גרשום (דמות מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. כו וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.
צפורה מלה את בנה גרשום. ציור מעשה ידי פייטרו פרוג'ינו משנת 1482. הקפלה הסיסטינית

גֵרְשֹׁם הוא דמות מקראית, בנם הבכור של משה וציפורה, בת יתרו.

המדרש[1] דורש את הפסוק "ויואל משה לשבת את האיש"[2] מלשון אלה - שבועה, ומסביר שיתרו הסכים לתת למשה לשאת את ציפורה, בתנאי שבנם הבכור יהיה כומר לעבודה זרה. כך המדרש מסביר מדוע גרשום לא נימול, ומדוע המלאך רצה להרוג את משה, עד שציפורה מלה את גרשום (לא מפורש בפסוק מיהו הבן שלא נימול, ולכן יש המפרשים שלא מדובר בגרשום, אלא בבנו השני של משה, אליעזר).

על פי חז"ל, הנער שהודיע למשה על נבואת אלדד ומידד, היה גרשום.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה

כלומר, משה נתן לבנו את השם גרשום, כזיכרון לכך שהוא נמצא במדין. מאחר שהשם גרשום מופיע כבר אצל אחי סבו של משה, סביר להניח שאין הכוונה שמשה המציא שם זה, אלא לקח שם מוכר והעניק לו פרשנות חדשה, בדומה למדרשי שמות רבים בתנ"ך.

צמד המילים 'בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה' מופיע פעמיים במקרא ופעמיים אלו מופיעות בספר שמות ובהקשר לגרשם. מנגד יש הסוברים כי בהקשרו של צרוף מילים זה אין הוא נוגע לקורות את משה במצריים אלא לישיבתו אצל יתרו חתנו 'בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה'.[3]

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהונתן בן גרשום

בספר שופטים מופיע יהונתן בן גרשום בן מנשה ככהן של פסל מיכה בבית מיכה ולאחר מכן אצל שבט דן. על פי המסורה נכתבת האות נ' בשם סבו של יהונתן כשהיא תלויה ומוגבהת. חז"ל הסבירו שבאמת אביו של יהונתן הוא גרשום בן משה, ורק מפני כבודו של משה נוספה הנ'.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת יתרו, א
  2. ^ שמות, ב', כ"א
  3. ^ אריה נאור, עיונים בתקומת ישראל : בתוך: מאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת ישראל, אבי בראלי, גדעון כ"ץ עורכים, באר שבע, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2006, ע"מ 145