גשר איימיליוס
 | |
| שרידי גשר איימיליוס במבט ממערב, ברקע גשר פאלאטינו. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גשר קשת תחתית, גשר אבן, גשר רומי  |
| שימוש | חציית נהר הטיבר |
| מיקום | רומא |
| מדינה |
 איטליה |
| הקמה ובנייה | |
| חומרי בנייה |
אבן |
| קואורדינטות | 41°53′22″N 12°28′46″E / 41.889444°N 12.479444°E |
 | |
  | |
גשר איימיליוס (באיטלקית: Ponte Rotto; באנגלית: Pons Aemilius) הוא גשר האבן הרומי העתיק ביותר ברומא שמגשר מעל נהר הטיבר. קדמה לו גרסה מעץ. הוא נבנה מחדש מאבן במאה ה-2 לפני הספירה. בעבר הוא חצה את הטיבר, וחיבר את פורום בואריום (אנ') - שוק הבקר הרומי, ממזרח, עם טְרָסְטֶוֵורֶה ממערב. קשת אחת באמצע הנהר היא כל מה שנותר כיום, מה שמעניק לגשר את שמו באיטלקית, פונטה רוטו ("הגשר השבור").
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העמודים העתיקים ביותר של גשר האבן הזה הונחו ככל הנראה כאשר נבנתה ויה אורליה (אנ'), באמצע המאה ה-2 לפני הספירה[1]. על פי טיטוס ליוויוס, היה קיים גשר באותו מיקום בו נבנה גשר איימיליוס בשנת 192 לפני הספירה. גשר האבן הראשון נבנה על ידי הקנזור מרקוס פולביוס נוביליור (אנ') מספר שנים לאחר מכן, בשנת 179 לפני הספירה (אם כי הוא לא הושלם עד 151 לפני הספירה). עמודי הגשר מתוארכים לתקופה מוקדמת זו, אם כי קשתותיו נבנו על ידי סקיפיו אמיליאנוס ולוקיוס מומיוס בשנת 142 לפני הספירה. הגשר שמר על מקומו במשך כמה מאות שנים, אם כי הוא תוקן ונבנה מחדש הן על ידי אוגוסטוס[2], ומאוחר יותר על ידי הקיסר פרובוס בשנת 280 לספירה[3].
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר קריסת האימפריה הרומית, הגשר ניזוק מספר פעמים משיטפונות, כאשר כל שיטפון גבה מחיר הולך וגדל מהמבנה כולו. הוא ניזוק קשות לראשונה בשנת 1230, ולאחר מכן נבנה מחדש על ידי האפיפיור גרגוריוס האחד עשר. מאוחר יותר, הגשר ניזוק קשה יותר בשיטפון של 1557, אך שוב נבנה מחדש מאוחר יותר על ידי האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר; שרידי הגשר כיום עדיין נושאים כתובות בלטינית המפרטות את שיפוצו על ידי גרגוריוס השלושה עשר[4]. לבסוף, שיטפונות בשנים 1575 ו-1598 סחפו את החצי המזרחי, וכתוצאה מכך ננטש כגשר פעיל במשך מספר שנים[5] עד שתוקן על ידי גרגוריוס ה-13[6].
גשר זה נהרס חלקית בשיטפון של 1557 ותוקן על ידי גרגוריוס ה-13 (איור 37). בשנת 1598 נסחף החצי המזרחי, ובשנת 1887 הוסרו שתיים מתוך שלוש הקשתות שנותרו, כך שרק אחת עומדת כעת באמצע הזרם. חקירה שנערכה לאחרונה הראתה כי האומנה העתיקה של קשת זו אינה המוקדמת ביותר, שכן שרידי המשען קדומים יותר ושייכים לגשר מעט צפונה יותר שחצה את הנהר בזווית שונה במקצת. לכן, זה היה הגשר של המאה השנייה לפני הספירה. והקשת והאומנה הקיימים שייכים למבנה שני, כנראה זה של אוגוסטוס[6].
העת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך שנים רבות, הגשר שימש כרציף דיג. בשנת 1853, האפיפיור פיוס התשיעי חיבר את שרידי הגשר ליבשת באמצעות גשר ברזל להולכי רגל, אך המתכת הכבדה החלישה את שלמותו המבנית של גשר האבן. המחצית הנותרת נהרסה בשנת 1887, כדי לפנות מקום לגשר פאלאטינו, והותירה אחריה רק קשת אחת שנותרה עד היום.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Claridge, Amanda 2010. Rome: An Oxford Archaeological Guide. Oxford, UK: Oxford University Press: p. 258.
- ↑ M. H. Ballance, 2013, The Roman Bridges of the Via Flaminia, Papers of the British School at Rome 19: pp. 78–117.
- ↑ Forney, M. N.; Hobart, Frederick, eds. 1892, The Palatine Bridge at Rome, The Railroad and Engineering Journal LXVI: pp. 117-118.
- ↑ Lansford, Tyler 2009. The Latin Inscriptions of Rome: A Walking Guide. Baltimore, MD: Johns Hopkins University Press: 5.1.
- ↑ Ramo Dell’Acquedotto a Trastevere, Parco degli Acquedotti
- 1 2 Samuel Ball Platner, 1929, Pons Aemilius, A Topographical Dictionary of Ancient Rome: pp. 397‑398.