ג'ואן דידיון

ג'ואן דידיון
Joan Didion
	ג'ואן דידיון בפסטיבל הספרים בברוקלין
	ג'ואן דידיון בפסטיבל הספרים בברוקלין
לידה	5 בדצמבר 1934; סקרמנטו, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה	23 בדצמבר 2021 (בגיל 87); מנהטן, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
לאום	אמריקאית
עיסוק	סופרת, מסאית
מקום לימודים	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, תיכון צ'. ק. מק'קלטצ'י
שפות היצירה	אנגלית
תחום כתיבה	בדיון, מסות, זכרונות
סוגה	רומן, תסריט, ממואר
זרם ספרותי	ניו-ג'ורנליזם
יצירות בולטות	Slouching Towards Bethlehem (1968), ‏ The Year of Magical Thinking (2005)
בן או בת זוג	ג'ון גרגורי דאן (30 בינואר 1964–30 בדצמבר 2003)
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	המדליה הלאומית למדעי הרוח (2012); מדליית אדוארד מקדואל (1996); American Academy of Arts and Letters Gold Medals (2005); פרס לוס אנג'לס טיימס (2005); פרס השגריר הספרותי (1988); פרס הספר הלאומי (2007); המדליה הלאומית לאומנויות (3 ביולי 2013); היכל התהילה של קליפורניה (2014); הפרס הספרותי של סיינט לואיס (2002); פרס ג'ורג' פולק (2001); פרס מדיסיס לחיבור עיוני (2007); פרס אוולין פ. ברקי ;
	www.joandidion.org

ג'ואן דידיון (5 בדצמבר 1934 – 23 בדצמבר 2021) הייתה סופרת אמריקאית. ברומנים ובמסות ספרותיות שחיברה, היא בחנה את התפוררותם של ערכים אמריקאיים ואת האי-סדר התרבותי, והתפרקותה של החברה ושל יחידים בתוכה הייתה רעיון חוזר ביצירתה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ואן דידיון נולדה וגדלה בסקרמנטו, בירת מדינת קליפורניה, ארצות הברית, להוריה, פרנק ריס דידיון ואדואין דידיון. היא העידה על עצמה שהחלה לכתוב בגיל חמש, אבל שהחלה לראות עצמה סופרת רק לאחר פרסום יצירתה הראשונה. כילדה, קראה כל מה שהיה בהישג יד, ואף נאלצה לקבל אישור בכתב מאמה כדי לשאול ספרים מספריית המבוגרים, ובמיוחד ביוגרפיות. היא טענה שהייתה ילדה ביישנית ומופנמת, אשר נאבקה להתגבר על התכונות הללו באמצעות משחק ונאום בציבור.

אביה שירת בחיל האוויר של ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, ובשל כך העתיקה המשפחה את מגוריה לעיתים קרובות, מה שהקשה על דידיון הצעירה להתמיד בלימודיה. בשנת 1943–1944 שבה משפחתה והשתקעה בסקרמנטו, אך אביה עצמו חי ועבד בדטרויט. דידיון כתבה בספר זיכרונותיה "Where I Was From"‏ (2003) שהעקירות התכופות גרמו לה לחוש עצמה זרה תמיד.

בשנת 1956 סיימה דידיון את לימודיה לתואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת ברקלי. במהלך שנת הלימודים האחרונה שם, זכתה בתחרות מסות שארגן כתב העת ווג, והפרס היה משרה בצוות כתב העת.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנתיים בכתב העת "ווג" התקדמה דידיון מרעיונאית פרסומות לעורכת כתבות. באותה תקופה חיברה את הרומן הראשון שלה, "Run, River", שפורסם בשנת 1963. לאחר ששבה לקליפורניה עם בעלה, ג'ון גרגורי דאן, פרסמה ב-1968 קובץ מסות על החיים בקליפורניה, תחת הכותרת "Slouching Towards Bethlehem"^[1] בשנת 1979 פרסמה קובץ נוסף, בשם "האלבום הלבן", ובו מאמרים שפרסמה בשעתו בכתבי העת לייף, אסקווייר, Saturday Evening Post, הניו יורק טיימס, והNew York Review of Books.

בשנת 1970 פרסמה את ספרה "Play It As It Lays", שעלילתו מתרחשת בהוליווד, ובשנת 1977, את "ספר של תפילה פשוטה".^[2] בשנת 1983, חיברה מסה ארוכה בשם "סלוודור", לאחר שביקרה עם בעלה במשך שבועיים באל סלוודור. בשנת 1984 פרסמה את הרומן "דמוקרטיה", המתרחש על רקע המלחמה הקרה ומלחמת וייטנאם. ב-1987 פרסמה ספר בשם "מיאמי", אשר בוחן את קהילת המהגרים הקובניים במיאמי. בשנת 1992 פרסמה אוסף בן תריסר מאמרים גאוגרפיים תחת הכותרת "After Henry". בשנת 1996, פרסמה מותחן רומנטי בשם "The Last Thing He Wanted".

דאן ודידיון קיימו שיתוף פעולה הדוק במשך רוב הקריירה שלהם, וחלק ניכר מיצירתם היה משותף. דידיון חיברה עם דאן מספר תסריטים, ביניהם עיבוד לספרה "Play It As It Lays", ועיבוד לביוגרפיה של העיתונאית ג'סיקה סאביץ' לסרט שיצא תחת השם "Up Close & Personal".

ב-4 באוקטובר החלה דידיון לחבר את ספרה "שנה של מחשבות מופלאות", אשר מגולל את תחושותיה לנוכח מות בעלה ומחלתה הקשה של בתם, קינטנה רו, והיא השלימה את כתב היד מקץ 88 ימים, בערב השנה החדשה.^[3] על אף השכול, לא שינתה את תוכניתה למסע קידום לספרה זה, וקיימה ראיונות והקראות פומביות רבות ברחבי ארצות הברית. היא טענה שהתהליך היה "מרפא" עבורה בתקופת האבל הזו.^[4]

בשנת 2006 הוציאה הוצאת Everyman's Library אסופה גדולה ממאמריה ומסותיה של דידיון, תחת הכותרת "We Tell Ourselves Stories in Order to Live". האסופה כוללת את כל התוכן משבעת ספרי המאמרים הראשונים שלה, ומצורף אליה מבוא מאת המבקר ג'ון לנארד.

בשנת 2007 החלה לעבד את ספרה "שנה של מחשבות מופלאות" למחזה יחיד, אשר הועלה בברודוויי בכיכוב ונסה רדגרייב ובהפקת סקוט רודין. דידיון העירה שעל אף חששות ראשוניים, הסתבר לה שסוגת הדרמה נוחה לה.^[4]

בשנת 2011, פרסמה ספר זכרונות בשם "Blue Nighs", בהוצאת קנופף.^[5] הספר עוסק בבתה של דידיון, קינטנה רו דאן, אשר מתה בדיוק לפני פרסום ספר הזכרונות הקודם, "שנה של מחשבות מופלאות". הספר עוסק במערכת היחסים ביניהן, ובמישור כללי יותר, בחרדות שחוותה דידיון כשהחלה לגדל את ילדתה, ובתהליך ההזדקנות.^[6]

בשנת 2015, שימשה תמונה של דידיון שצילם יורגן טלר במסע הפרסום של החברה הצרפתית סלין.^[7]

חיי משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשעבדה בניו יורק בכתב העת "ווג", פגשה דידיון את בעלה לעתיד, ג'ון גרגורי דאן, עיתונאי בכתב העת "טיים". הם נישאו בשנת 1964 ועקרו ללוס אנג'לס, שם חיו כעשרים שנה.

במסה "האלבום הלבן" בכרך הנושא שם זה, תיעדה דידיון התמוטטות עצבים שחוותה בקיץ 1968. לאחר אבחון פסיכיאטרי, אובחנה כסובלת מורטיגו ובחילה. במקביל, אובחנה כלוקה בטרשת נפוצה.^[8]

בדצמבר 2003, בעוד בתה המאומצת של דידיון, קינטנה רו^[9] דאן, שכבה ביחידה לטיפול נמרץ, שרויה בתרדמת עקב הלם זיהומי שנגרם מדלקת ריאות, מת בעלה של דידיון מהתקף לב בזמן שסעד. על אף שהחלימה בשנת 2004, מתה קינטנה רו מדלקת לבלב חריפה באוגוסט 2005, במהלך מסע קידום המכירות של ספרה של דידיון, "שנה של מחשבות מופלאות". קינטנה רו הייתה בת 39 במותה.^[4]

דידיון נפטרה ב-23 בדצמבר 2021.^[10]^[11]

כתבים מאוגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Run, River ‏(1963)
Play It as It Lays ‏(1970)
ספר של תפילה פשוטה (1977). יצא בעברית בהוצאת ספרית פועלים בתרגום אביבה גור, 1980.
Democracy ‏(1984)
הדבר האחרון שהוא רצה‏ (1996) - הופץ כסרט קולנוע ב-2019 בבימויה של די ריס.

מאמרים, מסות, וזכרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Slouching Towards Bethlehem ‏(1968)
The White Album ‏(1979)
Salvador ‏(1983)
Miami ‏(1987)
After Henry ‏(1992)
Political Fictions ‏(2001)
Where I Was From ‏(2003)
Fixed Ideas: America Since 9.11 ‏(2003)
שנה של מחשבות מופלאות (2005). יצא בעברית בהוצאת מטר, בתרגום אירית מילר, 2006.
We Tell Ourselves Stories in Order to Live ‏(2006, אוסף)
Blue Nights ‏(2011), ‏ ISBN 978-0-307-26767-2

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה של מחשבות מופלאות (2006)

תסריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Panic in Needle Park ‏(1971)
Play It as It Lays ‏(1972)
כוכב נולד (1976)
True Confessions ‏(1981)
Up Close & Personal ‏(1996)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mickey Pearlman (ed.), American Women Writing Fiction: Memory, Identity, Family, Space, University of Kentucky Press, 1989 (הספר בקטלוג ULI)
Allan Hepburn, Intrigue: Espionage and Culture, Yale University Press, 2005 (הספר בקטלוג ULI)
Chip Rhodes, Politics, Desire, and the Hollywood Novel, University of Iowa Press, 2008 (הספר בקטלוג ULI)
Doug Underwood, Journalism and the Novel: Truth and Fiction, 1700-2000, Cambridge University Press, 2008 (הספר בקטלוג ULI)
Michael Szalay, Hip Figures: a Literary History of the Democratic Party, Stanford University Press, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
Andrew Stark, The Consolations of Mortality: Making Sense of Death, Yale University Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
Scott F. Parker, Conversations with Joan Didion, University Press of Mississippi Press, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
Daniel Worden, Neoliberal Nonfictions: the Documentary Aesthetic from Joan Didion to Jay-Z, University of Virginia Press, 2020 (הספר בקטלוג ULI)
Matthew R. McLennan, Joan Didion and the Ethics of Memory, Bloomsbury Academic, 2022 (הספר בקטלוג ULI)