גשושית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טכנאים עובדים על הגשושית יוליסס
הגשושית ג'נסיס לאיסוף דוגמאות של רוח השמש והחזרתן לכדור הארץ
פני אזור הנחיתה של הגשושית הויגנס על טיטאן

גָּשוֹשִית[1] היא חללית בלתי מאוישת המשוגרת לחקור את הירח, כוכבי לכת וגופים אחרים במערכת השמש, כולל השמש עצמה. את הגשושית אפשר לשגר מפני כדור הארץ או מתוך חללית גדולה יותר. גָשושיות שוגרו על ידי סוכנויות החלל של ארצות הברית, רוסיה וברית המועצות לשעבר, האיחוד האירופי, סין, יפן, הודו, ישראל ואיחוד האמירויות.

סוגי גשושיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשושיות שמטרתן לחלוף ליד כוכבי לכת, אסטרואידים, שביטים או ירחים אחרים במערכת השמש (גשושית יעף) נחשבות קלות יחסית לתכנון ובנייה, היות שהן לא דורשות מערכות נווט מסובכות או הנעה נוספת מעבר לתאוצה הראשונית בעת השיגור ותנועה במסלול הוהמן. אפשרות תאוצה מסובכת יותר היא על ידי התקרבותן לכוכבי לכת בעלי מסה גדולה, וצבירת תאוצה בעיקרון מקלעת כבידתית. טכניקה זו דורשת זמן מעבר גדול יותר של הגשושית, אך היא הכרחית לגשושיות המיועדות לצאת את גבולות מערכת השמש או להגיע לכוכבי הלכת החיצוניים.

גשושיות המיועדות להיכנס למסלול סביב כוכב לכת אחר (מקפת) או לנחות עליו (נחתת) וכן גשושיות המיועדות להתנגש באסטרואיד או בעצם קטן אחר (גשושית פגיעה), דורשות מערכות נווט משוכללות וכן אמצעי הנעה זמינים לאורך המסע, שיאפשר להן לבצע תמרון מסלולי או תיקון מסלול אם נדרש. אמצעי הנעה זה יכול להיות מבוסס מנוע רקטי, מנוע יונים ועוד.

משימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן טבעי, המחקר התמקד מהקרוב לרחוק, ולכן הגשושיות הראשונות נשלחו אל העצם השמימי הקרוב ביותר לכדור הארץ, הירח ואחריו לנוגה וכן הלאה.

הירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשושיות ששוגרו אל הירח:

  • פיוניר 0 ששוגר על ידי ארצות הברית ב-17 באוגוסט 1958 התפוצצה כעבור מעט יותר מדקה אך הייתה הגשושית הראשונה אי פעם ששוגרה אל הירח.
  • לאחר מספר שיגורים כושלים שיגרה ברית המועצות ב-2 בינואר 1959 את הגשושית לונה 1 שהייתה הגשושית הראשונה שהגיע לירח. היא הייתה אמורה לפגוע בירח אך החטיאה אותו בפחות מ-6000 ק"מ ונכנסה למסלול סביב השמש. לונה 1 הייתה הגוף המלאכותי הראשון שעזב את המסלול סביב כדור הארץ וגם הראשון שנכנס להקפה סביב השמש.
  • פיוניר 4 של ארצות הברית שוגרה ב-3 במרץ 1959. היא הייתה החמישית מתוך סדרה של תשעה ניסיונות, והיחידה שהשיגור שלה הצליח אך הוא לא היה מדויק והיא החטיאה את הירח ב-60,000 ק"מ ונכנסה למסלול סביב השמש.
  • לונה 2 הסובייטית, ב-13 בספטמבר 1959, הייתה הראשונה שהגיעה ממש אל הירח (והתרסקה עליו).
  • לונה 3 הסובייטית, ב-4 באוקטובר 1959, הייתה הראשונה שהקיפה את הירח ושיגרה תמונה של הצד הנסתר של הירח.
  • אחרי 10 ניסיונות כושלים, חלקם הגיעו לירח אך התרסקו, הפכה לונה 9 ששוגרה ב־31 בינואר 1966 לגשושית הראשונה שביצעה נחיתה רכה על הירח ושידרה את התצלומים הראשונים מפני הירח. היא נחתה על פניו ב-3 בפברואר. בדצמבר אותה שנה הצליחה גם לונה 13 לנחות נחיתה רכה.
  • לונה 10 ששוגרה ב-31 במרץ 1966 נכנסה להקפה סביב הירח והפכה ללוויין המלאכותי הראשון שלו. באותה שנה הצטרפו אליו גם לונה 11 ולונה 12.
  • פרויקט לונר אורביטר בשנים 1967-1966 כלל מספר גשושיות שהקיפו וסרקו את הירח במטרה לאתר מקום מתאים להנחתת חללית מאוישת על הירח.
  • ב-12 בספטמבר 1970 שוגרה לונה 16 לירח ונחתה על פניו ב-20 לחודש. היא אספה דגימות קרקע וב-24 בספטמבר שבה בהצלחה לכדור הארץ. הייתה זו המשימה המוצלחת הראשונה לאחר חמישה כשלונות. הגשושית הקודמת בסדרה שהגיעה לירח אך התרסקה בנחיתה הייתה לונה-15 שהגיעה לירח בעת שצוות אפולו 11 שהה עליו.
  • ב-24 בינואר 1990 שוגרה הגשושית היפנית הִיטֵן (שמיים ביפנית). זה היה שהשיגור הראשון לירח שלא נעשה על ידי אחת משתי המעצמות הגדולות. הגשושית נעה במסלול אליפטי גבוה שהקיף את כדור הארץ והירח גם יחד תוך כדי תמרונים ושינויי מסלול מרובים שעשו שימוש בכבידה של כדור הארץ והירח וכן בחיכוך בשכבות הגבוהות של האטומוספרה. הגשושית הקיפה כך את הירח 10 פעמים במרחקים שונים. ב-15 בפברואר 1993 על הוכנסה למסלול סביב הירח שהלך ודעך עד שב-10 באפריל התרסקה על פניו. הגשושית נשאה עימה גשושית נוספת בשם אָגוֹרוֹמוֹ ששוגרה כבר בהקפה הראשונה ב-18 במרץ 1990 כדי שתכנס להקפה קבועה סביב הירח אולם המשדר שלו כשל כבר ב-21 בפברואר ולא ידוע מה עלה בגורלו.
  • ב-27 בספטמבר 2003 שיגרה סוכנות החלל האירופית את סמארט-1 שהיה השיגור האירופי הראשון לירח. הגשושית בדקה אמצעים טכנולוגים שונים וב-3 בספטמבר 2006 התרסקה על פני הירח.
  • ב-14 בספטמבר 2007 שוגרה הגששית היפנית סֶלֶן שנקראה ביפנית קאגויה. הגשושית את הירח במשך שנה ושמונה חודשים, ורוסקה במכוון ב-10 ביוני 2009.
  • ב-24 באוקטובר 2007 שוגרה הגשושית הסינית צ'אנג-אה 1 שהקיפה את הירח למשך למעלה משנה ושיגרה צילומים ששימשו למיפוי תלת ממדי איכותי של הירח. הגשושית התרסקה על פני הירח ב-1 במרץ 2009.
  • ב-22 באוקטובר 2008 שוגרה הגשושית ההודית צ'נדריאן 1. הגשושית נכנסה למסלול סביב הירח ב-8 בנובמבר. היא צילמה ומיפתה אותו וכן חקרה ומיפתה את הרכבו הכימי. ב-14 בנובמבר היא שיגרה גשושית נוספת שרוסקה על פני הירח. הגשושית צ'נדריאן 1 הייתה הראשונה לגלות מולקולות מים על פני הירח. עקב הצטברות תקלות הפסיקה הגשושית לפעול ב-29 באוגוסט 2009.
  • טיל אטלס 5 שוגר ב-18 ביוני 2009 במסגרת פרויקט Lunar Precursor Robotic Program. הטיל נשא שתי גשושיות לחקר הירח, ה-LRO) Lunar Reconnaissance Orbiter) וה-LCROSS (שמה המלא Lunar CRater Observation and Sensing Satellite). ה-LRO מתוכננת להקיף את הירח במשך 5 שנים במסלול העובר בין הקטבים. ה-LCROSS מתוכנן להתרסק לתוך הירח. התרסקות זו תגרום להעלאת ענן אבנים וקרקע ירחית שאפשר יהיה לבחון ולנתח, בנוסף תאפשר לבדוק האם יש קרח או אדמה קפואה המכילה מים סמוך לקליפת הירח במקום ההתרסקות.
  • ב-1 באוקטובר 2010 שוגרה הגשושית הסינית צ'אנג-אה 2. הגשושית המשיכה ושיפרה את הנתונים של קודמתה צ'אנג-אה 1 כהכנה לנחיתה רכה על הירח. ב-8 ביוני 2011 השלימה את משימתה סביב הירח והועברה לאתרים נוספים בחלל הבין-פלנטרי.
  • ב-2 בדצמבר 2013 שוגרה צ'אנג-אה 3 שהייתה הגשושית הסינית הראשונה שנחתה נחיתה רכה על הירח. היא נכנסה למסלול סביב הירח ב-6 בדצמבר וב-14 בדצמבר נחתה על פניו והחלה לשדר. הייתה זו הנחיתה הרכה הראשונה על הירח במאה ה-21. כמה שעות לאחר הנחיתה יצא מהחללית הרכב הרובוטי יוטו והחל לתור את הסביבה. הוא הפסיק לפעול כעבור חודשיים בגלל תקלה.
  • ב-7 בדצמבר 2018 שוגרה צ'אנג-אה 4, הגשושית הרביעת בתוכנית הירח הסינית. היא נכנסה להקפה ב-12 בדצמבר וב-3 בינואר 2019 נחתה בהצלחה והייתה ללרכב החלל הראשון שנחת על הצד האפל של הירח. לאחר הנחיתה יצא לשטח הרכב הרובוטי יוטו-2.
  • ב-22 בפברואר 2019 בשעה 3:45 לפי שעון ישראל, שוגרה הגשושית הישראלית בראשית בהצלחה מקייפ קנוורל שבפלורידה לירח, והיא ניסתה לנחות על הירח ב-11 באפריל 2019, אך התרסקה על פני הירח בשל כשל טכני במנועי האטת הנחיתה. בכך הייתה לגשושית הישראלית הראשונה שהגיעה לירח. את הפרויקט הובילה עמותת SpaceIL הישראלית.

נוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשושיות ששוגרו לכוכב הלכת נוגה:

  • ונרה 1 הסוביטית ששוגרה ב-12 בפברואר 1961 הייתה הגשושית הראשונה ששוגרה לעבר נוגה, אולם בגלל בעיות תקשורת לא ניתן לדעת האם השלימה את משימתה.
  • מארינר 1 האמריקאית שוגרה אל נוגה ב-22 ביולי 1962, אך הושמדה באופן יזום בזמן השיגור, לאחר שמערכת הניווט שלה כשלה, ועלה חשש שהיא עלולה להתרסק באזור נתיבי הספנות של האוקיינוס האטלנטי.[2] נשאה מספר מכשירי מדידה, אך לא נשאה ציוד צילום.
  • מארינר 2 שוגרה ב-27 באוגוסט 1962, וחלפה על פני נוגה ב-14 בדצמבר אותה שנה. היא הייתה זהה בהרכבה למארינר 1 ולטענת נאס"א,[3] הייתה גשושית המחקר הבין-פלנטרית המוצלחת הראשונה. היא חלפה במרחק של 34,835 ק"מ מפני נוגה. לאחר מכן המשיכה ונכנסה למסלול סביב השמש. מארינר 2 חשפה לראשונה, בעזרת גלי מיקרו ומכשירי מדידה שהתמקדו בקרינה תת-אדומה, שקצות העננים של נוגה הם אמנם קרירים אך הטמפרטורה על פני השטח היא לפחות 425°C. גילוי זה ביטל את התקווה שיש סיכוי לקיום חיים על נוגה. מחקרה של מארינר 2 נתן מושג טוב יותר לגבי מסתו של כוכב הלכת והראה שאין לכוכב הלכת שדה מגנטי משמעותי או חגורות קרינה.
  • ונרה 7 הסובייטית ששוגרה ב-15 באוגוסט 1970 הייתה הגשושית הראשונה שנחתה על נוגה. אף על פי שמצנחה לא פעל כראוי בשלב האחרון, דבר שגרם לנחיתה תוך התנגשות בקרקע במהירות של כ-60 קמ"ש, הגשושית שרדה והייתה לגשושית הראשונה שהחזירה מידע מפני הקרקע של נוגה.
  • ונרה 9 הסובייטית שוגרה ב-8 ביוני 1975, הגיעה למסלול סביב נוגה ב-20 באוקטובר, שיגרה את רכב הנחיתה שנחת כעבור יומיים על נוגה.
  • פרויקט פיוניר-ונוס.
  • מגלן שוגרה לחלל ב-4 במאי 1989, הגיעה לנוגה ב-10 באוגוסט 1990, הקיפה אותו במשך 8 חודשים בהם מיפתה וצילמה את כוכב הלכת, סיבובי מדידה נוספים נערכו בין 15 במאי 1991 ל-14 בספטמבר 1992. ב-11 באוקטובר 1994 סיימה הגשושית את תפקידה וצללה לתוך אטמוספירתו הצפופה של נוגה.

מאדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשושיות ששוגרו לעבר המאדים:

  • מארס 1 הסוביטית שוגרה ב-1962 וחלפה סמוך למאדים.
  • מארינר 4 שוגרה ב-28 בנובמבר 1964, והגיעה למרחק מינימלי של 9,844 ק"מ ממאדים ב-14 ביולי 1965. החל ממרחק 16,900 ק"מ ועד שעברה את הכוכב והתרחקה ל-11,900 ק"מ, צילמה תמונות כל 48 שניות, אותן אחסנה על סרט הקלטה ושידרה מאוחר יותר אל כדור הארץ.
  • מארינר 6 שוגרה ב-24 בפברואר 1969, והגיעה אל מאדים ב-31 ביולי. מארינר 7 שוגרה ב-27 במרץ 1969, והגיעה אל מאדים ב-5 באוגוסט. הן טסו לאורך קו המשווה והקוטב הדרומי של מאדים, וניתחו את האטמוספירה והקרקע של מאדים בעזרת ציוד חישה מרחוק. שתי הגשושיות צילמו 143 תמונות בעת התקרבן אל הכוכב, ו-55 תמונות תקריב. המרחק המינימלי ממאדים היה 3,550 ק"מ. בנוסף, צולם במשימה זו גם הירח פובוס.
  • מארס 2 הסובייטית שוגרה ב-19 במאי 1971, הגיעה למאדים לאחר כשישה חודשים, ונכנסה למסלול. ב-27 בנובמבר שיחררה את רכב הנחיתה, אך הוא התרסק על הקרקע לאחר שרקטות הבלימה שלו לא פעלו.
  • מארס 3 שוגרה ב-28 במאי אותה שנה, והגיעה ב-2 בדצמבר. רכב הנחיתה שלה נחת בהצלחה, אך הפסיק לפעול לאחר ששלח 20 שניות של צילום וידאו.
  • ויקינג 1 הייתה הראשונה מבין שתי גשושיות שנשלחו למאדים על ידי נאס"א במסגרת תוכנית ויקינג. הגשושית שוגרה ב-20 באוגוסט 1975, הגיעה למאדים לאחר 10 חודשים ונכנסה למסלול סביבו. הנחתת נפרדה מהמקפת ב-20 ביולי 1976 ונחתה בשלום. נחתת ויקינג 1 הייתה המשימה הראשונה שנחתה על מאדים והשלימה את משימתה, והחזיקה בשיא הפעילות על מאדים (2245 ימי מאדים) עד ל-19 במאי 2010, אז התואר נלקח ממנה על ידי הרובר אופרטוניטי.
  • ויקינג 2 שוגרה ב-9 בספטמבר 1975 וכללה מקפת ונחתת זהים לאלו של משימת ויקינג 1. נחתת ויקינג 2 פעלה על אדמת מאדים 1,281 ימי מאדים עד לכיבויה ב-11 באפריל 1980 בעקבות סיום הסוללות שלה. המקפת פעלה עד ל-25 ביולי 1978 ושלחה קרוב ל-16,000 תמונות מפני מאדים במהלך 706 הקפות סביבו.
  • מארס פאת'פיינדר שוגרה על ידי נאס"א ב-4 בדצמבר 1996. הנחיתה תחנת מחקר ורובר על מאדים ב-1997. אחרי הנחיתה הנחתת נפרשה ושחררה את הרובר שערך מספר ניסויים על פני השטח של מאדים. המשימה כללה מכשורים מדעיים לבחינת האטמוספירה, האקלים, הגאולוגיה ואת הרכב הסלעים והאדמה במאדים.
  • מארס אקספרס
  • ספיריט ואופורטוניטי - שתי גשושיות שנחתו על מאדים וחקרו את פני השטח והגאולוגיה של כוכב הלכת במטרה למצוא עדויות על פעילות מים בעבר. הגשושיות שוגרו ב-2003, נחתו ב-2004 ונכון ל-2007 עדיין פעילות למרות שתוכננו לפעול רק שלושה חודשים. אופורטיוניטי גמאה עד היום יותר מ-40 ק"מ על מאדים שזה שיא הנסיעה על גלגלים מחוץ לכדור הארץ.
  • המקפת לסקר מאדים גשושית רב-משימתית למחקר כוכב הלכת מאדים, שוגרה על ידי סוכנות החלל האמריקנית נאס"א ב-12 באוגוסט 2005. משדרת תמונות מוצלחות.
  • הפיניקס שוגרה ב-4 באוגוסט 2007 ונחתה בשלום על פני הקרקע בסביבת הקוטב הצפוני של מאדים ב-25 במאי 2008. מטרתה העיקרית של המשימה היא חקירת הקרח במאדים והתנאים בהם הוא מפשיר.
  • קיוריוסיטי
  • MAVEN
  • ExoMars
  • החללית אינסייט שוגרה למאדים ב-5 במאי 2018 ונחתה על פניו ב-26 בנובמבר. היא מצוידת במצלמות ובמכשירי מדידה.
  • ב-20 ביולי 2020 שוגרה מיפן הגשושית הערבית הראשונה. הגשושית ששמה "תקווה" נבנתה על יד סוכנות החלל של איחוד האמירוית והיא תחקור את המאדים.

כוכב חמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשושיות שנשלחו לחקר כוכב חמה:

  • הגשושית הראשונה לחקר כוכב חמה הייתה מארינר 10 של נאס"א, ששוגרה ב-3 בנובמבר 1973. היא השתמשה בשיטת המקלעת הכבידתית והשתמשה בכבידה של נוגה כדי להגיע לכוכב חמה. לאחר מכן הגשושית נעה במסלול סביב השמש כאשר בכל פעם פוגשת שוב את כוכב חמה. היא חלפה על פי כוכב חמה שלוש פעמים בשנים 1974 ו-1975 וצילמה חלק מפני השטח שלו.
  • משימת מסנג'ר שוגרה ב-3 באוגוסט 2004 וביצעה יעף ראשון סביב חמה ב-14 בינואר 2008. הגשושית הכילה מכשירי מדידה רבים וציוד צילום משוכלל. למשימה היו מספר שלבים. הראשונים נעשו ביעפים תוך כדי הקפה של השמש וובשלבים המתקדמים נכנסה הגשושית להקפה סביב הכוכב עצמו. לאחר סיום כל המשימות התרסקה הגשושית על פני הכוכב ב-30 באפריל 2015.
  • ב-20 באוקטובר 2018 שיגרה סוכנות החלל האירופית בשיתוף עם יפן את בפיקולומבו (BepiColombo) שאצורה להגיע לכוכב חמה בדצמבר 2025. השיגור נעשה מבסיס בגיאנה הצרפתית. השיגור כולל שתי גשושיות נפרדות - בפיקולומבו האירופית ומיו היפנית, אשר לאחר ההגעה לכוכב חמה ישוחררו ויצאו למסלולי הקפה נפרדים.

צדק ושבתאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשושיות ששוגרו לעבר צדק ושבתאי:

אורנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

וויאג'ר 2 הצליחה, בשל סידור גאומטרי נדיר של כוכבי הלכת שמתרחש אחת ל-175 שנה לעבור גם ליד אורנוס. המעבר הקרוב ביותר של הגשושית בקרבת אורנוס התרחש ב-24 בינואר 1986. הגשושית גילתה עשרה ירחים חדשים וחקרה את האטמוספירה הייחודית של כוכב הלכת (בשל הטיית הציר של אורנוס, בסך 97.77 מעלות) ואת מערכת הטבעות שלו.

נפטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעבר כוכב הלכת נפטון נשלחה רק גשושית אחת מכדור הארץ, וויאג'ר 2, והיא הגיעה לנפטון ב-25 באוגוסט 1989. משום שנפטון הוא ענק גזים, אין לו קרקע מוצקה, לכן לא ניתן לשלוח רכב מחקר לפני השטח. וויאג'ר 2 גילתה שישה ירחים שלא היו ידועים, הנמצאים במסלול סביב נפטון, כאשר רק 3 מהם צולמו (פרוטאוס, נראיד וטריטון). הגשושית חקרה את האטמוספירה של נפטון, את המגנטוספירה, את טבעות נפטון ואת ירחיו. ידע רב נצבר במהלך ביקור וויאג'ר 2 כאשר התגליות היותר משמעותיות היו הכתם האפל הגדול והגייזרים של טריטון.

פלוטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלוטו מהווה אתגר לחוקרים בגלל גודלו הקטן ומרחקו מכדור הארץ. הגשושית הראשונה שהגיעה לחקור את פלוטו היא ניו הוריזונס של נאס"א אשר שוגרה ב-19 בינואר 2006 והגיעה לפלוטו ב־13 ביולי 2015.

השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשושית יוליסס היא גשושית לחקר השמש שנבנתה על ידי סוכנות החלל האירופית ושוגרה באמצעות מעבורת החלל דיסקברי (משימה STS-41) ב-6 באוקטובר 1990. משקלה בעת ההמראה היה כ-370 ק"ג. יוליסס נועדה להקיף את הקטבים של השמש. לשם הגעה ליעדה נעזרה ב-8 בפברואר 1992 בכח המשיכה של צדק. אל האזור שמעל קוטב השמש הגיעה ב-13 בספטמבר 1994.

שביטים, אסטרואידים ומערכת השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוץ למערכת השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פיוניר 10 ו-11, וויאג'ר 1 ו-2 - כולן גשושיות בין-כוכביות ששוגרו על ידי נאס"א בשנות השבעים. גשושיות אלה חקרו את כוכבי הלכת מאדים, צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון. הן תוכננו לעזוב את מערכת השמש בסיום פעולתן וצוידו בדסקית עם נתונים על מיקום כדור הארץ אם ייאספו על ידי ציויליזציה מתקדמת. נכון ל-2007 כל הגשושיות עזבו את מערכת השמש. וויאג'ר 1 היא הגשושית מרחיקת הלכת ביותר ונמצאת במרחק של למעלה מ-120 יחידות אסטרונומיות מכדור-הארץ. לאותות המתקבלים ממנה אורך 14 שעות ויותר להגיע למתקן המעקב ב-JPL. גשושית זו השיגה את מהירות הבריחה הנדרשת כדי להתגבר על כוח המשיכה של השמש. בספטמבר 2013 התברר כי הגשושית יצאה לחלל הבין-כוכבי ובכך הפכה לעצם מעשה ידי אדם היחיד שהצליח לעשות זאת.[4][5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: יש צורך לתקן את רשימות המשימות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גשושית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זו המילה המועדפת על ידי האקדמיה ללשון העברית, אך מקובלות גם גִּשּׁוּשִׁית (גישושית) וגַשֶּׁשֶׁת; הקמץ שבצורת הריבוי משתמר גם בנטייה: גָשׁוֹשִׁיּוֹת.
  2. ^ NASA - NSSDCA - Spacecraft - Details, nssdc.gsfc.nasa.gov
  3. ^ מאתר נאס"א
  4. ^ "Voyager 1 has entered a new region of space, sudden changes in cosmic rays indicate". American Geophysical Union. 20 במרץ 2013. אורכב מ-המקור ב-March 22, 2013. 
  5. ^ Cook, J.-R (12 בספטמבר 2013). "How Do We Know When Voyager Reaches Interstellar Space?". NASA / Jet Propulsion Lab. בדיקה אחרונה ב-15 בספטמבר 2013.