לאחר חיתוך הפפטיד מתבצע עיבוד, הכולל למשל, חיבור של חומצת שומן לאחת מחומצות האמינו.
השפעות הגרלין, מלבד הפרשת הורמון הגדילה, קשורות לתיאבון, לספיגת מזון בעיכול, שינה ועוד השפעות שנחקרות.
מחקר ישראלי מצא כי חשיפה לשמש מעלה את ריכוז הגרלין ואת התיאבון אצל גברים, אך לא אצל נשים[1]. התיאבון היה גבוה ב-22% באוגוסט לעומת ינואר. לטענת החוקרים, החשיפה לשמש מפעילה חלבון בשם p53, שגורם להפרשה מוגברת של גרלין. משערים שאצל נשים, הורמון האסטרוגן מעכב את התהליך. בנוסף נטען, כי גרלין הוא בעל תכונות אנטי-דלקתיות ומאט שחיקה של שרירי הלב. כמו כן הוא מגביר את הרגישות לאינסולין בחולי מחלות מטבוליות[2].
נמצא כי ההורמון אובסטטין, אשר לו השפעות הפוכות על התיאבון, נוצר מאותו הגן של הגרלין, המייצר פפטיד ארוך, שנחתך לשני ההורמונים.
ההורמון לפטין נחשב כאנטגוניסט לגרלין, לפחות בנוגע לתיאבון.
הקולטן GHSR הוא החלבון המשמש כרצפטור לגרלין. הוא חוצה את ממברנת התא 7 פעמים, והוא מצומד לחלבון G. לגן יש גם צורת שחלוף אלטרנטיבי אשר פעילותו הביולוגית איננה ברורה.
הרצף הגנטי של הקולטן שמור יחסית באבולוציה, והשוני בין מינים שונים איננו גדול יחסית.