורסם שלהם בתיאטרון שומרו כסרטים קצרים.

ברנס נטה לייחס את כל ההצלחה המוקדמת שלהם לאלן. הוא סיכם את אופן הפעולה שלהם במופע בציטוט הקלאסי: "כל מה שהייתי צריך לעשות זה לומר,'גרייסי, מה שלום אחיך?', והיא דיברה במשך 38 שנים. ולפעמים אפילו לא הייתי צריכה לזכור להגיד 'גרייסי, מה שלום אחיך?'"

רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-1930, כמו כוכבים רבים של התקופה, ברנס ואלן פנו להופעות ברדיו. המופע הראשון שלהם במדיה זו הייתה גרסה למופע הבמה המקורי שלהם, שהיה מבוסס על קומדיה "פלרטטנית". ברנס סבר ששניהם כבר בוגרים מדי לחומר מסוג זה, ושינה את הפורמט של המופע בסתיו של 1941 לקומדיית מצבים, שהיה לסמל ההיכר של הצמד: זוג נשוי ששניהם בעסקי הבידור, המתמודד עם בעיות רגילות שהופכות לקשות בשל "חוסר הלוגיקה" של גרייסי, לעיתים קרובות בעזרת שכניהם הארי ובלאנש מורטון,.

תרגילי פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנס ואלן ב-1952

ברנס ואלן היו מריצים קטעים ארוכי-טווח כתרגילי פרסום. במהלך 33–1932, הם הצליחו להעביר תרגיל מן המוצלחים ביותר בהיסטוריה של עסקי השעשועים: חיפוש עבור אחיה הנעדר-לכאורה של אלן אשר ארך שנה שלמה. הם היו מופיעים בהופעות קמע לא מתוכננות במגוון תוכניות אחרות, ושואלים אם מישהו שם ראה את אחיה של גרייסי. אחיה בחיים האמיתיים של אלן היה ככל הנראה האדם היחיד שלא חשב שהתרגיל מצחיק, ובסופו של דבר הוא ביקש מהם להפסיק.

ב-1940, הצמד השיק תרגיל נוסף, כשאלן הודיעה שהיא רצה לתפקיד נשיאת ארצות הברית כמועמדת מטעם מפלגת ההפתעה (באנגלית, Surprise Party - משחק מילים למסיבת הפתעה). השניים תיירו ברחבי הארץ כאילו הם בקמפיין, ואלן הגישה נאומי בחירות קומיים. הם אפילו הוציאו ספר בשם Gracie Allen for President, אשר כלל תמונות שלהם בפריסה ארצית ואת כנס הבחירות של מפלגת ההפתעה. אלן זכתה בתמיכת אוניברסיטת הרווארד לנשיאות.[6]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסתיו 1949, ברנס ואלן עברו מ-NBC ל-CBS, בעידודו של חבריהם, ג'ק בני. ויליאם ס. פיילי, נשיא CBS, הבטיח לטאלנטים שלו שהוא מאמין שהכישרון שלהם הוא מה שעושה את הרשת, וזה לא היה המקרה ב-NBC. שם, בנוסף לתוכנית הרדיו, המופע שלהם עובד לטלוויזיה, באותו הפורמט, עם אותם השכנים. הם סיימו כל פרק בדיאלוג קצר בסגנון הוודוויל הקלאסי שלהם.

אלן פרשה מעסקי הבידור בשנת 1958, וברנס ניסה למהשיך בלעדיה. שם המופע שונה ל-The George Burns Show, עם אותם השחקנים חוץ מאלן, אך התרחש בעיקר במשרדו של ברנס במקום בביתם. אך התוכנית לא שרדה את היעדרה של אלן, ובוטלה כעבור כשנה. 

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-1930, חלק ממופעי הוודוויל של ברנס ואלן צולמו בפילם כסרטים קצרים. הם גם עשו שני סרטים עם וו. סי. פילדסInternational House ‏(1933), Six of a Kind ‏(1934). בשנת 1937, ברנס ואלן כיכבו יחד עם פרד אסטר בסרט A Damsel in Distress, מחזמר עם פסקול מקורי מאת ג'ורג' גרשווין. היה זה סרטו הראשון של אסטר ב-RKO ללא שותפתו לריקוד, ג'ינג'ר רוג'רס.

ג'ואן פונטיין שכיכבה מולו לא היה רקדנית, והוא היסס לרקוד על המסך לבד. הוא גם הרגיש שהתסריט צריך יותר תוכן קומי. אז הוא הזמין את ברנס ואלן, שלהם רקע גם בריקוד, לאודישן.

ברנס זכר מופע שאהב, ויצר קשר עם המופיעים, וכך הוא ואלן למדו את "ריקוד המטאטא" המסובך במשך מספר שבועות. אסטר כה הוקסם, שהוא מיד ליהק אותם לסרט וביקש שילמדו אותו את הריקוד. בנוסף לנופף הקומי, הם גם רקדו איתו, ועל פי המבקרים "לא פיגרו אפילו בצעד", גם לא בריקוד "Funhouse Dance" המאתגר. גם הקהל נשבה, משום שרובם כלל לא ידעו שהצמד יודע גם לרקוד.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-1930 אימצו אלן וברנס שני ילדים לאחר שלא הצליחו להרות - סנדרה ג'ין ורונלד ג'ון. הם הסכימו לגדל את הילדים כקתולים, ולאפשר להם לעשות בחירות דתיות משלהם כשיגדלו. רוני במהלך הזמן הצטרף לצוות השחקנים של הוריו בטלוויזיה, ושיחק את בנם, סטודנט לדרמה רציני אשר בז לקומדיה. סנדי,, לעומת זאת, הופיעה עמם בתוכנית רק לעיתים רחוקות, בדרך כלל בתפקיד קטן (בדרך כלל בתור מרכזנית, מלצרית, מזכירה, או פקידה). היא לא רצתה להיות בעסקי השעשועים, והפכה למורה.

בתור ילדה, אלן נכוותה קשות באמת זרועה, והיא הייתה מאוד רגישה לגבי הצלקות. לאורך חייה, היא לבשה שרוולים ארוכים או שלושת-רבעי אורך כדי להסתירן. 

היו שמועות שאלן פרשה מתוכנית הטלוויזיה כי תוכנן לשדר את העונה השמינית של המופע בצבע, והיא הייתה רגישה לגבי ההטרוכרומיה שלה, שגרמה לשתי עיניה להיות בצבעים שונים (כחול וירוק). אך הסיבה הייתה בעצם בריאותה, וברנס ציין יותר מפעם אחת שהיא נשארה עם התוכנית כל עוד יכלה למרות בריאותה הלוקה, כדי לרצות אותו. בשנים מאוחרות יותר, ברנס הודה כי היה לו רומן קצר מאוד. כשהוא מוכה אשמה, הוא התקשר לג'ק בני וסיפר לו על כך. אלן שמעה את השיחה. ברנס, כהתנצלות, קנה לה קישוט שולחן יקר ערך. לא נאמר עוד דבר בעניין. שנים אחר כך, הוא גילה כי אלן לאחר מכן סיפרה לאחת מחברותיה על כך, וסיימה באמירה, "את יודעת, הלוואי שג'ורג' היה בוגד בי שוב. היה מתאים לי עוד קישוט כזה."

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאוזולאום של גרייסי אלן, בבית העלמין פורסט לון, בגלנדייל

אלן נלחמה שנים רבות במחלת הלב, ובסופו של דבר נפטרה בעקבות התקף לב, בהוליווד, ב-27 באוגוסט 1964, בגיל 69.[7] שרידיה נטמנו בבית הקברות Forest Lawn Memorial Park, בגלנדייל, קליפורניה.

כשג'ורג' ברנס נפטר כעבור 32 שנים ב-1996, בגיל 100, הוא נקבר לצדה, והכיתוב על המאוזולאום שונה שורף שרידי נקברו לצידה ב-1996 כאשר הוא מת 32 שנים מאוחר יותר בגיל 100; הסמן על התת-קרקעי היה שונה מ- "Grace Allen Burns—Beloved Wife And Mother (1902–1964)" (גרייסי אלן ברנס—רעייה ואם אהובה (1902-1964)) ל-"Gracie Allen (1902–1964) and George Burns (1896–1996)—Together Again" (גרייסי אלן (1902–1964) וג'ורג' ברנס (1896-1996)—שוב ביחד).[8]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lambchops ‏(1929; סרט קצר)
  • The Big Broadcast ‏(1932; סרט באורך מלא הראשון)
  • College Humor ‏(1933)
  • International House ‏(1933)
  • Many Happy Returns ‏(1934) (תפקיד ראשי ראשון)
  • Six of a Kind ‏(1934)
  • We're Not Dressing ‏(1934)
  • Love in Bloom ‏(1935)
  • Here Comes Cookie ‏(1935)
  • The Big Broadcast of 1936 ‏(1935)
  • College Holiday ‏(1936)
  • The Big Broadcast of 1937 ‏(1936)
  • A Damsel in Distress ‏(1937)
  • College Swing ‏(1938)
  • Honolulu ‏(1939)
  • The Gracie Allen Murder Case ‏(1939 — a "Philo Vance" mystery by S. S. Van Dine)
  • Mr. and Mrs. North ‏(1941)
  • Two Girls and a Sailor ‏(1944) (הופעת אורח, תפקיד קולנועי אחרון)

סדרות רדיו [עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Robert Burns Panatella Show: 1932–1933, CBS
  • The White Owl Program: 1933–1934, CBS
  • The Adventures of Gracie: 1934–1935, CBS
  • The Campbell's Tomato Juice Program: 1935–1937, CBS
  • The Grape Nuts Program: 1937–1938, NBC
  • The Chesterfield Program: 1938–1939, CBS
  • The Hinds Honey and Almond Cream Program: 1939–1940, CBS
  • The Hormel Program: 1940–1941, NBC
  • The Swan Soap Show: 1941–1945, NBC, CBS
  • Maxwell House Coffee Time: 1945–1949, NBC
  • The Amm-i-Dent Toothpaste Show: 1949–1950, CBS

פרס גרייסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרייסי פרס מוענק על ידי הברית למען נשים בתקשורת, בהכרה בתוכניות של נשים, על נשים ועבור נשים בטלוויזיה, ברדיו ובאינטרנט, כולל חדשות, דרמה, קומדיה, פרסומות, שירות ציבורי, תיעוד וספורט. תוכנית הפרסים מעודדת ייצוג מציאותי ורב-גוני של נשים בבידור, חדשות, ותוכניות אחרות. אלן הייתה מועמדת פעמיים להיכנס להלאומי של נשים היכל התהילה, אשר עד כה בחר לא להכניס אותה. היא זכתה להכרה מצדו של על ידי ג'יימס ל. ברוקס, אשר קרא לחברת ההפקו שלו "Gracie Films" על שמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרייסי אלן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Grace Allen, age 4 years, born July 1895. U.S. Census, June 1, 1908, State of California, County of San Francisco, enumeration district 38, p. 11A, family 217.
  2. ^ "Hollywood Walk of Fame database". HWOF.com. 
  3. ^ Burns, George (נובמבר 1988). Gracie: A Love Story. New York: G.P. Putnam's Sons. ISBN 0-399-13384-4. 
  4. ^ Cheryl., Blythe, (1989). Say good night, Gracie! : the story of George Burns & Gracie Allen. Sackett, Susan. Rocklin, CA: Prima Pub.. עמ' 10. ISBN 1559580194. OCLC 20264365. 
  5. ^ Kaufman, James C. (1 במאי 2017). "From the Sylvia Plath Effect to Social Justice: Moving Forward With Creativity". Europe's Journal of Psychology (באנגלית) 13 (2). ISSN 1841-0413. 
  6. ^ Mazel, Henry F. "The Gracie Allen Presidential Run". 
  7. ^ "Gracie Allen Dead". New York Times. 29 באוגוסט 1964. 
  8. ^ "Michael's Foreverland". The Daily Beast. 1 בספטמבר 2009.