גרמאנוס הראשון

גרמאנוס הראשון
Πατριάρχης Γερμανός Α΄
לידה	634; קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
פטירה	733 (בגיל 99 בערך); קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
מקום קבורה	Chora Church
מדינה	האימפריה הביזנטית
חג	12 May
השקפה דתית	נצרות כלקדונית

גרמאנוס הראשון מקונסטנטינופול (בלטינית: Germanus, ביוונית:Πατριάρχης Γερμανός Α΄;‏ 634 – 733) היה הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול מ-715 עד 730. הוא נחשב כקדוש על ידי הכנסיות האורתודוקסית והקתולית, עם יום חג ב-12 במאי.^[1] קודמו היה הפטריארך יוחנן השישי מקונסטנטינופול, והוא הוחלף בטקס האורתודוקסי על ידי הפטריארך אנסטסיוס מקונסטנטינופול.^[2]

ביוגרפיה

לפי תאופנס המודה, גרמאנוס הראשון היה בנו של פטריקי בשם יוסטיניאנוס, שהוצא להורג ב-668.^[3] יוסטיניאנוס היה מעורב לכאורה ברצחו של קונסטנס השני, קיסר האימפריה הביזנטית ובהשתלטות על הכס על ידי מיזיזיוס. קונסטנטינוס הרביעי, קיסר האימפריה הביזנטית, בנו של קונסטנס השני, הביס את יריבו וענש את תומכי מיזיזיוס. גרמאנוס הראשון שרד את הרדיפות אך הפך לסריס על ידי המנצחים.^[4]

גרמאנוס הראשון נשלח למנזר אך חזר כבישוף של קיזיקוס.^[3] הוא השתתף במועצת קונסטנטינופול ב-712, אספה שהוציאה החלטות התומכות במונותלטיזם, ובכך ביטלה את התקנות של ועידת קונסטנטינופול השלישית (680–681). המועצה עקבה אחר העדפות הדתיות של פיליפיקוס ורדאניס, קיסר האימפריה הביזנטית.^[5]

ב-713, פיליפיקוס הודח על ידי אנסטסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית. אנסטסיוס השני הפך במהרה את כל ההחלטות הדתיות של קודמו. הפטריארך יוחנן השישי מקונסטנטינופול, שהיה קשור חזק עם המונותליטיות, פוטר בסופו של דבר. ב-11 באוגוסט 715, גרמאנוס הראשון נבחר לפטריארך קונסטנטינופול. גרמאנוס הראשון סייע מאוחר יותר במשא ומתן על תנאי הכניעה של אנסטסיוס השני לתאודוסיוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית.^[6]

ב-715, גרמאנוס הראשון ארגן מועצה חדשה שתמכה בדיוטליטיות וחרם על מנהיגים שונים מהפלג המתנגד. הוא ניסה לשפר את היחסים עם הכנסייה האפוסטולית הארמנית במטרה להתפייס. הנושא המרכזי בתקופתו היה, עם זאת, עליית האיקונוקלאזם באימפריה הביזנטית, שהופץ על ידי לאון השלישי האיסאורי, קיסר האימפריה הביזנטית. גרמאנוס הראשון היה איקונודול,^[5] ושיחק תפקיד חשוב בהגנה על השימוש בתמונות קדושות במהלך המשבר האייקונוקלסטי של ימיו. בשל התנגדותו לקיסר, שראה בהערצת תמונות אלה צורה של עבודה זרה, גרמאנוס הראשון הוגלה.^[7]

לאחר ניסיון לכאורה מוצלח לאכוף את טבילת כל היהודים ומונטניסטים באימפריה (722), לאו השלישי הוציא סדרת צווים נגד פולחן פסלים (726–729).^[8] מכתב של הפטריארך גרמאנוס הראשון שנכתב לפני 726 לשני בישופים אייקונוקלסטים אומר ש"עכשיו ערים שלמות והמונים רבים נמצאים במהומה ניכרת בנושא זה", אך מעט עדויות קיימות לגבי התפתחות הוויכוח.^[9]

גרמאנוס הראשון התפטר לאחר האיסור. מכתבים ששרדו שנכתבו על ידי גרמאנוס הראשון באותה תקופה אומרים מעט על תאולוגיה. לפי פטרישה קרלין-הייטר, מה שדאג לגרמאנוס הראשון היה שהאיסור על תמונות יוכיח שהכנסייה טעתה במשך זמן רב ולכן ישחק לידי היהודים ומוסלמים.^[10] המסורת מתארת את גרמאנוס הראשון כנחוש הרבה יותר בעמדתו, אף זכה בוויכוח בנושא עם קונסטנטין, בישוף נקוליה, אייקונוקלסט מוביל. האפיפיור גרגוריוס השני (715–731), תומך פולחן פסלים גם הוא, שיבח את "הקנאות והעקביות" של גרמאנוס הראשון.^[5]

גרמאנוס הראשון הוחלף על ידי הפטריארך אנסטסיוס מקונסטנטינופול, שהיה מוכן יותר לציית לקיסר. גרמאנוס הראשון פרש למגורי משפחתו ונפטר כמה שנים לאחר מכן בגיל מבוגר ב-742.^[11] הוא נקבר בכנסיית כנסיית חורה. ועידת ניקיאה השנייה (787) כללה את גרמאנוס הראשון בדיפטיכונים של הקדושים. מאז הוא נחשב לקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית המזרחית והכנסייה הקתולית.

חלק מכתביו נשמרו.^[5] ספרו "היסטוריה קהילתית" (בשפת מקור: Historia Ecclesiastica) שלו הייתה יצירה פופולרית בתרגומים יווניים ולטיניים במשך מאות שנים, ונשארת מצוטטת לעיתים קרובות על ידי חוקרים. חלקים ממנה פורסמו באנגלית ב-1985 כ-On the Divine Liturgy, שתואר על ידי המו"לים כ"במשך מאות שנים ההסבר הבלתי רשמי של הליטורגיה האלוהית לעולם הנוצרי הביזנטי".^[12] עם זאת, ההיסטוריון הכנסייתי יוהאן פטר קירש סבר בספקנות שהיצירה היא באמת של גרמאנוס הראשון.^[5]

השפעה

האפיפיור פיוס השנים עשר כלל אחד מטקסטים שלו בחוקה האפוסטולית שבה הכריז על עלייתה של מרים לשמיים כדוגמה של הכנסייה.^[7]

בין כתביו היה ההמנון "Μέγα καί παράδοξον θαῦμα" שתורגם על ידי ג'ון מייסון ניל כ"פלא גדול ואדיר",^[13]^[14] אם כי ג'ון מייסון ניל ייחס זאת בטעות לאנתוליוס מקונסטנטינופול.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרמאנוס הראשון בוויקישיתוף

על הליטורגיה האלוהית, טקסט מקוון (אנגלית ויוונית)
האפיפיור בנדיקטוס ה-16. "על גרמאנוס הקדוש מקונסטנטינופול", קהל כללי, 29 באפריל 2009. (אורכב 11.09.2019 בארכיון Wayback Machine)

הערות שוליים

^ www.synaxaristis - ΜΕΓΑΣ ΣΥΝΑΞΑΡΙΣΤΗΣ, www.synaxarion.gr
^ Οικουμενικό Πατριαρχείο (ביוונית)
^ ¹ ² Saint Germanus, Patriarch of Constantinople, www.oca.org
^ Mango, 1
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ CATHOLIC ENCYCLOPEDIA: St. Germanus I, www.newadvent.org
^ Bronwen Neil, "Anastasius II (713–715 AD)"
^ ¹ ² "St. Germanus of Constantinople". National Catholic Register. נבדק ב-2025-08-10.
^ Warren Treadgold, History of the Byzantine State, pp. 350, 352–353.
^ Cyril Mango, "Historical Introduction", in Bryer & Herrin, Iconoclasm, pp. 2–3, Centre for Byzantine Studies, University of Birmingham, 1977 ISBN 0-7044-0226-2
^ Karlin-Hayter, Patricia (2002), The Oxford History of Byzantium - Iconoclasm, Oxford University Press
^ Serbian Orthodox Church - St Germanus, Patriarch of Constantinople, www.serbianorthodoxchurch.net
^ The full Latin title is Historia mystica ecclesiae catholicae; manuscripts include cod. Vat. graec. 790 and cod. Neapolit. graec. 63. In English and Greek, Saint Vladimir's Orthodox Theological Seminary, 1985 ISBN 0-88141-038-1 ISBN 978-0-88141-038-9; see external links for a partly different online version
^ The English Hymnal, לונדון, Oxford University Press, 1907, מס' 19, עמ' 30
^ "A great and mighty wonder". Cyberhymnal. אורכב מ-המקור ב-11 בספטמבר 2012. נבדק ב-20 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)

ביבליוגרפיה

Cameron, Averil; Ward-Perkins, Bryan; Whitby, Michael (2000). The Cambridge ancient history 14, Late Antiquity - Empire and successors, 425–600 AD. Cambridge University Press. ISBN 0-521-32591-9.
Gross, Ernie; This Day in Religion, New York, Neal-Schuman Publishers, 1990, מסת"ב 1-55570-045-4.
Cyril Mango, "Historical Introduction", in Bryer & Herrin, Iconoclasm, pp. 2–3, 1977, Centre for Byzantine Studies, University of Birmingham, מסת"ב 0704402262.
Treadgold, Warren (1997). A History of the Byzantine State and Society. Stanford: Stanford University Press. ISBN 0-8047-2630-2.
GERMANO DI COSTANTINOPOLI, Storia ecclesiastica e contemplazione mistica, Traduzione, introduzione e note a cura di Antonio Calisi, Independently published, 2020, מסת"ב 979-8689839646.

[1] www.synaxaristis - ΜΕΓΑΣ ΣΥΝΑΞΑΡΙΣΤΗΣ, www.synaxarion.gr

[2] Οικουμενικό Πατριαρχείο (ביוונית)

[ocafs.oca.org2-3] ¹ ² Saint Germanus, Patriarch of Constantinople, www.oca.org

[4] Mango, 1

[newadvent.org2-5] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ CATHOLIC ENCYCLOPEDIA: St. Germanus I, www.newadvent.org

[6] Bronwen Neil, "Anastasius II (713–715 AD)"

[:0-7] ¹ ² "St. Germanus of Constantinople". National Catholic Register. נבדק ב-2025-08-10.

[8] Warren Treadgold, History of the Byzantine State, pp. 350, 352–353.

[9] Cyril Mango, "Historical Introduction", in Bryer & Herrin, Iconoclasm, pp. 2–3, Centre for Byzantine Studies, University of Birmingham, 1977 ISBN 0-7044-0226-2

[Oxford12-10] Karlin-Hayter, Patricia (2002), The Oxford History of Byzantium - Iconoclasm, Oxford University Press

[11] Serbian Orthodox Church - St Germanus, Patriarch of Constantinople, www.serbianorthodoxchurch.net

[12] The full Latin title is Historia mystica ecclesiae catholicae; manuscripts include cod. Vat. graec. 790 and cod. Neapolit. graec. 63. In English and Greek, Saint Vladimir's Orthodox Theological Seminary, 1985 ISBN 0-88141-038-1 ISBN 978-0-88141-038-9; see external links for a partly different online version

[13] The English Hymnal, לונדון, Oxford University Press, 1907, מס' 19, עמ' 30

[14] "A great and mighty wonder". Cyberhymnal. אורכב מ-המקור ב-11 בספטמבר 2012. נבדק ב-20 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]