לדלג לתוכן

גרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
Bundesrepublik Deutschland
דגלסמל
שער ברנדנבורג, ברלין. מן המפורסמים שבבנייני גרמניה
שער ברנדנבורג, ברלין. מן המפורסמים שבבנייני גרמניה

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטראוסטריהבלגיהבולגריהקפריסיןצ'כיהגרמניהדנמרקדנמרקאסטוניהספרדפינלנדצרפתצרפתהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתיווןיווןהונגריהאירלנדאיטליהאיטליהאיטליהליטאלוקסמבורגלטביההולנדפוליןפורטוגלרומניהשוודיהסלובניהסלובקיהאיסלנדמונטנגרומקדוניה הצפוניתקרואטיהטורקיהטורקיהמלטהסרביהגרינלנדאיי פארונורווגיהנורווגיההאי מאןגרנזיג'רזיאנדורהמונקושווייץליכטנשטייןקריית הוותיקןסן מרינואלבניהקוסובובוסניה והרצגובינהמולדובהבלארוסרוסיהאוקראינהחצי האי קריםקזחסטןאבחזיהדרום אוסטיהגאורגיהאזרבייג'ןנחצ'יבאןארמניהאיראןלבנוןסוריהישראלירדןערב הסעודיתעיראקרוסיהתוניסיהאלג'יריהמרוקו
מוטו לאומי "Einigkeit und Recht und Freiheit"
("אחדות וצדק וחירות")
המנון לאומי שיר הגרמנים
המנון
ממשל
משטר רפובליקה פדרלית חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית
ראש מדינה נשיא גרמניה
נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר
ראש הרשות המבצעת קנצלר גרמניה
קנצלר גרמניה אולף שולץ
שפה רשמית גרמנית[1]
עיר בירה ברלין 52°31′N 13°24′E / 52.517°N 13.400°E / 52.517; 13.400
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת הפרלמנט הגרמני
רשות שופטת בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה
גאוגרפיה
יבשת אירופה
שטח יבשתי[5] 357,022 קמ"ר (64 בעולם)
אחוז שטח המים 2.416%
אזור זמן UTC +1
היסטוריה
הקמה   
- איחוד גרמניה[2]
- איחוד מחדש[3]
18 בינואר 1871
3 באוקטובר 1990
ישות קודמת גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית גרמניה המזרחית
גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[6]
(הערכה 1 ביולי 2024)
83,252,474 נפש (19 בעולם)
צפיפות 233.19 נפש לקמ"ר (64 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0–14 12.89%
גילאי 15–24 9.81%
גילאי 25–54 38.58%
גילאי 55–64 15.74%
גילאי 65 ומעלה 22.99%
כלכלה
תמ"ג[7] (2022) 4,072,192 מיליון $ (4 בעולם)
תמ"ג לנפש 48,914$ (28 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[8]
(2022)
0.950 (7 בעולם)
מדד ג'יני 30.5
מטבע אירו[4]‏ (EUR)
בנק מרכזי דויטשה בונדסבנק עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
חגים לאומיים
סיומת אינטרנט de
קידומת בין־לאומית 49
www.deutschland.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גרמניהגרמנית: Deutschland – דויטשלנד) היא ארץ במרכז אירופה, כיום מדינה בשם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (בגרמנית: Bundesrepublik Deutschland – בּוּנדֶס־רֶפּוּבְּלִיק, דוֹיִטְשׁלַנד), הנמנית עם המדינות המתועשות החזקות בתבל וחברה באיחוד האירופי. בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשווייץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד. נהרות הריין, האלבה והדנובה חוצים את שטחה, דבר שהקנה לה לאורך ההיסטוריה מעמד של מרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי ביבשת כולה.

גרמניה היא כיום איחוד פדרלי הכולל שש-עשרה מדינות (Bundesländer, הגייה [ˈbʊndəsˌlɛndɐ]). היא לא התקיימה כמדינת לאום מאוחדת עד 1871, אף שהתרבות והשפה הגרמנית עתיקות הרבה יותר. במשך כמעט אלף שנה, עד 1806, הייתה גרמניה בבחינת מקבץ מדינות אוטונומיות למדי, במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. בין 1815 ל-1867 התאגדו המדינות הגרמניות בקונפדרציה רופפת. תחת אוטו פון ביסמרק אוחדו אותן מדינות ב-1871 לקיסרות גרמנית מאוחדת, שהפכה באחת לכוח החזק ביותר באירופה. המדינה תועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי עצום אולם ניסיונותיה להשיג מעמד של מעצמה אירופית מן הדרג הראשון הגיעו לקיצם עם תבוסתה במלחמת העולם הראשונה.

הסנקציות והקנסות שספגה גרמניה ממדינות ההסכמה לאחר המלחמה וכן קשייה הכלכליים החמורים של רפובליקת ויימאר, יחד עם ייאוש מתבוסת המלחמה, הובילו במידה רבה לעלייתם לשלטון של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית, אשר סחפו בסופו של דבר את מדינתם ואת שאר העולם למלחמת העולם השנייה. במהלך מלחמה זו, חוללה גרמניה תחת השלטון הנאצי את השואהרצח עם ייחודי בתולדות העמים – במהלכה נרצחו באופן שיטתי כשישה מיליון יהודים בשל יהדותם, ממניעים אידאולוגיים-אנטישמיים. כמו כן, במהלך המלחמה, נרצחו בידי הנאצים כחמישה מיליון בני עמים נוספים.

גרמניה הובסה בשנית ונכבשה על ידי בעלות הברית, ואולם לנוכח המלחמה הקרה פוצלה המדינה למערב גרמניה (הרפובליקה הפדרלית של גרמניה), בעלת משטר דמוקרטי מערבי וכלכלת שוק קפיטליסטית, ולמזרח גרמניה (הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית), מדינת לוויין בעלת משטר קומוניסטי, בפועל בחסות ברית המועצות. בנפול הקומוניזם והגוש המזרחי, התאחדו שתי הגרמניות תחת הרפובליקה הפדרלית בשנת 1990. השוני בין מזרח ומערב וצמיחה כלכלית איטית, מוסיפים להקשות על המדינה.

כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), כלכלתה של גרמניה היא הרביעית בגודלה בעולם, והיא ידועה בתעשיות הברזל, הפלדה, המיכון והרכב שלה. גרמניה היא עמוד תווך מרכזי של האיחוד האירופי, לצד צרפת, בהיותה אחת ממייסדות הארגון ובפרט כחברה בעלת האוכלוסייה והכלכלה הגדולה ביותר באיחוד. המדינה חברה גם באומות המאוחדות ובברית נאט"ו.

שמותיה של גרמניה ואטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר מכל מדינה אירופאית אחרת, גרמניה נקראת בשמות שונים בשפות שונות. הדבר נובע בין היתר מריבוי השבטים שחיו בחבל הארץ הנחשב גרמניה היום, ומהעובדה שגרמניה התאחדה למדינה אחת בשלב מאוחר מאוד ביחס למדינות אירופאיות אחרות.

ניתן לתלות את שמה של גרמניה בשפות השונות בשישה מקורות שונים:

  • השם גרמאניה בלטינית (ביוונית: Γερμανία), אשר שימש את היוונים והרומים בעת העתיקה לתאר את השבטים ממזרח לריין. פירוש השם "גרמאניה" בלטינית הוא: "קרוב"; כיוון שהשבטים הגרמאניים גבלו עם האימפריה הרומית, הם כונו גרמאנים. מקור זה השפיע על העברית, האנגלית, הרוסית והאיטלקית.
  • המונח דויטש (בגרמנית עילית עתיקה: diutisc) שמשמעותו "שייך לעם", והוא המקור לשם המדינה בגרמנית כ-Deutschland, בהולנדית כ-Duitsland, ביידיש כ-דײַטשלאַנד, ובשפות הסקנדינביות כ-Tyskland.
  • השבטים האלמאניםלטינית: Alemanni או Alamanni) שגרו באזור נהר הריין העליון באירופה. הם שהשפיעו על שם המדינה בספרדית כ-Alemania, בצרפתית כ-Allemagne, בפרסית כ-Alemania, בערבית ובלטינית.
  • השבטים הסקסונים (Saxons) הם השבטים הגרמאניים אשר יישבו במאות הראשונות לספירה את חופי הים הצפוני. הם שהשפיעו על שם המדינה בפינית כ-Saksa ובאסטונית.
  • המילה אילם, או זר בסלבית קדומה (němьcь), הוא המקור לשם בפולנית כ-Niemcy, אוקראינית, צ'כית, וגם המקור לשמה של אוסטריה בערבית.
ערכים מורחבים – היסטוריה של גרמניה, כרונולוגיה של גרמניה

גרמניה אוחדה לראשונה כמדינת לאום מודרנית בשנת 1871, עם כינון האימפריה הגרמנית ושוב בשנת 1990 במהלך שנודע כאיחוד מחדש. זאת אף שהשפה הגרמנית ותחושת ה"גרמניות" קיימות כבר יותר מאלף שנים.

מקרל הגדול ועד לאימפריה הגרמנית: 800–1871

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיכים-בוחרים של האימפריה הרומית הקדושה
ערך מורחב – האימפריה הרומית הקדושה

"האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית", או בשמה המאוחר – הרייך הראשון, הוקמה עם חלוקת האימפריה הקרולינגית בשנת 843. השם קיסרות ("רייך") ניתן לממלכה כדי להדגיש את ייחודה לעומת הממלכות הקודמות לה, שהיו דוכסויות ונסיכויות קטנות.

לאורך התקופה עמד הרייך בסימן פיצול מתמשך של המדינות המרכיבות אותו, עד לקריסתו המוחלטת. בימי הביניים, ברית הנזה הייתה מכשיר מרכזי שבאמצעותו נפוצה ההשפעה הגרמנית בצפון אירופה. ב-1530 יצרה הרפורמציה הפרוטסטנטית זרם דתי נפרד שהיה לדת המדינה במדינות גרמניות רבות. הדבר הביא לקרע ולמאבקים דתיים בתוך גרמניה, שעמדו ביסוד מלחמת שלושים השנים (1618). לאחר המלחמה הייתה גרמניה חלשה ומפולגת מתמיד; המדינה לא יכלה להתנגד למלחמות הנפוליאוניות, שבמהלכן נכבש הרייך וקרס (1806). גם התמוטטותה של האימפריה הנפוליאונית לא השיבה את הרייך לחיים, ותחתיו הוקמה קונפדרציה גרמנית רופפת.

האימפריה הגרמנית: 1871–1918

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יסוד גרמניה המודרנית, ורסאי, 1871
ערך מורחב – הקיסרות הגרמנית

האימפריה הגרמנית הוקמה בוורסאי ב-18 בינואר 1871 על ידי אוטו פון ביסמרק, קנצלר "הברזל" הפרוסי, כתוצאה מאיחוד מדינות גרמניה השונות, לאחר התבוסה הצרפתית במלחמה הפרנקו-פרוסית. אוסטריה, בתורה, לא נכללה באיחוד זה ומעורבותה בעניינים הגרמניים פסקה לאחר תבוסתה במלחמה האוסטרו-פרוסית. באחדה את מגוון המדינות הגרמניות, הייתה האימפריה למדינת-הלאום הגרמנית הראשונה בהיסטוריה. כמעצמה, האימפריה הגרמנית החלה להקים קולוניות באפריקה. שנות התשעים של המאה ה-19 עמדו בסימן ראשיתו של מרוץ חימוש מול הממלכה המאוחדת.

במלחמת העולם הראשונה, לחמה האימפריה הגרמנית לצד האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העות'מאנית בעיקר נגד צרפת, הממלכה המאוחדת והאימפריה הרוסית. בחזית המערבית קיבלה המלחמה אופי נייח עם קרבות עקובים מדם, ואילו במזרח לא התרחשו ניצחונות מכריעים. רוסיה נכנעה לגרמנים לאחר המהפכה הרוסית (1917); ואולם לאחר שנכנסה ארצות הברית למעגל הלחימה עוד באותה שנה, השתנו יחסי הכוחות לרעתה של גרמניה, עד כי בנובמבר 1918 נכנעה האחרונה לבעלות הברית המערביות, במה שסיים את מלחמת העולם. תנאי השלום הנוקשים שהופיעו בחוזה ורסאי גרמו לזעם ולתסכול בקרב הציבור הגרמני, שלא היה מוכן לתוצאה שלילית.

הכרזת הרפובליקה ב-9 בנובמבר 1918
ערך מורחב – רפובליקת ויימאר

לאחר התפטרותו של הקייזר וילהלם השני, הכריזו הסוציאליסטים הגרמנים על הקמתה של רפובליקה סוציאליסטית תחת האימפריה. באותו הערב הכריזו הסוציאל-דמוקרטים על הקמתה של רפובליקת ויימאר. בחודשים שלאחר מכן לחמה המפלגה הקומוניסטית של גרמניה נגד תומכי הרפובליקה. ואולם ב-11 באוגוסט 1919, חוקת ויימאר נכנסה לתוקף. בתקופה זו נוסדה גם המפלגה הנאצית.

קשיים כלכליים חמורים לאחר המלחמה, כמו גם חוסר מוכנות כללי לקבל את הדמוקרטיה, הביאו לחוסר שקט ציבורי במהלך שנות העשרים, אם כי הרפובליקה נהנתה באותה תקופה מפריחה תרבותית ומדעית. הבוחרים הגרמנים החלו תומכים באופן הולך וגובר במפלגות בלתי דמוקרטיות, שמאליות וימניות. התנגדות למודרניזציה וריאקציה פוליטית קנו את לבבות הבוחרים. המצב הידרדר עוד יותר לאחר השפל הגדול אשר פקד את העולם בראשית שנות השלושים, ובשתי מערכות הבחירות של 1932 זכו המפלגות האגרסיביות והאנטי-דמוקרטיות ביותר ממחצית מהמושבים: 37% (ואחר כך 33%) מהקולות הוענקו למפלגה הנאצית, וכ-16% לקומוניסטים.

סופה של רפובליקת ויימאר הגיע ב-30 בינואר 1933, כאשר נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג מינה את אדולף היטלר לקנצלר גרמניה בתמיכת מפלגות ימין נוספות. לאחר שבניין הרייכסטאג הוצת, פורסם צו שרפת הרייכסטאג שביטל זכויות אזרחיות ופוליטיות, ועם חקיקת חוק ההסמכה ב-23 במרץ קיבלה ממשלת היטלר סמכות חקיקה מלאה. הוקמה מדינה ריכוזית וטוטליטרית אשר לא התבססה עוד על שלטון החוק.

גרמניה הנאצית: 1933–1945

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – גרמניה הנאצית

המשטר החדש של היטלר פירק את כל איגודי העובדים, הפך את גרמניה למדינה חד-מפלגתית ודיכא כל התנגדות. מ-1933 ואילך, הוקמו 412 מחנות ריכוז עבור קבוצות ופרטים שנתפסו כאיומים. במקביל, החלה רדיפה פומבית של יהודים. בשנת 1934 נפטרה המפלגה הנאצית מהתנגדות שמאלית פנימית שגילם האס אס בליל הסכינים הארוכות. ב-1935, חוקי נירנברג הגזעניים נכנסו לתוקף: אזרחותם הגרמנית של יהודים נשללה, נאסר עליהם להינשא לגרמנים, והם סולקו ככלל מהחברה הגרמנית. המדע והתרבות הגרמנית נפגעו קשות מכך. רבים ניצלו את ההזדמנות לברוח; אחרים נשארו ונרצחו בשנים שלאחר מכן, בטרם קרס המשטר הנאצי.

היטלר נושא נאום

בשנת 1936 פלשו כוחות גרמנים לריינלנד המפורז, תוך הפרה בוטה של חוזה ורסאי – צעד שהעלה את המורל הלאומי. מ-1938 ואילך, גרמניה הנאצית החלה נוקטת במדיניות של התפשטות טריטוריאלית, שראשיתה בסיפוח אוסטריה, והמשכה בחבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. ב-1939 סופחה רוב צ'כוסלובקיה, וממשלת בובות פאשיסטית הוקמה בשטח הסלובקי הנותר. כדי להימנע ממלחמה בשתי חזיתות, נחתם הסכם ריבנטרופ–מולוטוב עם ברית המועצות. בספטמבר 1939 נפתח הבליצקריג הגרמני נגד פולין, שהיה אות הפתיחה למלחמת העולם השנייה.

עד 1940 כבשה גרמניה את רוב אירופה, אם כי הלופטוואפה כשל במשימתו להביס את הממלכה המאוחדת, עקב טעויות אסטרטגיות במערכה האווירית. כמנהיגת מדינות הציר כבשה גרמניה במשך שנות המלחמה כמעט את כל יבשת אירופה וכמעט את כל צפון אפריקה. בשנת 1941, יוגוסלביה ויוון נכבשו אף הן. באותה שנה הכריז היטלר מלחמה על ברית המועצות ועל ארצות הברית. כך, היטלר נכנס למלחמה בחזיתות מרובות שהקשו עליו להשיג את הניצחון, עובדה שהלכה והתבהרה עם התבוסה הגרמנית בקרב סטלינגרד (1943) שסימלה את כישלון הפלישה הגרמנית לברית המועצות. הערים הגרמניות הופצצו דרך קבע על ידי מטוסי בעלות הברית, וב-1945 נכבשה גרמניה כולה על ידן. היטלר שם קץ לחייו, המלחמה הסתיימה, וערי אירופה נחרבו ברובן.

גרמניה הנאצית אחראית למותם של כ-64.5 מיליון בני אדם בזמן מלחמת העולם השנייה, בהם עשרות מיליוני אזרחים. לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמה וכיבושה על ידי בעלות הברית נחשפו ממדי הרג האזרחיםסלאבים, צוענים ועוד. גרמניה הנאצית אחראית לפשעי המלחמה, לפשעים נגד האנושות, ולרצח העם מהחמורים שתועדו בהיסטוריה האנושית, קל וחומר שבהיסטוריה המודרנית: כשישה מיליון יהודים נרצחו ברצח עם שיטתי, אכזרי ומתוכנן היטב שביצעו הנאצים ועוזריהם, שלא נודע כמותו בתולדות האנושות. רצח עם ייחודי זה ידוע בתור שואת העם היהודי.

חלוקת גרמניה: 1945–1990

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חומת ברלין, או, בפי הרשויות המזרח-גרמניות, "החומה האנטי-פאשיסטית", חצתה את העיר בין השנים 19611989. מערב-ברלין בצד הימני של התמונה
ערך מורחב – גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה, איחוד גרמניה מחדש

המלחמה הסתיימה באובדן שטחים רבים ובגירוש מיליוני גרמנים מאזורי שלזיה ומזרח פרוסיה. הטריטוריה הגרמנית הנותרת נכבשה על ידי המנצחים וחולקה לארבעה אזורי כיבוש, ולאחר המלחמה התכנסו נציגי המדינות המנצחות בעיר פוטסדאם לוועידת פוטסדאם בה נדון עתידה של גרמניה ואירופה לאחר המלחמה. העיר ברלין, אף ששכנה בלב האזור הסובייטי, חולקה אף היא בין ארבע בעלות הברית, כשהמערביות שולטות במערב העיר.

ב-1949, במהלך המצור על ברלין, העבירו כוחות מערביים מזון ותרופות למערב ברלין באמצעות רכבת אווירית. מערב גרמניה השתקמה במהירות הודות לתוכנית מרשל האמריקנית, שנועדה לשקם את אירופה לאחר המלחמה. כלכלתה שבה והייתה לאחת הגדולות בעולם, בנס כלכלי, מעמדה המדיני התחזק, שלטון החוק ודמוקרטיה הושבו במתכונת יציבה על מנת למנוע רפובליקת ויימאר נוספת. צעדים אלו התעצבו בעיקר על ידי הקנצלר הראשון של גרמניה המערבית קונראד אדנאואר שאף פיתח עקרונות עמידה נוקשים מול גרמניה המזרחית והגוש הקומוניסטי ובראשם דוקטרינת הלשטיין. בשנות השישים, תחת הנהגתו של וילי בראנדט, התגברה מערב גרמניה על האנטיקומוניזם שבתחומה וכוננה מגעים עם ברית המועצות פולין ולבסוף גם עם גרמניה המזרחית, תוך הכרזה והכרה בגבולות האירופיים של אחרי 1945, במסגרת מדיניות הפשרה עם מזרח אירופה – האוסטפוליטיק.

הפגנות ההמונים עם נפילת חומת ברלין, 1989

מזרח גרמניה, לעומת זאת, הייתה לאחת מגרורותיה הסוציאליסטיות של ברית ורשה, ובדומה ליתר מדינות הגוש המזרחי סבלה מקשיים כלכליים. מנוסתם של מספר גובר והולך של מזרח-גרמנים למערב ברלין הביאה להקמתה של חומת ברלין ב-13 באוגוסט 1961, וליצירת גבול מבוצר בין מערב למזרח גרמניה.

בקיץ 1989, כביטוי לאי-שקט הולך וגובר, החלו רבים מאזרחי מזרח גרמניה לבקש מקלט בשגרירויות מערב גרמניות במרכז ובמזרח אירופה, בתקווה שיתאפשר להם להגר למערב. הבלבול שחשו מנהיגי מזרח גרמניה גבר בסתיו 1989 לנוכח הדיווחים על הצלחותיהם של גורמים פרו-דמוקרטיים במדינות ברית ורשה. ב-9 בנובמבר אפשרו הרשויות המזרח-גרמניות כניסת אזרחים למערב ברלין ולמערב גרמניה. מאות אלפי בני אדם ניצלו את ההזדמנות; נקודות מעבר חדשות נפתחו לאורך חומת ברלין ולאורך הגבול עם מערב גרמניה. היה זה קיצה של מזרח גרמניה.

ב-1 ביולי 1990, סלל איחוד כלכלי וחברתי את הדרך לקראת איחוד פוליטי מלא. האיחוד של שתי הגרמניות קיבל את תוקפו ב-3 באוקטובר,[3] אשר הוכרז כיום חג לאומי (יום האחדות הגרמנית).

לאחר איחוד גרמניה ועד היום: 1990 ואילך

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – גרמניה אחרי האיחוד

משאבים רבים הופנו למטרת שיקום מדינות המזרח הנחשלות והשוואת התנאים בין מדינות המזרח והמערב. למרות ההתקדמות הרבה הפערים נותרו גדולים, והמרמור בקרב העם גבר. רבים טענו שהקנצלר הלמוט קוהל נבחר פעמיים נוספות רק הודות לאיחוד, שהוא היה מאדריכליו. לקראת סוף המילניום השני שקעה גרמניה במשבר הכלכלי החמור בתולדותיה מאז 1945, והאבטלה נסקה לשיאים חדשים. שמונה שנים לאחר איחוד גרמניה הביאו הבוחרים את סופה של תקופת הכהונה הארוכה ביותר של קנצלר גרמני כלשהו, ובחרו בגרהרד שרדר ממפלגת ה-SPD. למרות ניסיון לרפורמות מקיפות לא הצליח שרדר לשפר את המצב הכלכלי, ובשנת 2005 שיעור האבטלה הגיע לשיא של 11.7%, אך ירד בהדרגה לרמה של 5% בשנת 2019.[9] במהלך משבר ההגירה באירופה, הגיעו לגרמניה מיליון מהגרים ופליטים.[10]

בניין הרייכסטאג, מקום מושבו של הבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני
ערך מורחב – פוליטיקה של גרמניה

גרמניה היא רפובליקה פדרלית חוקתית, המבססת את המערכת הפוליטית שלה על חוקה, ה-Grundgesetz ("חוק היסוד"). בגרמניה קיימת מערכת פרלמנטרית, כאשר ראש הממשלה, הבונדסקנצלר, נבחר על ידי הפרלמנט.

בית הנבחרים הגרמני כולל את הבונדסטאג, בית הנבחרים הפדרלי, ואת הבונדסראט, המועצה הפדרלית, שבה מיוצגות, על פי גודלן, 16 המדינות המרכיבות את גרמניה. סמכות החקיקה העליונה היא בידי הבונדסטאג, ואילו הבונדסראט משתתף בתהליך החקיקה וניהול הפדרציה.

בתפקיד ראש המדינה בגרמניה עומד נשיא גרמניה. הוא נבחר אחת לחמש שנים על ידי האספה הפדרלית (Bundesversammlung), וסמכויותיו מוגבלות בעיקר למטרות טקסיות וייצוגיות.

תפקידו של בית המשפט הפדרלי לחוקה (Bundesverfassungsgericht) הוא להבטיח כי נוהלי החקיקה והמשפט עולים בקנה אחד עם החוקה הגרמנית.

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ובעלה יואכים סאוטר מארחים את נשיא ארצות הברית ברק אובמה ורעייתו מישל בעיירה באדן-באדן, 2009

גרמניה מחזיקה ב-227 נציגויות דיפלומטיות בעולם[11] והיא מקיימת יחסים דיפלומטיים עם יותר מ-190 מדינות.[12] גרמניה חברה בנאט"ו, OECD, G7, G20, הבנק העולמי ו-IMF. היא מילאה תפקיד משפיע באיחוד האירופי מאז הקמתו ושמרה על ברית חזקה עם צרפת וכל המדינות השכנות מאז 1990. גרמניה מקדמת יצירת מנגנון פוליטי, כלכלי וביטחוני אירופי מאוחד יותר. ממשלות גרמניה וארצות הברית הן בעלות ברית פוליטיות קרובות.[13] לאחר 1990, פעלו גרמניה ורוסיה יחד להקמת "שותפות אסטרטגית" שבה פיתוח האנרגיה הפך לאחד הגורמים החשובים ביותר. כתוצאה משיתוף הפעולה, ייבאה גרמניה את רוב הגז הטבעי והנפט הגולמי שלה מרוסיה.

כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, גרמניה מובילה קו תקיף כנגד משבר האקלים והביאה להעלאת יעדי קיצוץ פליטת גזי חממה מ־40% ל־55% עד שנת 2030. כמו כן גרמניה מסייעת לערב הסעודית לעבור לשימוש באנרגיות מתחדשות ולזנוח את תלותה בנפט, על ידי מימון הקמת מפעל אלקטרוליזה בשטחה, שישמש להפקת חשמל נקי מדלקים מזהמים.[14]

ערך מורחב – מפלגות בגרמניה

בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה קיימות באופן מסורתי שתי מפלגות גדולות, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU) והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD). השלטון מתחלף בין שתי מפלגות אלה לסירוגין כאשר לעיתים משתתפות כמה מפלגות קטנות בקואליציה עם אחת המפלגות הגדולות.

מפלגות קטנות בגרמניה מתמקדות בדרך כלל בנושא אחד עיקרי ולכן יכולות לשתף פעולה הן בקואליציות של הימין והן באלו של השמאל.

מערכות בחירות בגרמניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בחירות בגרמניה

ב-27 בספטמבר 2009 התקיימו הבחירות לבונדסטאג. מערכת הבחירות זו היא השישית מאז איחוד גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית, ואנגלה מרקל, מנהיגת המפלגה הנוצרית דמוקרטית, זכתה בקדנציה נוספת. בבחירות ב-2009 הנוצרים-דמוקרטים (CDU) הצליחו – יחד עם מפלגת האחות הבווארית שלהם (CSU) – לנצח בבחירות בהפרש ניכר מיריביהם הסוציאל-דמוקרטים (SPD). הם זכו בתמיכת 34% מקולות הבוחרים וקיבלו 239 צירים (מתוך 622) בבונדסטאג. הסוציאל-דמוקרטים קיבלו 23% בלבד מקולות הבוחרים וקיבלו 146 צירים. התמיכה בשתי המפלגות הגדולות ירדה מראשית המאה ה-21 באופן משמעותי, לטובת המפלגות הבינוניות (בבונדסטאג אין ייצוג למפלגות קטנות, בשל אחוז החסימה הגבוה: 5%). המפלגה הליברלית (FDP) זכתה בכ-14% מהקולות וקיבלה 93 צירים. מפלגת השמאל (Die Linke), זכתה בכ-12% מהקולות וקיבלה 76 צירים. מפלגת הירוקים זכתה בכ-11% מהקולות וקיבלה 68 צירים.

צבא וביטחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטנק הגרמני לאופרד 2
ערך מורחב – בונדסוור

בונדסוור (Bundeswehr "הגנה פדרלית") הוא שמו הרשמי של הצבא הגרמני. הכוח כולל צבא יבשה (Heer, "הר"), צי (Deutsche Marine, "דויטשה מרינה") חיל אוויר (Luftwaffe, "לופטוואפה"), חיל רפואה (Zentralen Sanitätsdienst, "צנטרלר זניטאטסדינסט") ומפקדת קישור בין־שירותית (Streitkräftebasis, "שטרייטקרפטבסיס"). כ-250,000 בני אדם משרתים בצבא זה, כ-20% מהם גברים בני 18–30 המבצעים שירות בן תשעה חודשים. בזמני שלום, מפקד הצבא הוא שר ההגנה הגרמני. בעיתות חירום, הקנצלר מקבל לידיו את הפיקוד על הבונדסוור.

האחריות לביטחון הפנים בגרמניה נתונה בידי המדינות. לכל מדינה משטרה (Landespolizei) משלה. כל משטרה מחולקת ל"סוכנות לשמירת הסדר" (Ordnungsbehörde), האחראית על הצד המנהלי ול"משטרת האכיפה" (Vollzugspolizei), האחראית בעיקר על מניעת פשעים. משטרת האכיפה מורכבת ממחלקת האכיפה (Schutzpolizei), ממחלקת הכוננות (Bereitschaftspolizei) וממחלקת החקירות (Kriminalpolizei). כל מחלקות החקירה של המדינות כפופות למחלקת החקירות הפדרלית (Bundeskriminalamt) הכפופה ישירות למשרד הפנים הגרמני. בנוסף קיימת גם המשטרה הפדרלית (Bundespolizei, נקראה בעבר משמר הגבול הפדרלי). למשטרה הפדרלית שייכות גם "היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור", GSG-9, וכן "היחידה הנעה ללכידת מבוקשים" (Mobile Fahndungseinheit).

מדינות גרמניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מדינות גרמניה

גרמניה היא פדרציה המורכבת מ-16 מדינות, המחולקות ל-439 מחוזות (קְרַייזֶה). לכל אחת מהמדינות עיר בירה, ממשלה ומוסדות משלה (לברלין ולהמבורג אין ערי בירה, שכן הן ערי-מדינה; בתחומי מדינת ברמן, הנחשבת גם היא לעיר-מדינה, כלולות שתי ערים, והעיר ברמן היא עיר הבירה של מדינת ברמן). פיזור האוכלוסין במדינות השונות איננו אחיד: כמחצית מאוכלוסיית גרמניה חיה בשלוש המדינות המאוכלסות ביותר (נורדריין-וסטפאליה, בוואריה ובאדן-וירטמברג); המחצית השנייה פזורה על-פני 13 המדינות האחרות.

מפת גרמניה
ערך מורחב – גאוגרפיה של גרמניה

פני השטח: מאז שאוחדה מחדש, השיבה לעצמה גרמניה את מעמדה המסורתי כמרכז המקשר בין סקנדינביה בצפון לאזור הים התיכון בדרום, כמו גם בין האוקיינוס האטלנטי ממערב למדינות מרכז ומזרח אירופה.

שטח גרמניה משתרע מרכס הרי האלפים שבדרום (הנקודה הגבוה ביותר: הצוגשפיצה – Zugspitze, מבוטא צוקשפיצֵה – 2,962 מטר), עד לחופי הים הצפוני בצפון-מערב והים הבלטי בצפון מזרח. בתווך נמצאות הגבעות המיוערות של גרמניה התיכונה, ובצפון הקרקע שטוחה למדי (הנקודה הנמוכה ביותר: נאונדורפר/וילסטרמארש – 3.54 מטר מתחת לפני הים). בגרמניה עוברים כמה מנהרותיה הראשיים של אירופה, לרבות הריין, האלבה והדנובה.

הודות למיקומה המרכזי, גרמניה היא המדינה האירופית בעלת מספר הגבולות הרב ביותר למעט רוסיה: הפדרציה גובלת עם דנמרק בצפון, פולין וצ'כיה במזרח, אוסטריה ושווייץ בדרום, צרפת ולוקסמבורג בדרום-מערב, ובלגיה והולנד בצפון-מערב.

אקלים: רוב רובה של גרמניה ממוקם באזור אקלימי קריר עד ממוזג, המאופיין בעיקר בלחות וברוחות מערביות.

בצפון ובצפון-מערב האקלים הוא אוקייני במיוחד: משקעים יורדים במשך כל עונות השנה, החורפים מתונים למדי והקיצים קרירים באופן יחסי. במזרח האקלים יבשתי הרבה יותר ואופייני לזה הקיים במזרח אירופה: החורפים עשויים להיות קרים מאוד ולהימשך זמן רב, ואילו הקיצים עשויים להיות חמים מאוד. תקופות יובש ארוכות מאפיינות אזור זה. בדרום ובמרכז האקלים משתנה בין מאפיינים אוקייניים ליבשתיים.

נהר הריין הוא מהעיקריים שבנהרות הזורמים בגרמניה.
ערך מורחב – כלכלת גרמניה
עובדות במפעל שוקולד בעיר האלה
גורדי שחקים בקו הרקיע של פרנקפורט

כלכלת גרמניה היא הראשונה בגודלה באירופה והרביעית בגודלה בעולם במונחי תוצר לאומי גולמי, נכון ל-2022, התל"ג הגרמני עמד על יותר מ-4 טריליון דולר, חמישי בעולם אחרי סין, ארצות הברית, הודו, יפן. התוצר לנפש, בהתאם לחישוב שווי כוח הקנייה (PPP), עמד על כ-54,000‏$, והיה ה-25 בגובהו בעולם.[15]

המשק הגרמני מוטה ייצוא. נכון ל-2017, היקף הייצוא מגרמניה הוא השלישי בגובהו בעולם, אחרי סין וארצות הברית ובפער ניכר מהיצואנית הרביעית בגודלה, יפן,[16] והייצוא היווה באותה שנה 47% מהתוצר שלה, שיעור גבוה משמעותית מזה של סין וארצות הברית.[17] זאת חרף חוזקו היחסי של מטבע האירו. שותפות הסחר העיקריות שלה כוללות את צרפת, ארצות הברית, סין, הממלכה המאוחדת, איטליה והולנד. ענפי הייצוא העיקריים הם כלי רכב, מכונות, ציוד אלקטרוני, כימיקלים ותרופות.

התעשייה היוותה כ-30% מהתוצר ב-2017. שיעור זה גבוה יחסית למדינות המערב, אף על פי שבדומה למדינות אחרות חלקו של הייצור התעשייתי נמצא בירידה מאז שלהי המאה ה-20. המגזר התעשייתי נשען על כוח אדם מיומן, מוניטין ומסורת רבת-שנים. תפקיד משמעותי בתעשייה ממלאות חברות קטנות ובינוניות, שבחלקן נמצאות בבעלות משפחתית במשך דורות (עסקים אלה מכונים בכינוי לא-רשמי Mittelstand).

החקלאות מעסיקה כ-1.4% מכוח העבודה, תורמת במישרין כ-0.7% מהתוצר (נכון ל-2017), ומספקת חלק גדול מחומרי הגלם לתעשיית המזון – מחלבות, ייקבי יין ומבשלות בירה למשל. חלק גדול יחסית מהתוצר החקלאי מגיע ממשקים משפחתיים קטנים, אם כי חלקן של חוות-ענק בבעלות תאגידית עולה בהתמדה. המדינה משופעת בקרקע פורייה ונוחה לעיבוד ובמים, וכמחצית שטחה משמש לחקלאות. בין הגידולים החשובים מצויים דגנים, סלק סוכר ותפוחי אדמה, וכן משק חי, בעיקר חזירים ובקר לבשר ולחלב.

בגרמניה מערכת רווחה ענפה המספקת לאזרחים שירותים שונים. למערכת הרווחה החברתית בגרמניה שורשים היסטוריים עמוקים; החל בקשר ההדוק בין הפרט לחברה שנוצר לאחר הרפורמציה, דרך תחייתה של הממלכה הפרוסית לאחר מלחמת שלושים השנים, כמו גם ראשית המהפכה התעשייתית. מערכת הרווחה העתיקה נתפסת כהיבט חיובי של החברה הגרמנית, וגרמנים רבים מתגאים בו. המערכת מספקת ביטוח רפואי אוניברסלי (אם כי לא ממשלתי), דמי אבטלה, קיצבאות ילדים ושאר צרכים חברתיים.

סוגיה המעוררת דאגה בגרמניה היא שיעור האבטלה, הנותר גבוה זה שנים רבות (במיוחד במדינות המזרחיות), וגורם לירידה בביקוש המקומי, מה שמאט את קצב הצמיחה הכלכלית. עם זאת, כלכלת גרמניה נאלצה לספוג את עלויות האיחוד מחדש של חלקי המדינה, גורם שיש התולים בו את האשמה העיקרית לקצב הצמיחה האיטי של גרמניה לעומת מדינות אחרות באיחוד האירופי. עד היום, באזורים שהשתייכו למזרח גרמניה, אין תשתית כלכלית ראויה להקמת עסקים קטנים ובינוניים, שעמדו ביסוד ההצלחה הכלכלית של מערב גרמניה.

לפי תחזית של מכון מחקר ממשלתי בשנת 2023, כוח העבודה צפוי לקטון ב-3 מיליון איש בעשור הקרוב. מגל ההגירה של 2015 רק מחצית מצאו עבודה.[18]

בשל מיקומה על מפת אירופה, גרמניה מהווה מרכז תחבורה של היבשת.[19] רשת הכבישים שלה היא מהצפופות ביותר באירופה.[20] מערכת הכבישים המהירים הפדרלית של גרמניה, האוטובאן ידוע בעיקר בשל העובדה שאין בה הגבלה פדרלית למהירות הנסיעה.[21] רשת הרכבות "אינטרסיטי אקספרס (אנ')" משרתת ערים גדולות בגרמניה וכן יעדים במדינות שכנות והיא יכולה לנסוע במהירות של עד 300 קמ"ש.[22] שדות התעופה הגדולים ביותר בגרמניה הם נמל התעופה הבין-לאומי של פרנקפורט, נמל התעופה מינכן פרנץ יוזף שטראוס ונמל התעופה הבין-לאומי ברלין ברנדנבורג. נמל המבורג הוא אחד מעשרים נמלי המכולות העמוסים ביותר בעולם.

בשנת 2019, גרמניה הייתה צרכנית האנרגיה השביעית בגודלה בעולם.[23] כל תחנות הכוח הגרעיניות החלו להיסגר בהדרגה בשנת 2023.[24] גרמניה חתומה על הסכם פריז[25] ועל מספר אמנות אחרות המקדמות מגוון ביולוגי, הפחתת פליטות וניהול משאבי מים. שיעור המיחזור של משקי הבית במדינה הוא מהגבוהים בעולם – בסביבות 65%.[26] פליטת גזי החממה במדינה לנפש הייתה התשיעית בגובהה באיחוד האירופי בשנת 2018, אך מספרים אלו נראים במגמת ירידה. גרמניה הפחיתה את צריכת האנרגיה העיקרית שלה ב-11% בין 1990 ל-2015[27] והציבה לעצמה יעדים להפחית אותה ב-30% עד 2030 וב-50% עד 2050.[28]

במצטבר, נסיעות מקומיות ובינלאומיות ותיירות תורמים ישירות למעלה מ-105.3 מיליארד אירו לתמ"ג בגרמניה. נכון לשנת 2022, גרמניה היא המדינה השמינית הכי מתויירת.[29] ציוני הדרך הפופולריים ביותר שלה הם קתדרלת קלן, שער ברנדנבורג, בניין הרייכסטאג, פראואנקירכה, טירת נוישוונשטיין, טירת היידלברג, וארטבורג וארמון סנסוסי.[30] פארק אירופה ליד פרייבורג הוא אתר הנופש השני הפופולרי ביותר באירופה.

ערך מורחב – דמוגרפיה של גרמניה

בגרמניה חיים מעל 83 מיליון בני אדם,[31] מהם כ-72 מיליון בעלי אזרחות גרמנית, ו-11.2 מיליון זרים.[32] נתון זה מציב את גרמניה בראש המדינות המהוות יעד להגירה על פי ה-OECD.[33] גרמניה היא מדינה צפופה יחסית (מקום 56), עם צפיפות ממוצעת של 231 נפש לקמ"ר. כ-87% מהאוכלוסייה חיה בערים. עם זאת, קיימות רק ארבע ערים גרמניות עם אוכלוסייה העולה על מיליון נפש: ברלין (3.4 מיליון), המבורג (1.8 מיליון), מינכן (1.2 מיליון), וקלן (1.04 מיליון). ערים מרכזיות נוספות הן פרנקפורט אם מיין, שטוטגרט, דיסלדורף, ברמן והנובר. בגרמניה נמצא האזור העירוני הרביעי בגודלו באירופה (אחרי מוסקבה, לונדון ופריז) – חבל הרוהר; אוכלוסיית החבל עולה על 5.5 מיליון איש, ומתוך 50 עריה הגדולות של גרמניה, 10 שוכנות בחבל. עריו הגדולות הן דוֹרְטְמוּנד, אֶסֶן, דוּאיסבּוּרג ובּוֹכוּם. אוכלוסיית גרמניה נמצאת בירידה עקב שיעור ילודה נמוך (1.3 ילדים לאישה); אוכלוסייתה ירדה מ-84 מיליון נפשות ב-1999 ל-81.5 מיליון נפשות בינואר 2011. כ-91% מאוכלוסיית גרמניה היא ממוצא אתני גרמאני (ראה שבטים גרמאניים). כשבעה מיליון תושבים זרים חיים בגרמניה, רובם ממוצא טורקי, אך ישנם גם איטלקים, יוגוסלבים ואירופים אחרים. גרמניה מהווה מוקד חשוב של הגירה, וכ-5% (כ-10 מיליון) מכלל המהגרים בעולם מגיעים אליה.

בשנת 2023 העריך מכון מחקר ממשלתי כי האוכלוסייה הפסיקה לגדול. מגל ההגירה של 2015 רק מחצית מצאו עבודה. לפי התחזית, בעשור הבא צפוי כוח העבודה לקטון ב-3 מיליון איש. לצד זה, ההתנגדות להגירה גוברת.[18]

הנצרות הגיעה לאזור גרמניה המודרנית בשנת 300 לספירה וכלל תושביה החלו להתנצר בתקופת שלטונו של קרל הגדול במאות השמינית והתשיעית. לאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית שהחל מרטין לותר בתחילת המאה ה-16, אנשים רבים עזבו את הכנסייה הקתולית והפכו לפרוטסטנטים, בעיקר לותרנים וקלוויניסטים.

על פי מפקד האוכלוסין שנערך בגרמניה בשנת 2011, הנצרות הייתה הדת הגדולה ביותר בגרמניה, כאשר 66.8% מהנשאלים הזדהו כנוצרים, מתוכם 3.8% לא היו חברים בכנסייה.[34] 31.7% הצהירו על עצמם כפרוטסטנטים, כולל חברי הכנסייה הפרוטסטנטית בגרמניה (הכוללת איגודים לותרניים, רפורמיים ועוד) והכנסיות החופשיות; 31.2% הצהירו על עצמם כקתולים, והמאמינים בנצרות האורתודוקסית היוו 1.3%. על פי נתונים משנת 2016, הכנסייה הקתולית והכנסייה האוונגליסטית היוו 28.5% ו-27.5%, מהאוכלוסייה בהתאמה. האסלאם היא הדת השנייה בגודלה במדינה.

באותו המפקד, 1.9% מהנשאלים (1.52 מיליון איש) הגדירו עצמם כמוסלמים, אך נתון זה נחשב לא אמין מכיוון שסביר להניח שמספר לא פרופורציונלי של מוסלמים בחרו שלא לענות על השאלה. רוב המוסלמים בגרמניה הם סונים ועלווים מטורקיה, אך יש מספר קטן של שיעים, אחמדים וזרמים אחרים. דתות אחרות מהוות פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית גרמניה.

מחקר שנערך בשנת 2018 העריך כי כמעט 38% מאוכלוסיית גרמניה אינם חברים בשום ארגון או זרם דתי,[35] אם כי עד שליש מהאוכלוסייה עדיין יכול להגדיר עצמו כדתי. אי-הדת בגרמניה היא הגבוהה ביותר בשטח מזרח גרמניה לשעבר, שבעבר הייתה פרוטסטנטית בעיקרה לפני אכיפת האתאיזם המדיני, ובאזורי מטרופולין מרכזיים.

יהדות גרמניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות גרמניה

תולדותיה של יהדות גרמניה, ראשיתן בהגירת יהודים מעטים באלף הראשון לספירה. ב-1910, התגוררו בגרמניה כ-600,000 יהודים. עליית הנאצים לשלטון הביאה לחיסול כמעט מוחלט של יהדות גרמניה. כמחצית מיהודי גרמניה היגרו ממנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והמחצית השנייה נספתה ברובה הגדול בשואה. בשנות ה־90 של המאה ה־20, לאחר קריסת חומת ברלין, כ-90 אלף יהודים מחבר המדינות התיישבו בגרמניה. כיום, חיים בגרמניה כמאתיים אלף יהודים שמהווים 0.3% מהאוכלוסייה.

גרמניה היא ערש מנהגי יהדות אשכנז (שמה של גרמניה אצל היהודים), ויוצאי גרמניה מכונים יקים. גרמניה הייתה מרכז רוחני יהודי תקופות ארוכות, וכיהנו בה רבנים בולטים בהיסטוריה היהודית – כמו המהרי"ל הנחשב ל"אבי מנהגי אשכנז", רבי יהונתן אייבשיץ והרב שמשון רפאל הירש.

הקהילה היהודית בגרמניה תרמה לחיי הדת, התרבות, האומנות, הרוח והמדע של העולם המערבי בכלל והיהדות בפרט. בשנות ה-30 של המאה ה-20 תרמו בני קהילה זו שעלו[36] לארץ ישראל להתפתחות המעמד הבורגני בארץ ולהתפתחות התעשייה והמסחר.

ערך מורחב – גרמנית

גרמנית היא השפה הרשמית והמדוברת בעיקר בגרמניה. זוהי אחת מ-24 השפות הרשמיות של האיחוד האירופי,[37] ואחת משלוש השפות הפרוצדורליות של הנציבות האירופית. גרמנית היא השפה המדוברת ביותר באיחוד האירופי, עם כ-100 מיליון המדברים אותה כשפת אם.[38]

שפות מיעוטים מוכרות בגרמניה הן דנית, גרמנית תחתית, סורבית, רומאני ועוד. שפות המהגרים הנפוצות ביותר הן טורקית, ערבית, כורדית, פולנית, איטלקית, יוונית, ספרדית, סרבו-קרואטית, בולגרית, רוסית ועוד. גרמנים הם בדרך כלל רב-לשוניים: 67%[39] מהגרמנים טוענים שהם מסוגלים לתקשר בשפה זרה אחת לפחות ו-27% בשתיים לפחות.

ערך מורחב – תרבות גרמניה
ברלין, מרכז של תרבות ומדע

התרבות במדינות גרמניה עוצבה על ידי זרמים אינטלקטואלים ופופולריים מרכזיים באירופה, דתיים וחילוניים כאחד, והמדענים, הסופרים והפילוסופים שלה מילאו תפקיד משמעותי בהתפתחות הפילוסופיה המערבית. סקר דעת קהל עולמי עבור ה-BBC חשף כי גרמניה היא בעלת ההשפעה החיובית ביותר בעולם בשנים 2013 ו-2014.[40]

גרמניה ידועה במסורות של פסטיבלים עממיים כמו טקס האוקטוברפסט ופסטיבלי חג המולד. נכון לשנת 2023, רשם אונסק"ו 52 אתרי מורשת עולמית בגרמניה. ישנם מספר חגים בגרמניה הנקבעים על ידי כל מדינה; 3 באוקטובר הוא החג הלאומי של גרמניה מאז 1990, הנחגג כיום האחדות הגרמנית.[41]

גרמניה תרמה רבות למורשת התרבותית העולמית. לעיתים קרובות היא מכונה "ארץ המשוררים וההוגים" (das Land der Dichter und Denker). גרמניה היא מולדתם של מלחינים כבטהובן, באך, ברהמס, וואגנר; משוררים כגתה, שילר והיינה; פילוסופים כליבניץ, קאנט, הגל, מרקס, אנגלס, רוזנצווייג, שופנהאואר, ניטשה מנדלסון והיידגר; תאולוגים כמו לותר; סופרים כמו אריך קסטנר, הסה, מאן, בל וגראס; מדענים כמו קפלר, הקל, איינשטיין, בורן, פלאנק, הייזנברג, הרץ ובונזן; וממציאים ומהנדסים כמו גוטנברג, אוטו, סימנס, בראון, דיימלר, בנץ, דיזל ולינדה. אמנים מפורסמים כוללים את אמן הרנסאנס דירר, הסוריאליסט ארנסט, האקספרסיוניסט מרק ועוד.

הגוף הממלכתי לייצוג השפה והתרבות הגרמנית ברחבי העולם והפצתם קרוי "מכון גתה" (Goethe-Institut). בגרמניה קיימים שישה־עשר סניפים, ובשאר העולם – בכ־90 מדינות – 136 נוספים.

ערך מורחב – המטבח הגרמני

המטבח הגרמני מגוון ועשיר במאכלי בשר, בפרט בשר חזיר, ודגים; כמו גם בלחם ומאפים אחרים ובמאכלי תפוחי אדמה. המאכלים הטיפוסיים לגרמניה כוללים גם נקניקיות וכרוב כבוש, והמשקה הלאומי הוא בירה. צריכת הבירה השנתית (2020) עומדת על כ-10.5 ליטר לאדם, מהם כ-55% בירה.[42]

התפריט הגרמני מושפע הן מתנאי האקלים (המכתיבים מטבח "כבד", עם הרבה מנות חמות ומעט ירקות טריים) והן מתנאים היסטוריים-חברתיים. בשנים האחרונות התפתח בגרמניה מטבח המושפע מן הגלובליזציה וההגירה לגרמניה, ובערים הגדולות בגרמניה ניתן למצוא מסעדות אתניות של קבוצות מאזורים רבים בעולם. במיוחד אהוד הדונר-קבב הטורקי, שעבר התאמה לחיך הגרמני.

ערך מורחב – מוזיקה גרמנית
יוהאן סבסטיאן באך
טוקטה ופוגה ברה מינור
לודוויג ואן בטהובן
הסימפוניה החמישית
ריכרד וגנר
דהרת הוולקירות

המוזיקה בשפה הגרמנית כוללת מגוון רחב של סגנונות, הכוללים זרמים ו"גלים חדשים" שהתפתחו עם השפה. מוזיקה קלאסית גרמנית כוללת יצירות של כמה מהמלחינים הגרמניים הידועים בעולם: דיטריך בוקסטהודה, יוהאן סבסטיאן באך וגאורג פרידריך הנדל היו מלחינים משפיעים בתקופת הבארוק. לודוויג ואן בטהובן היה דמות מכרעת במעבר בין התקופה הקלאסית לרומנטית. קרל מריה פון ובר, פליקס מנדלסון, רוברט שומאן ויוהנס ברהמס היו מלחינים משמעותיים בתקופה הרומנטית. ריכרד וגנר היה ידוע באופרות שלו. ריכרד שטראוס היה מלחין מוביל בסוף התקופה הרומנטית ובתחילת התקופה המודרנית. קרלהיינץ שטוקהאוזן ווולפגנג ריהם נחשבים למלחינים חשובים במהלך המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. וולפגנג אמדאוס מוצרט, שנולד בזלצבורג (כיום אוסטריה) היה בקרב מלחיני אופרה רבים שיצרו את האופרה הגרמנית.

את ההתחלה של מה שנחשב כיום מוזיקה גרמנית, ניתן לייחס לקומפוזיציות של המאה ה-12 של המלחינה והמשוררת הילדגרד מבינגן שכתבה מגוון של מזמורים וסוגים שונים של מוזיקה נוצרית.

נכון ל-2013, גרמניה הייתה שוק המוזיקה השני בגודלו באירופה והרביעי בגודלו בעולם. המוזיקה הפופולרית הגרמנית של המאות ה-20 וה-21 כוללת פופ, הבי מטאל/רוק, פאנק רוק, פופ רוק, אינדי רוק, שלאגר, היפ הופ ועוד. המוזיקה האלקטרונית הגרמנית זכתה להשפעה עולמית, כאשר קרפטוורק[43] ושטוקהאוזן היו חלוצים בז'אנר זה, וסללו את הדרך לפופולריזציה שהתרחשה בשנות ה-90 של המאה ה-20, במיוחד בסגנונות הטכנו והטראנס. תקליטנים ואמני מוזיקות טכנו והאוס גרמניים הפכו לידועים (למשל פול ואן דייק, פליקס ין רובין שולץ וסקוטר).

האליאנץ ארנה הוא המגרש הביתי של באיירן מינכן שאירח משחקים רבים במונדיאל 2006

ספורט מהווה חלק בלתי נפרד מתרבות החיים הגרמנית. עשרים ושבעה מיליוני גרמנים חברים בקבוצות ספורט ושנים עשר מיליון אחרים מתמידים בביצוע פעילויות ספורט באופן אינדיבידואלי. כדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר בגרמניה. התאחדות הכדורגל הגרמנית (Deutscher Fußball-Bund), הכוללת למעלה מ־6.3 מיליון חברים רשמיים, היא ארגון הספורט הגדול ביותר בעולם מסוגו. ליגת הכדורגל הבכירה ביותר בגרמניה, בונדסליגה, מושכת את הנוכחות הממוצעת השנייה הגבוהה ביותר, יותר מכל ליגת ספורט מקצועית אחרת בעולם כולו. נבחרת גרמניה בכדורגל זכתה ארבע פעמים בגביע העולם בכדורגל (1954, 1974, 1990, ו-2014) ובשלוש אליפויות של אליפות אירופה בכדורגל (1972, 1980 ו־1996). גרמניה אירחה את טורנירי המונדיאל בשנים 1974 ו־2006, ואת אליפות אירופה בכדורגל ב־1988. גם ענף הכדוריד, שהומצא בגרמניה, הוא אחד מענפי הספורט הפופולריים במדינה, והכדוריד הגרמני נחשב לאחד הטובים בעולם.

ערך מורחב – ספרות גרמנית
דיוקנו של יוהאן וולפגנג פון גתה, הנחשב לאישיות הבכירה ביותר בספרות הגרמנית המודרנית.[44]

ספרות גרמנית היא סך כל היצירות הספרותיות שנכתבו בשפה הגרמנית לשלביה בגרמניה, אך גם יצירות ספרותיות שנכתבו בשפה הגרמנית באוסטריה, בשווייץ או בצ'כיה עשויות להימנות עליה.

ערך מורחב – קולנוע גרמני

לקולנוע הגרמני תרומה אמנותית וטכנית מרכזית בהיסטוריה של הקולנוע, במיוחד בימי רפובליקת ויימאר בה צמח זרם הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני, שהנפיק במאים היסטוריים כדוגמת פרידריך וילהלם מורנאו. הבמאי האוסטרי פריץ לאנג, שקיבל אזרחות גרמנית ב־1926, ושהקריירה שלו פרחה בטרום מלחמת העולם השנייה, היה בעל השפעה ניכרת במיוחד על תעשיית הקולנוע האמריקאית. הסרט האילם שביים, מטרופוליס (1927) נחשב ללידת סרטי המדע הבדיוני המודרניים. במהלך שנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20 במאים גרמנים מהקולנוע הגרמני החדש, כמו ורנר הרצוג, וים ונדרס וריינר ורנר פאסבינדר, החזירו את הקולנוע המערב גרמני לקדמת הבמה הבינלאומית.

בשנים האחרונות, סרטים כמו "להתראות לנין!", "הנפילה", "חיים של אחרים" ועוד רבים, זכו להצלחה בינלאומית. פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין שמתקיים מדי שנה מ־1951, הוא אחד מפסטיבלי הקולנוע החשובים ביותר בעולם.

היידי קלום היא דוגמנית על, שחקנית, מנחת טלוויזיה, אשת עסקים, מעצבת אופנה ומפיקה המהווה סמל תרבות גרמנית עכשווי

גרמניה היא ארץ מודרנית, קוסמופוליטית ויצירתית, שעוצבה מסגנונות מחייה רב־גוניים והבדלים אזוריים.[45] רוב האנשים – צעירים ומבוגרים כאחד נהנים מאורח חיים גבוה, וכן בעלי חירות מספקת כדי לתכנן את חייהם כפי שהם עצמם רואים לנכון.[45] המדינה מבססת רמה גבוהה של שוויון מגדרי, מקדמת זכויות לבעלי מוגבלויות והיא סובלנית מבחינה חברתית ומשפטית כלפי להט"בים, שרשאים לאמץ את ילדו הביולוגי של בן/בת זוגם, ונישואים חד-מיניים מותרים בחוק מאז שאושרו בבונדסטאג ב-20 ביוני 2017; זאת לאחר שאיחודים אזרחיים היו מותרים ברפובליקה הגרמנית מ-2001 ועד החלפתם בנישואים חד-מיניים. פוליטיקאים בכירים כגון גידו וסטרוולה וקלאוס ווברייט.

בעשור האחרון של המאה ה-20 שינתה גרמניה את יחסה כלפי מהגרים. עד אמצע שנות ה-90 הדעה הרווחת הייתה כי גרמניה אינה מדינה של הגירה, אף על פי שכ-20 אחוזים מאוכלוסייתה היו ממוצאים שאינם גרמניים (ראו גם: מישלינג). היום, הממשלה ומרבית החברה הגרמנית הגיעו להכרה שמהגרים מרקעים של מגוון תרבויות אתניות אחרות הם חלק מהתרבות הגרמנית, ושהגירה מבוקרת צריכה להיות ביוזמתם בהתבסס על תקנים הגבלתיים.[46]

משאירחה גרמניה את גביע העולם בכדורגל ב-2006, ההערכה הפנימית והחיצונית כלפי תמונתה הלאומית השתנתה.[47] בשאלון הסקרים הגלובלי הנערך מדי שנה בשם "Nation Brands Index" גרמניה מדורגת בשיטתיות במקומות גבוהים יותר באופן משמעותי מאז הטורניר. אנשים בכ-20 מדינות שונות מעריכים שהמוניטין של גרמניה עלה מבחינת התרבות, הפוליטיקה, הייצוא, אנשיה וכוח משיכתם כלפי תיירים, מהגרים והשקעות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

פורטל גרמניה הוא שער לכל הנושאים הקשורים למדינת גרמניה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומה הגרמנית על כל רבדיה, ובין היתר, היסטוריה, גאוגרפיה, תרבות וכלכלה.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ השפות דנית, סורבית ופריזית מוכרות כשפות מיעוטים.
  2. ^ צרפת, קול העת, 27 בינואר 1871
  3. ^ 1 2 מהיום: גרמניה אחת, חדשות, 3 באוקטובר 1990
  4. ^ לפני דצמבר 2001 – מארק גרמני.
  5. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  6. ^ אומדן ל-1 ביולי 2024 על פי הערכת אוכלוסייה של האו"ם בשנת 2022
  7. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
  8. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  9. ^ Unemployment rate in Germany 2021, Statista (באנגלית)
  10. ^ Migrant crisis: Migration to Europe explained in seven charts, באתר "BBC" (באנגלית)
  11. ^ German Missions Abroad, באתר משרד החוץ הפדרלי
  12. ^ The Embassies, באתר משרד החוץ הפדרלי
  13. ^ U.S. Relations With Germany, באתר מחלקת המדינה של ארצות הברית, ‏21 ביוני 2021
  14. ^ Al-Monitor Staff, Germany to fund alternative energy plant in Saudi Arabia, Al-Monitor, ‏2020-12-18 (באנגלית)
  15. ^ Germany GDP (current US$)
  16. ^ טבלת מדינות לפי ייצוא, ספר העובדות העולמי
  17. ^ טבלת מדינות לפי ייצוא כשיעור מהתוצר, אתר הבנק העולמי
  18. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד בלומברג,, אסון בהילוך אטי: גרמניה עומדת בפני משבר כוח אדם שעלול לשנות את פניה, באתר הארץ, 20 ביוני 2023
  19. ^ Assessment of strategic plans and policy measures on Investment and Maintenance in Transport Infrastructure, International Transport Forum
  20. ^ Archive: Transport infrastructure at regional level, Eurostat (באנגלית)
  21. ^ Fun, fun, fun on the autobahn, Yahoo News, ‏16 בספטמבר 2013 (ב־Australian English)
  22. ^ ICE High-Speed Trains, Eurail
  23. ^ גרמניה, באתר מנהל המידע של מחלקת האנרגיה
  24. ^ אתר למנויים בלבד בלומברג, גרמניה סגרה את תחנות הכוח הגרעיניות האחרונות – פינלנד השיקה תחנת ענק, באתר TheMarker‏, 16 באפריל 2023
  25. ^ רשימת המדינות החתומות על הסכם פריז (באנגלית)
  26. ^ Germany is the world’s leading nation for recycling, Climate Action, ‏11 בדצמבר 2017
  27. ^ China and Germany – Working for an Energy Efficient Future, Energiepartnershcaft (באנגלית)
  28. ^ Germany's Energy Efficiency Strategy 2050, Federal Ministry for Economic Affairs and Energy
  29. ^ International Tourism – 2023 starts on a strong note with the Middle East recovering 2019 levels in the first quarter, World Tourism Barometer
  30. ^ Germany′s most visited landmarks, DW
  31. ^ 83,149,300 בני אדם, נכון לספטמבר 2019 על פי הלשכה הגרמנית לסטטיסטיקה Population based on the 2011 Census, Federal Statistical Office (באנגלית)
  32. ^ 11,228,30 בעלי אזרחות זרה נכון לספטמבר 2019 על פי הלשכה הגרמנית לסטטיסטיקה Foreign population by sex and selected citizenships, Federal Statistical Office (באנגלית)
  33. ^ זרם הגירה קבוע של זרים על פי ארגון ה-OECD Compare your country by OECD, www1.compareyourcountry.org
  34. ^ Pressekonferenz "Zensus 2011 – Fakten zur Bevölkerung in Deutschland" am 31. Mai 2013 in Berlin, Federal Statistical Office of Germany
  35. ^ Religionszugehörigkeiten 2018, Forschungsgruppe Weltanschauungen in Deutschland, ‏25 ביולי 2019 (בגרמנית)
  36. ^ יהודי גרמניה היו מרכיב עיקרי בעלייה החמישית שנקראה גם "עליית היקים". יקה היה כינוי (ספק לגנאי) ליוצאי גרמניה. מקורו כנראה במילה הגרמנית "Jake" – מקטורן (ויש שהתלוצצו שהביטוי הוא נוטריקון יהודי קשה הבנה).
  37. ^ Frequently asked questions on languages in Europe, באתר הנציבות האירופית
  38. ^ The German language: surprising facts and figures, FAZIT Communication GmbH, ‏20 בפברואר 2018 (באנגלית)
  39. ^ Europeans and their Languages
  40. ^ Germany most popular country in the world, BBC News, ‏22 במאי 2013
  41. ^ Artikel 2 EV Hauptstadt, Tag der Deutschen Einheit Einigungsvertrag, buzer.de
  42. ^ Germany, The World Factbook
  43. ^ Kraftwerk maintain their legacy as electro-pioneers, DW, ‏8 באפריל 2011
  44. ^ הערך על גתה באנציקלופדיה בריטניקה
  45. ^ 1 2 החברה הגרמנית – המשלחת הגרמנית לארצות הברית
  46. ^ פרידריך הקמן (2003), האינטגרציה של המהגרים בתוך החברה האירופית: ההבדלים הלאומיים ומגמות ההתכנסות, מסת"ב 9783828201811
  47. ^ כיצד גרמניה זכתה בגביע העולמי של אומת המיתוג, באתר BrandOvation,‏ 25 בנובמבר 2007