גרשון קניספל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גרשון קניספל
גרשון קניספל זוכה במקום הראשון בפרס ז׳בוטי לספרות על ספרו הרטרוספקטיבי
גרשון קניספל זוכה במקום הראשון בפרס ז׳בוטי לספרות על ספרו הרטרוספקטיבי
לידה 11 בספטמבר 1932
קלן, גרמניה
פטירה 7 בספטמבר 2018 (בגיל 85)
חיפה
לאום ישראלי
מקום לימודים בצלאל, ירושלים
תחום יצירה צייר, פסל
זרם באמנות ריאליזם חברתי
יצירות ידועות לשכת העבודה, החתימה על עצומת השלום בעכו, מסע הצלב של הילדים (על פי פואמה של ברטולד ברכט)

גרשון קְניספֶּל (11 בספטמבר 1932 - 7 בספטמבר 2018) היה צייר ופסל ישראלי שפעל בישראל ובברזיל, מבכירי אמני ישראל במחציתה השנייה של המאה ה-20. לאורך שישים שנות פעילותו האמנותית יצר פסלים, רישומים, הדפסים, ציורים ועוד, שהקנו לו פרסים בביאנלות הבינלאומיות בברלין, במוסקבה ובסאו פאולו. השתייך לזרם ״הריאליזם החברתי״ באמנות הישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרשון קניספל נולד ב-11 בספטמבר 1932 בקלן שבגרמניה לחיים ולעליזה קניספל. בשנת 1935, בשל עליית הנאצים לשלטון, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד אמנות בבצלאל החדש בראשית שנות ה-50 ולאחר מכן אייר ליטוגרפיות ותחריטים לספרי שירה. בין היתר, יצר איורים והדפסים עבור אלכסנדר פן, ברטולד ברכט וק. צטניק. היה חבר המפלגה הקומוניסטית בישראל ובברזיל והיה פעיל בחוגים פוליטיים ברוח זו.

כמייצג בולט של זרם "הריאליזם החברתי" באמנות הישראלית, קניספל היה מהאמנים הבודדים שפנו לציור תנאי חייהם וקליטתם הבעייתית של עשרות אלפי ניצולי השואה ובני עדות המזרח, וכן עסק רבות בנושא השואה.

כשתיאר בציורו המפורסם "לשכת העבודה" (1956) את המובטלים הצובאים על דלתותיה של לשכת העבודה הנעולה, ראש עיריית חיפה, אבא חושי, פנה למשרד החוץ בדרישה שלא יאפשרו לעבודה לצאת לביאנלה של הצעירים במוסקבה. הדיון הציבורי סביב הנושא היה סוער, ובסופו של דבר העבודה נעלמה באורח מסתורי בדרך למוסקבה. הגרסה המונומנטלית ל״לשכת העבודה״ נמצאת כיום באוסף מוזיאון חיפה לאמנות (שיטתו הייתה לעבוד במקביל על מספר גרסאות לכל ציור).

בשנת 1959 עבר לגור בברזיל בעקבות זכייה בתחרות לעיצוב חזית למגדל הטלוויזיה בסאו פאולו. הוא נשאר בברזיל מספר שנים תוך שיתוף פעולה אמנותי וחברות קרובה עם האדריכל אוסקר נימאייר. בשנת 1964 פרצה בברזיל הפיכה צבאית וקניספל, שהיה חבר המפלגה הקומוניסטית, הפך למבוקש על ידי המשטר החדש. הוא נמלט מביתו והגיע לשגרירות ישראל בריו דה ז'ניירו בתא מטען של מכונית. מאחוריו הותיר עשרות יצירות אמנות על גבי חזיתות מבני ציבור, פסלי חוצות וציורי קיר בהיכלי ציבור בעריה השונות של ברזיל, אותם יצר במשך שנות שהותו שם. בברזיל פנה גם ליצירה מונומנטלית שביסודה השואה - בעיקר, אבל לא רק, של העם היהודי.

קניספל חזר לישראל והתגורר בחיפה, ובה שימש כיועץ אמנותי לעירייה בשנים 19641989. באותן שנים הוצבו יצירות רבות שלו במרחב הציבורי של חיפה והוא ספג ביקורת על כך.[1] בין עבודותיו הציבוריות בחיפה: עבודת האבן על גבי גשר פז, התבליט בחזית היכל הספורט ברוממה, והאנדרטה ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1995, לאחר נפילת הדיקטטורה הצבאית, שב קניספל לברזיל וחילק את חייו בין חיפה לסאו פאולו.

אחת מעבודותיו הייתה תבליט על קיר בית הספר עירוני ה׳ בחיפה. בשנת 2012, לאחר שמספר אריחים מהתבליט נפלו, הסירה העירייה את העבודה, והשליכה אותה. בעקבות זאת תבע קניספל את העירייה. בית המשפט המחוזי פסק לו פיצוי של 533,920 ש"ח ועוד הוצאות משפט.[2] העירייה ערערה, ובית המשפט העליון פסק פיצוי של 460,000 ש"ח.[3]

בשנת 2016 יצא לאור בהוצאת היד לאמריקה הלטינית, סאו פאולו, והוצאת הקיבוץ המאוחד ספר מקיף על יצירתו בעריכת פרופ' גילה בלס ובו טקסטים מאת בלס, גדעון עפרת, נתן זך, רון ברטוש, בתיה דונר, פאביו מגלנס וג'ואו בטיסטה דה אנדרדה.

בדצמבר 2017 זכה ספרו הרטרוספקטיבי, שנכתב בעברית, אנגלית ופורטוגזית, במקום הראשון בפרס ז׳בוטי הברזילאי.[4][5] קניספל, שפעל ויצר בברזיל שנים רבות ונחשב לאחד מגדולי אמניה, הוא הישראלי הראשון שזכה בפרס הספרותי הבינלאומי החשוב ביותר של אמריקה הלטינית. הספר מקיף את מכלול יצירתו המגוונת של האמן, כשהוא יצא לאור בהפקת ממשלת ברזיל ויד לאמריקה הלטינית.

בשנת 2018 עבודתו גדולת הממדים ״החתימה על עצומת השלום בעכו״ (1953) נכנסה לאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות. עבודה זו הוחרמה על ידי המשטרה החשאית הברזילאית בתקופת הדיקטטורה. כשהושבה אליו, אחרי עשרות שנים, קניספל ערך לה רסטורציה מסיבית ונכון ל-2018 היא מוצבת בתצוגת הקבע לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב לאמנות.[6]

קניספל היה עד יומו האחרון אמן ששחה נגד הזרם, בביקורתיות חסרת פשרות. כאמן אנטי ממסדי במהותו, בערוב ימיו הוא זכה לחיבוק ממסדי רחב כולל הכרה לאומית ובינלאומית בחשיבותה של יצירתו.

נפטר בחיפה ב-7 בספטמבר 2018.[7]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1954 – פרס הרמן שטרוק, בית הספר בצלאל החדש לאומנות ולאמנות, ירושלים
  • 1957 – מדליית זהב, ביאנלת הצעירים הבינלאומית, מוסקבה, ברית המועצות
  • 1963 – פרס הביאנלה של סאו פאולו, סאו פאולו, ברזיל
  • 1966 – פרס משרד התרבות
  • 1976 – פרס ראשון, תחרות לעיטור אולם הספורט, חיפה
  • 1978 – פרס ראשון, תחרות בינלאומית, הוואנה, קובה
  • 1980 – פרס לתחריט, ביאנלה, ברלין, גרמניה
  • 1983 – פרס ראשון, תחרות לעיצוב אנדרטת "תבוסת הרייך ה-3", חיפה
  • 1988 – פרס ראשון לחגיגות ה-70, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
  • 1991 – פרס גוטמן לאיור
  • 2017 – פרס ז׳בוטי, ברזיל, על ספרו הרטרוספקטיבי.

עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קניספל — גרשון קניספל, רטרוספקטיבה, 2015-1950, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוצאת מעיינות, 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרשון קניספל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יגאל צלמונה, פאתוס, ממסד ואמנות גרועה, מעריב, 6 באוגוסט 1976.
  2. ^ תא (חיפה) 50172-01-13 גרשון קניספל נגד עיריית חיפה, ניתן ב-3 בפברואר 2016
  3. ^ ע"א 2268/16 עיריית חיפה נ' קניספל גרשון, ניתן ב-26 בינואר 2017
  4. ^ יורם מארק-רייך, פרס ז'בוטי לאמן גרשון קניספל, "כדאי לדעת"
  5. ^ גרשון קניספל - אלבום רטרוספקטיבי, אתר הקיבוץ המאוחד, ספריית פועלים
  6. ^ פוסט בעמוד מוזיאון תל אביב לאמנות, פייסבוק
  7. ^ שושן מנולה, האמן גרשון קניספל הלך לעולמו, באתר כלבו – חיפה והצפון, 8 בספטמבר 2018
  8. ^ תערוכת "סיפורה של אנדרטה" בגלריית הגר
  9. ^ הסבר על חידוש התבליטים באתר עיריית חיפה
  10. ^ רון ברטוש, בעד הנגד! תחריטי גרשון קניספל לשירי אלכסנדר פן, גלריה חנינא, תל אביב; ברוש, תל אביב, 2013.