ג'אמו וקשמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'אמו וקשמיר (מדינה)
קשמירית: जोम त कशीर
Seal of Jammu and Kashmir color.png
סמל ג'אמו וקשמיר
Jammu-Kashmir-flag.svg
דגל ג'אמו וקשמיר
Karakoram-West Tibetan Plateau alpine steppe.jpg
רכס קארקוראם ליד העיר לדאק
מדינה הודוהודו  הודו
נפות במדינה 22
בירת המדינה ג'אמו
שפה רשמית קשמירית, אורדו
תאריך ייסוד 26 באוקטובר 1947
שטח 222,236 קמ"ר (דירוג: 5)
גובה 327 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה K2
אוכלוסייה
 ‑ במדינה 12,548,926 (דירוג: 19, 2011)
 ‑ צפיפות 45.31 נפש לקמ"ר (דירוג: 26, 2001)
קואורדינטות 34°05′N 74°50′E / 34.08°N 74.83°E / 34.08; 74.83קואורדינטות: 34°05′N 74°50′E / 34.08°N 74.83°E / 34.08; 74.83
אזור זמן UTC +5.5
http://jkgad.nic.in

לחצו כדי להקטין חזרה

דלהי גואה דאדרה ונאגר הבלי טאמיל נאדו קרלה אנדרה פרדש ארונאצ'ל פרדש אסאם ביהר צ'האטיסגאר גוג'ראט הריאנה הימאצ'ל פרדש ג'אמו וקשמיר ג'הרקאנד קרנאטקה מאדהיה פרדש מהאראשטרה מניפור מגהלאיה מיזוראם נאגאלנד אודישה פנג'אב ראג'סטאן סיקים טלנגאנה טריפורה אוטראקהאנד אוטר פרדש מערב בנגל איי אנדמן וניקובר לקשאדוויפ אזור בשליטת הודו במדינת ארונאצ'ל פרדש, סין טוענת לבעלות אזור בשליטת הודו במדינת אוטראקהאנד, סין טוענת לבעלות בשליטת סין העממית, הודו טוענת לבעלות בשליטת סין העממית, הודו טוענת לבעלות בשליטת פקיסטן, הודו טוענת לבעלות בשליטת פקיסטן, הודו טוענת לבעלות קרחון סיאצ'ן - במחלוקת בין הודו ופקיסטן ג'אמו וקשמיר - בשליטת הודו דה פקטו, פקיסטן טוענת לבעלות האיים המלדיביים סרי לנקה אינדונזיה אפגניסטן נפאל בהוטן בנגלדש פקיסטן הרפובליקה העממית של סין מיאנמר תאילנד טג'יקיסטןJammu and Kashmir in India (de-facto) (claimed and disputed hatched).svg
אודות התמונה
Kashmir map.svg

מפת ג'אמו וקשמיר

ג'אמו וקשמיר היא מדינה בצפון הודו, בהרי ההימלאיה. היא גובלת בצפון ובמזרח בסין בחבלים שינג'יאנג וטיבט, במערב ובצפון-מערב בפקיסטן, ובדרום - במדינות הודו הימאצ'ל פרדש ופנג'אב. המדינה מחולקת לשלושה חלקים עיקריים: ג'אמו, עמק קשמיר ולדאק.

הדתות הנפוצות בה הן אסלאם, הינדואיזם, בודהיזם וסיקיזם. שפות עיקריות נוספות המדוברות בה הן (בנוסף לקשמירי ואורדו הרשמיות) דוגרי, הינדי, לדאקי, פוריג, טיבטית ואנגלית. ג'אמו וקשמיר היא המדינה היחידה בהודו בה יש רוב מוסלמי.

בירת הקיץ של המדינה היא סרינגאר ובירת החורף היא ג'אמו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכסוך בקשמיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קשמיר

החל מחלוקת הודו בשנת 1947 עומד חבל קשמיר במוקד הסכסוך הטריטוריאלי בין הודו לבין פקיסטן.

קשמיר עמדה במרכזן של שלוש מלחמות בין המדינות: ב-1947 פלשו כוחות לא-רשמיים בתמיכת פקיסטן לקשמיר, אחרי שהמדינה ניתנה להודו על ידי המהראג'ה שלה, הארי סינג, אף על פי שהיה בה רוב מוסלמי. האו"ם הצליח להשיג הפסקת אש כשהמדינה מחולקת דה-פקטו בין פקיסטן (כשליש משטח קשמיר) והודו (כשני שלישים, כולל עמק קשמיר העשיר והפורה יותר).

ב-1965 פלשו כוחות גרילה בתמיכת פקיסטן לקשמיר ההודית. אחרי חמישה שבועות של קרבות הושגה הפסקת אש בעזרת האו"ם. מקובל כיום לראות במלחמה זו ניצחון הודי, כיוון שפקיסטן נכשלה במטרתה לכבוש את קשמיר.

בחורף 1999 פלשו חיילים פקיסטניים לעיר קרגיל שבקשמיר, בתקופה שבה עמדות הצבא בהרים אינן מאוישות. הודו כבשה בחזרה את כל השטח שתפסה פקיסטן. במקביל פתחו הודו ופקיסטן במרוץ חימוש שבסופו פיתחו שתי המדינות נשק גרעיני. שרידי העימות ניכרים גם בימים אלה, בפיגועי טרור תכופים המתרחשים במדינה, וכן בעימותי גבול מוגבלים בין צבאות הודו ופקיסטן.

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'אמו וקשמיר היא המדינה היחידה בהודו שנהנית מאוטונומיה מיוחדת לפי סעיף 370 בחוקת הודו. בנוסף על כך, גא'מו וקשמיר היא המדינה היחידה בהודו שלה יש דגל וחוקה משלה. בשנים האחרונות תנועת הבדלנות בקשמיר נמצאת בירידה, אם כי היא עדיין קיימת.

לאור חוקת הודו, שיטת השלטון ג'אמו וקשמיר היא דמוקרטיה פרלמנטרית וייצוגית. הפרלמנט הוא דו מושבי וחברים בו כ-123 נציגים הנבחרים בבחירות אישיות (87 בבית התחתון ו-36 בבית העליון). למושל יש את הסמכות להציב שתי מועמדות נשים מטעמו, אם הוא סבור שלנשים אין ייצוג מכובד. הפרלמנט במדינה הוא היחד בהודו שתקופת כהונתו היא 6 שנים, זאת בניגוד לנורמה הארצית של 5 שנים.

בשנת 1990 התקבל חוק המעניק סמכויות מיוחדות לכוחות הביטחון המזוינים. חוק זה נתקל בהתנגדות עזה מצד הארגונים Human Rights Watch ואמנסטי אינטרנשיונל. דו"ח חירות בעולם העניק לג'אמו וקשמיר דירוג של "חופשי באופן חלקי".

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ג'אמו וקשמיר מחולקת ל-14 מחוזות:

  • עננטנאג- בעמק קשמיר, 3,980 קמ"ר, 1,170,000 נפש, בירתו קרויה איסלאמאבאד כמו בירתה של פקיסטן
  • באראמולה, אוכלוסייה 1,150,000 ב-2001
  • בדגאם
  • דודה - המחוז השלישי בגודלו (11,691 קמ"ר), 525,000 נפש ב-2001
  • ג'אמו - 12,378 קמ"ר, 2,718,113 נפש ב-2001
  • קארגיל - (אחד משני מחוזות לאדאק, המחוז השני בשטחו, 14,086 קמ"ר, אוכלוסייה 140,000 נפש)
  • קטוע - 2,651 קמ"ר
  • קופווארה - בעמק קשמיר
  • לה - אחד משני מחוזות לדאק, המחוז הגדול במדינה, 45,110 קמ"ר, 118,000 נפש ב-2001
  • פולוואמה - שטח 1,398 קמ"ר, אוכלוסייה 649,000 ב-2001
  • פונץ' - המחוז הקטן במדינה
  • ראג'ורי - הופרד מפונץ' ב-1967, (שטח 2,630 קמ"ר)
  • סרינגאר - בעמק קשמיר, שטחה 141 קמ"ר, אוכלוסייה של 900,000 נפש ב-2001
  • אודאמפור - אוכלוסייה של כ-700,000 נפש ב-2001

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת האוכלוסייה על פי דת בעמק קשמיר
אסלאם 95%
הינדואיזם, אחרים 4%
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בג'אמו
אסלאם 28%
הינדואיזם 66%
סיקיות, אחרים 4%
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בלדאק
אסלאם 44%
בודהיזם 50%
הינדואיזם, אחרים 5%

האוכלוסייה במדינה זו מגוונת מאד, בקשמיר ובחלק המערבי של לדאק יש בעיקר מוסלמים, בג'אמו יש בעיקר הינדואים, ובחלק המזרחי של לדאק ובזנסקאר יש בעיקר בודהיסטים.

בשנים 1990-1989 אולצו כ-350 אלף פנדיטים הינדואים לעזוב את קשמיר בעקבות פרעות מצד קיצונים מוסלמיים, ובכך היטו את הכף לשליטה דמוגרפית מלאה של המוסלמיים בעמק קשמיר.

מבין השפות הדומיננטיות במדינה ניתן למנות את האורדו, הינדית, פנג'אבי, פאהארי ופשטו. האורדו נחשבת לשפה הדומיננטית ביותר במרחב הציבורי, ונחשבת לשפה "ניטרלית" במרחב כה מגוון מבחינה אתנית.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבלת מזג אוויר

חודש לדאק קשמיר
  לילה יום לילה יום
ינואר 13- 1- 2- 5
פברואר 12 - 1 1- 7
מרץ 6- 7 3 14
אפריל 1- 13 7 19
מאי 1 16 11 24
יוני 7 20 14 29
יולי 10 25 18 31
אוגוסט 10 24 18 31
ספטמבר 6 21 12 28
אוקטובר 1- 15 5 22
נובמבר 7- 8 1- 16
דצמבר 11- 2 2- 9

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה המקומית מבוססת בעיקר על חקלאות. הזעפרן המקומי נמכר בכמויות גדולות ברחבי העולם ומביא למדינה מטבע חוץ אשר תורם רבות לצמיחה הארצית. היצוא החקלאי של ג'אמו וקשמיר כולל תפוחים, שעורה, דובדבנים, תירס, דוחן, תפוזים, אורז, אפרסקים, אגסים, זעפרן, דורה, ירקות וחיטה. זאת בעוד שהיצוא התעשייתי כולל עבודות יד ושטיחים. התעשייה הארצית סובלת מקשיים הכוללים שטח מאוד הררי ומחסר בחשמל. לכן, השלטון המקומי והארצי פועלים על מנת לפתח את התעשייה ובכך למשוך משקיעים זרים.

אחוז העוני במדינה נחשב לאחד מהנמוכים בהודו.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'אמו וקשמיר בוויקישיתוף