גרמנית עילית עתיקה

גרמנית עילית עתיקה
Althochdeutsch
אזורים	בעיקר גרמניה של ראשית המאה ה-21
שפת אם	אין
כתב	אלפבית לטיני, אלפבית רוני
משפחה	הודו־אירופית גרמאנית גרמאנית מערבית גרמנית עילית עתיקה
מוסד	אין גוף מפקח
קוד שפה	goh
קוד ISO 639-2	goh
קוד ISO 639-3	goh
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

גרמנית עילית עתיקה (בגרמנית: Althochdeutsch; או בקיצור: Ahd) היא השלב המוקדם ביותר בהתפתחותה של השפה הגרמנית. שדוברה, בערך, בין השנים 750 ל-1050 לספירה. בתקופה זו לא הייתה קיימת שפה גרמנית רשמית אחידה. לפיכך, הכינוי "גרמנית עילית עתיקה" מתייחס למכלול הלהגים שעברו מעתק הגאים בשם מעתק ההגאים של הגרמנית העילית (אנ'). בראשיתה של תקופה זו, הלהג העיקרי של השפה היה מדובר בממלכות גרמניות עצמאיות. ב-788, עקב כיבושיו של קרל הגדול, חוותה השפה שינויים. במהלך תקופה זו נוצר לראשונה גבול נראה לעין בין תחום הדיבור של הגרמנית העלית העתיקה למקבילתה הצרפתית.

הטקסטים בגרמנית עילית עתיקה ששרדו כולם נכתבו בכתבי קודש נזיריים, וכתוצאה מכך, רובם המכריע הם דתיים באופיים או, כאשר הם חילונים, שייכים לתרבות הספרותית הלטינית של הנצרות. הטקסטים הכתובים המוקדמים ביותר בגרמנית גבוהה עתיקה ותרגומים בין-ליניארים לטקסטים לטיניים הופיעו במחצית השנייה של המאה ה-8. חשיבותה של הכנסייה בכתיבת טקסטים והפעילות המיסיונרית הענפה של התקופה הותירו את חותמם על אוצר המילים של הגרמנית העילית העתיקה, עם שאילות מילים חדשות רבות ומטבעות לשון חדשים המייצגים את אוצר המילים הלטיני של הכנסייה.

הגרמנית העילית העתיקה משמרת במידה רבה את מערכת ההטיה הסינתטית שירשה מהשפות הגרמאניות הקדומות, אך סוף תקופתה מסומנת בשינויים צלילים המשבשים את דפוסי ההטיה הללו, מה שהוביל לשינויים בדקדוק של הגרמנית העילית התיכונה. בתחביר, השינוי החשוב ביותר היה פיתוח זמנים פריפרסטיים חדשים לביטוי העתיד והפאסיבי.