גשמי
גֻשְמֵי הייתה עיירה יהודית בבשן, הנזכרת בספרות חז"ל ובכתובת רחוב. כיום המקום נקרא גָ'אסְם.
היא מוזכרת ב-"כתובת רחוב" כאחת מ-8 העיירות בתחום נווה, שקיבל בעבר פטור ממצוות התלויות בארץ, אך לאחר מכן, נאסר (דהיינו - חויב במצוות).
בתוספתא נזכרת העיירה כך: ”עיירות המותרות בתחום ניוי ונאסרו, כגון ציר וצייר וגשמי וזיזיון ויגרי טב ודנב חורבתא וכרכא דבית חרב”[1]. בנוסף, נזכרת העיירה בהקשר זה גם בתלמוד הירושלמי[2], וכן בשורה 11 בכתובת רחוב.
ההסבר המוצע להחלת ההלכות המיוחדות על 8 העיירות בתחום נווה הוא שאמנם האזור נחשב מבחינה הלכתית בתחומי ארץ ישראל, אך כלל בתוכו אוכלוסייה נכרית רבה, אשר בהתאם לממדיה המשתנים, נקבעו מעת לעת הקלות שונות ליהודי האזור עובדי האדמה.
היישוב הקדום מזוהה כיום עם העיירה הסורית ג'אסם, השוכנת מספר קילומטרים מצפון לעיירה נווה, ובסמיכות יחסית לגבול ישראל[3].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישעיהו פרס, אנציקלופדיה גאוגרפית-היסטורית של ארץ ישראל, כרך א'.
